| יושבת בחושך ומשרבטת קלסתר אחר קלסתר אחר קלסתר, והדפים מתפזרים סביבי בקולאז' של פרצופי קרטון זהים. ברקע מוסיקה מקרטעת מתוך הרמקול שאבא שלי התקין בחדר העבודה, וכל עשרים דקות צריך לגשת לסלון כדי להפוך את התקליט. אז, זה נחשב ללוקסוס גדול; לפני שהתחלפו התקליטים בקלטות, ובדיסקים ובתוכנות לשיתוף קבצים וב-יו טיוב ומחר , ממש מעבר לפינה, תצוץ לצידי הולוגרמה מושלמת של ג'ים מוריסון , כדי ללחוש לי באופן אישי שירה אפופת מסתורין. יושבת בחושך בין דיוקנאות הנייר, ומנסה להשתכר מ"שרי" כי זה המשקה החריף היחיד בבית. המוסיקה והרישום המונוטוני וטיפת האלכוהול משפיעים מספיק כדי לגרום לי לבכות. ואני בוכה, אולי עם הגיטרה של ג'ון לנון, אולי עם המוות ש"רוכב על סוס בשמיים ופני נערה לו", ורוצה שהם כבר יחזרו וימצאו אותי. אבא ואמא שלי. אז, רציתי לאבד את השפיות. שאפתי לזה. רציתי להיות תמהונית ומטורפת; כזו שהיא מעבר לשאלות וציפיות , זו שהכל מותר לה. משוגעת. ולא הצלחתי. לא הייתי. גם באותו ערב, כמו תמיד ווידאתי שאני משאירה מספיק מעצמי על המשמר כדי לתפוס את עצמי ברגע האחרון. כמו עכשיו. אני מזמן כבר לא רוצה להיות משוגעת, לפחות לא ברוב הזמן. אולי כי שאלות וציפיות של אחרים כבר לא יכולות להוריד אותי, רק להעלות. אולי כי הפסקתי לחפש היתרים, אבל אני רוצה, צריכה, חייבת, לאבד פאקינג שליטה, חייבת ל– ה- ת-פ-ר-ק . ואני לא מסוגלת. לא מסוגלת ליפול בצניחה חופשית, לא מצליחה לשקוע לתוך בכי , לא מצליחה להפטר מהשד שבראש שלי, שלוחש שכמה נמוך שאני ארד, וכמה שיהיה רע וגם כשכל כך כואב עד שאני לא מסוגלת לגעת בעצבים של הנשמה, קמצוץ ממני נמצא שם כדי לתפוס אותי ברגע האחרון. אני שונאת את זה. |
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזו החמצה. איזה כאב לב. אזכור אותך תמיד
שונאת, אולי.
אבל מאחר וגם אני לא סומכת שאכן יהיה שם מישהו לתפוס אותי ברגע האחרון,
מבינה.
(אלא אם כן משהו השתנה בשלוש וחצי השנים האחרונות. לטובה)
לא רואה בזה פרסומת עצמית - יש כאן תוכן רלבנטי
מחר אנסה את זה על בשרי. תודה
לא הכנתי אך אכלתי בג'ירף וזה טעיםםםםם
המתכון של ג'ירף בוואלה
מרק פירות ים ( עם חלב קוקוס)
http://food.walla.co.il/?w=/903/205892
פרסומת עצמית זה די פוייה.מכיר את הפוסט הזה.
כתבתי לא פעם תכנים דומים במילים אחרות
מאחל לך את היכולת לנפילה חפשית
מאחל לעצמי
חושב בשקונטרול פריקיות יש מידה לא מבוטלת של ברכה
ושל קללה
קבלי אחד:
http://stage.co.il/Stories/464114
גילעד
לקחתי, תודה.
זה "craving" חדש, החלב קוקוס.
קחי את זה בינתיים
פילה דניס ברוטב חלב קוקוס וקארי ירוק
מצרכים
125 גר דג לאדם (למנה ראשונה)
200 גר' דג לאדם (למנה עיקרית)
שמן זית להברשה
קארי ירוק
1 בצל לבן בינוני קצוץ
2 שיני שום קצוצות
חופן רציני של עלי כוסברה
פלפל חריף קצוץ (לפי הטעם האישי)
פרוסה של כ-1 ס"מ של זנגביל טרי
מיץ מחצי לימון
1 כפית של קארי
מלח, פלפל
כוס חלב קוקוס
אופן ההכנה:
1. לחמם תנור לחום בינוני- גבוה (180)
2. להבריש את חתיכות הדג בשמן זית ולהניח בתבנית כשהעור כלפי מטה. להכניס לתנור לעשר דקות
3. לרסק במעבד מזון את כל מרכיבי הקארי עד למחית חלקה יחסית, לערבב עם חלב הקוקוס ולצקת על הדג.
4. לאפות 10-15 דק נוספות ולהוציא.
צריך להיות לי מתכון למרק פירות ים עם קוקוס
רק אני צריכה לדעת איפה לעזאזל שמתי אותו
אחפש
כרגיל, את מצליחה לנסח את המסקנה במשפט אחד מדוייק,
וחוצמזה, כשצעירים חושבים על טירוף יפיפה כמו אופליה או סוזן , עלמות רחפניות..
עשרים שלושים שנה אחר כך חושבים על הומלסית חסרת שיניים עם שקיות ניילון, והחזיון קצת פחות אוטופי.
השאר לשיחה בעל פה.
יש לך מתכונים עם חלב קוקוס?
כשצעירים המלנכוליה והטירוף נדמים לרומנטיים
בשלב הבא, טוב שיש קמצוץ. השאר לשיחה בעל פה
את כותבת נפלא