כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    האין-כעס הזה

    55 תגובות   יום שבת, 16/6/07, 21:03

    איבדתי את הכעס, הוא הלך לאיבוד ובינתיים לא שב. זה קרה לבד, מעצמו. לי לא היתה יד בדבר, למרות שאולי היתה לי מעט השפעה על העניין. הוא הלך ואיננו. ומתברר שקשה להשיב אותו, ובכלל לא בטוח שצריך. טוב לי בלעדיו.

     

    כשהייתי צעירה יותר, ילדה, נערה ועד גיל 20 וקצת הייתי מתרתחת בקלות, גם מצטננת בקלות, אבל בעיקר מתרתחת בקלות משטויות.  מהר מאוד הייתי מתחממת, כועסת וזועמת. ובאמת גם על דברים שלא שווים אפילו מחשבה שנייה, ממש משטויות טפשיות. הייתי גם נעלבת בקלות, וגם בוכה לא מעט, אני חושבת שזה בא בדיוק מאותו מקום, מין רגישות יתר כזו, וגם רצון שכל הדברים יילכו קצת יותר מדי כמו שאני רוצה.

     

    עם השנים פתאום למדתי, שמתי לב שהכעס הזה פוגע בי, בעיקר בי. לפעמים הוא אפילו לא פוגע במושא הזעם, אלא רק במי שכועס. כי הרי אפשר לכעוס על הבנק, על האוטובוס שפספסת, על השולחן שקיבלת ממנו מכה, וכל אלו לא ממש מבינים או זוכים להינות מהזעם הזה, רק אנחנו בעצם מקבלים מאה אחוז של עצבים, אנחנו ואולי הסובבים אותנו, תלוי כמה אנחנו שולטים בכעס הזה. יש כאלו שמוציאים על כל מי שסביבם, הם מתפרצים וכל מי שברדיוס סביר חוטף מקיתונות הרותחין.

     

    לפעמים הכעס הוא בומרנג, חוזר אלינו ובגדול, לפעמים הוא חרב פיפיות והוא פוגע גם בנו וגם באחרים. לרתוח מהר זה לא חוכמה, אפשר ככה להרוס חברויות של שנים בדקה, אפשר לגרום נזק במילים שיהיה בלתי ניתן לתיקון, וגם אם עומד מישהו משירות לקוחות מולך ונ-ו-ר-א עצבנו אותך, ואתה סופר-סופר-צודק אין סיבה לחטוף עצבים עד לב שמים, ואין סיבה להוציא את זה על מי שלא תמיד מגיע לו, ובעיקר לנו עצמנו לא מגיע את זה.

     

    גם למאי הלך הכעס לאיבוד, אבל היא קצת רוצה אותו בחזרה. היא רוצה לכעוס שתרעד האדמה. ואני לא. אני לא רוצה לחזור לכעוס, טוב לי ככה בשלווה שלי. למרות שכעס הוא עוד סוג של רגש בקשת הרגשות שלנו, ויש שיגידו שבלהיות נטול כעס יש משהו לא שלם. אני לא מאמינה בזה, מבחינתי, כל עוד לא צוברים משקעים בפנים, כל עוד לא מדחיקים דברים, כל עוד אנחנו שלמים עם עצמנו ומעבדים ומתמודדים, גם אם אין כעס אז אנחנו בהחלט יכולים להיות שלמים. שלמים וגם שלווים.

    למי שהכעס עוזר לו להוציא אנרגיות שליליות החוצה זה נהדר, וזה לגיטימי ואחלה, אבל יש גם הרבה דרכים אחרות להוציא אותן, והוא בדרך כלל דווקא מביא איתו הרבה יותר אנרגיות שליליות מחיוביות.

     

    אז לא עשיתי שום דבר מיוחד כדי שייעלם, ופתאום זה קרה מעצמו. אולי זה בגלל שהתבגרתי. אולי בעקבות כל מיני אירועים מטלטלים גם נפלו לי כל מיני אסימונים, ושיניתי מעט את ההסתכלות על החיים והבנתי כמה דברים חשובים. אבל מאז שהכעס חלף עבר לו, נעלם ואבד, לי נהיה ממש טוב, אין מה להשוות את החיים שלי למה שהיה קודם.

     

    וזה לא שאי אפשר להכעיס אותי בכלל, זה עדיין אפשרי, פשוט זה נורא נורא קשה.

    היום הרבה דברים שהיו מעצבנים אותי בעבר בעיקר מצחיקים אותי, ועם דברים אחרים אני מתמודדת בקור רוח יחסית, אני כבר לא ממש זוכרת את התקופה של להתעצבן מכל דבר, זה כל כך לא שווה את זה. לא מתגעגעת לתקופה ההיא. האין-כעס נהדר בשבילי, שלא ייגמר לעולם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/07 21:37:

       

      צטט: אלישיה 2007-06-18 15:53:23

      http://cafe.themarker.com/add.php?typeid=9&parentid=51887

      למה אין לי הרשאה להיכנס ללינק? עצוב

      תסדרי לי בבקשה, אני מתה לדעת מה יש שם.

        17/6/07 21:20:

       

      צטט: mai7 2007-06-17 12:34:30

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

       

      כנראה שאני איתך (ראי תשובתי לעיל ליווני).

      את בטוחה שאנחנו לא קשורות אחת לשנייה איכשהו? הדמיון הזה... מדהים.

       

      בהחלט מדהים !מחייך

      גלגול קודם ?

      אולי אין לנו ברירה אלא להתחיל להאמין בפאראפסיכולוגיה וגלגולי נשמות.

      צטט: רני שהם 2007-06-17 15:28:47

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-16 22:30:57

      מה גרוע יותר? כעס או עצב?

      השאלה היא לגבי יכולתנו להרים ראש ולהמשיך הלאה. למרות שכתוצאה מהכעס אנו עלולים להזיק יותר או להיפגע יותר בטווח הקצר, נראה לי שהחלטה להעביר קו ולהמשיך הלאה קלה יותר אחרי שהכעיסו אותנו מאשר אחרי אירוע מעציב. לעצב יש נטיה להישאר לטווח ארוך יותר, וחשוב מאוד ללמוד לחיות איתו.

      מסכימה עם כל מילה. עם העצב צריך להתמודד, ולפעמים צריך לתת לו מקום, כי לזמן מסויים הוא רצוי ונדרש. אבל אם הוא תופס יותר מדי מקום יותר מדי זמן, ומשפיע על חיינו בצורה שמטרידה, אז צריך לבחון מה בדיוק קרה ומה אפשר לעשות.

      צטט: בדינרי 2007-06-17 17:17:22

      שלחתי היום תגובות ממחשב אחר והן יצאו באותיות גדולות בלי שאתכוון.

      בפוסט הזה בטוח לא יכעסו עליך צוחק

       

      וחוץ מזה, אתה צודק. אין הגדרה מדוייקת מה זה צדק, ולמי נעשה עוול, זה עניין של תחושה הרבה פעמים. הרבה מהמסכנים יכולים גם לעזור קצת יותר לעצמם. וגם דנה צודקת, לפעמים הם לא מסוגלים ולפעמים נעשים דברים נוראים ע"י אנשים לאנשים אחרים.

      צטט: ניר הולצמן 2007-06-17 19:05:13

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 19:01:20

       

      אני משתדלת לאחד, כדי שלא ייצאו מיליון תגובות. אבל לא תמיד יש לי כוח לזה.
      אני למדתי את זה מנמרוד הלוי, שכבר הפסיק לעשות את זה. טוב ללמוד מאחרים דברים טובים. (ועוד יהיה מי שיגיב לך, כי הבלוג שלך ממש מצויין).

       

      נבוך

      אחרי מילים כאלו, איך אפשר לכעוס על משהו ?

      מה שמגיע מגיע.

      וחוץ מזה, אחרי פוסט כזה, זה באמת לא במקום לכעוס מחייך

        17/6/07 21:15:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-17 05:15:33

      ליזהליזהליזה!

       

      לי דווקא נפתחו "ארובות השמיים"

      לאורך קריאת הכתוב.

      לחות בריאה, שוטפת עיניים.

      משלבת שמח עם העצוב.

      חנוך, אין לך מושג כמה ריגשת אותי.

      העיקר שיש שמח לצד העצוב.

      ובעצם יש לך יד בפוסט הזה, שכן בגלל הפוסט שלך הזדרזתי לכתוב אותו מוקדם משהתכוונתי.

      צטט: בדינרי 2007-06-17 09:38:31

      ליזה,

      קראתי סיפור מעניין, אני מניח שאת מכירה.

      על אדם ששט בסירה קטנה בלילה. הראות ערפילית.

      לפתע, סירה שמגיחה מתוך הערפל, נתקלת בסירתו.

      הוא צועק ורוטן, מאיר בפנסו ורואה שאין אף אדם בסירה שפגעה בו.

       

      רציתי להגיד לך משהו:

      כתבתי לך בעבר, באחת התגובות, על הרגישות שלך.

      תמיד מרגיש כנות פשוטה ורגישות מהמילים שלך.

      זה עושה לי טוב.

       

      ערן.

      דווקא את הסיפור הזה אני לא מכירה. תודה שסיפרת, סיפור ממש נהדר.

      אני שמחה שזה עושה לך טוב, לי עושה טוב שזה עושה לך טוב (מבולבל קצת יצא, אבל אני מניחה שתבין למה אני מתכוונת).

      הפוסטים שלך מדהימים בעיניי, הם נוגעים במקומות שקשה להגיע אליהם, חבל שמחקת את הקודמים, אבל העיקר שאתה כאן.

      צטט: dananda 2007-06-17 11:21:03

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי. 

      כמו שציינת לא לכעוס באמת לא צריך לבוא על חשבון האסרטיביות שלנו, אולי קל לבלבל את זה אבל זה בהחלט לא נכון.

      אני חושבת שזה סוג אחר של התרעמות על חוסר צדק, ולא כעס כזה שממש מטריף ומנפח את הוריד המרוקאי במוח. ועל המשפט הצהוב את כבר יודעת מה אני חושבת.

      מצחיק שדברים הופכים מצחיקים במקום מעצבנים כשזווית הראייה משתנה בכמה מעלות.

       

        17/6/07 21:08:

       

      צטט: solix56 2007-06-17 01:17:47

      האם זה יהיה נכון לומר שעוצמת הכעס, תדירותו ,ואולי אופיו, תלויים בעדה , במסורת .

      הבריטים רגועים הגרוזינים חמי מזג וכד' ?

      כנראה שלא לגמרי, אני חצי מרוקאית וחצי סורית-חלבית הייתי אמורה להיות בעלת פתיל סופר קצר ועוצמת כעס מטורפת לגמרי. והנה זה לא ככה.

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-17 01:54:53

      נכון, נכון,נכון!

      יא-אללה, אחותי, אני זהה לך לחלוטין מבחינת הכעס והעצבים.

      גם עליי התהליך הזה עבר בול כמו שאת מתארת.

      סגרנו כבר שאנחנו כמעט אחיות. אני שמחה שגם בזה, כי זה באמת שינוי מרענן לחיים שלנו.

      צטט: ארז פרץ 2007-06-17 02:50:24

      להגיד שאני מסכים איתך פה? לשון

       

      נולדתי מרוקאי, הגנים שלי פחות. לא מתרתח, לא כועס, לא מתעצבן - אבל אם מצליחים להתמיד בהצקות הממש ממש ממש מעצבנות כשאני במצב רוח לא כייפי בכלל בכלל בכלל, אז אפשר לעצבן אותי תוך דקה.

      בקיצור, סיכוי של 1:10000000000056 

       

      חישבתי. 

      זהו ארז, אין מה להגיד יותר, אתה מסכים איתי גם פה לשון

      כמו שכתבתי למעלה, אני חצי מרוקאית וגם החצי השני שלי לא מהנינוחים ביותר, סורי-חלבי (וכל זה למרות שכולם בטוחים שאני מאה אחוז פולניה, או מקסימום רוסיה). והנה לא רותחים, לא כועסים, לא מתעצבנים, למרות הסטיגמות. אני מקווה שאף אחד לא מנסה להתמיד לך בהצקות. וזה אחלה סיכוי, הסתברות נמוכה מספיק לדעתי.

       

      ותתחדש על העבודה, היה לי כיף לקרוא (האח הגדול עינו פקוחה קורץ)

        17/6/07 19:13:

       

      צטט: dananda 2007-06-17 17:45:24

       

      צטט: בדינרי 2007-06-17 17:17:22

      שלחתי היום תגובות ממחשב אחר והן יצאו באותיות גדולות בלי שאתכוון.

       

      זה נאמר בהומור יקירי,

      אהבתי את תגובותיך :) 

      תודה :)

        17/6/07 19:06:

       

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:42:37

       אוקיי, אנשים מסוגלים לסלוח על פגיעות איומות כלפיהם, זה חלק מהיכולת של אנשים להיות לפעמים גדולים מהחיים. אבל בואי נעשה ניסוי מחשבתי קצר:

      1. יולי הולכת לגן ואת רואה ילד מעיף לה בומבה. היא נופלת על הרצפה וממררת בבכי.

      2. את מגלה שלא עלינו מישהו מסגל הגננות פוגע בה.

      3. אמא פרחה כזאת אומרת ליולי משהו מעליב ממש כי הבן שלה רב אתה. 

      4. מקום העבודה שלך יקדם גבר שהוא פחות מוכשר ממך למשרה ניהולית במקומך.

      5. מישהו נכנס לך באוטו קשות, והמשיך ליסוע.

       

      את רוצה לומר שבאמת את חושבת שבאף אחד מהמקרים האלה כעס אינו מוצדק? שלא ראוי לגיטמי ונכון לכעוס? נדמה לי שצריך מידה בריאה ואולי מוגזמת של הדחקה כדי לא לכעוס במקרים כאלה. 

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי.

      יש את הגישה הנוצרית המעצבנת הזאת של "אהוב את השכן שלך וסלח לו כי כולנו חוטאים עלובים". היא גישה מדכאת וזרה, שמתעלמת מטבע האדם.

      אפילו הרמב"ם אמר שיש ענינים לגביהם על האדם "לנקום ולנטור כנחש".

       

      לצד כפפות המשי יש מקום בחיים גם לכפפות אגרוף. יונה ורוגטקה, זית ונאבוט.

      נראה לי שאתה דווקא יודע שאני כזו בחיים האמיתיים.

      לא כל כך מזמן עבר עליי משהו גדול שבהחלט הייתי אמורה להתפוצץ מרוב כעס, לדרוש נקמה, ולצעוק בכל הכוח, וזה לא קרה, לא הגעתי לכעס הזה. מתברר שיש דברים בגו.

      לא חוכמה לשאול שאלה היפותטית כל כך. 1,3,5 - אני לא רואה טעם בכעס, לכעוס על ילד קטן זה בכל מקרה לא עוזר, בדרך כלל הוא לא מבין, הייתי מרימה את יולי ומרגיעה אותה, ומדברת עם הסגל שישימו לב. בקשר ל-3, אם מישהי פרח'ה אומרת לה משהו מעליב זה רק מצחיק ולא מעליב באמת. ו-5 - הייתי מזמינה אמבולנס אם צריך ומתקשרת לביטוח, לכעוס לא עוזר פה, ודווקא הייתי בתאונה לפני קצת פחות משנה עם יולי וגורם התאונה היה אצלי באוטו כשהחליט לנסוע ישר לתוך אוטובוס (ולא, זו לא הייתי אני).

       

      לגבי שני האחרים, אני יכולה להגיד לך שזה שווה כעס כנראה. מצד שני כבר עברתי משהו ענק שהיה שווה המון כעס, שהייתי אמורה לרתוח בטירוף, אבל הכעס לא היה שם, וגם לא היתה שם שום הדחקה. היה עצב, היה בכי, היה עלבון, אבל לא כעס וזעם. ולכן לא חוכמה שאני אענה היפותטית, ואני מקווה שלא ייצא לי לבדוק שום דבר מאלה במציאות.

        17/6/07 19:05:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 19:01:20

       

      אני משתדלת לאחד, כדי שלא ייצאו מיליון תגובות. אבל לא תמיד יש לי כוח לזה.
      אני למדתי את זה מנמרוד הלוי, שכבר הפסיק לעשות את זה. טוב ללמוד מאחרים דברים טובים. (ועוד יהיה מי שיגיב לך, כי הבלוג שלך ממש מצויין).

       

      נבוך

      אחרי מילים כאלו, איך אפשר לכעוס על משהו ?

        17/6/07 19:01:

       

      צטט: ארז טביב 2007-06-17 00:33:24

      אני מבדיל בין "לכעוס" ל"להתעצבן" 

       

      להתעצבן - להעניש את עצמך על טיפשות של אחרים. (פעולה פנימית לגמרי)

       

      לכעוס , לעומת זאת , זה להראות שאתה לא מרוצה מהמצב הקיים ואתה פועל לשנותו לטובתך. זה לגיטימי בעניי.

       

      כמובן, שכשמתבגרים, לומדים לשפר את מצבנו גם בדרכים שאינן כעס כי "בתחבולה תעשה לך מלחמה".

       

      אבל לפעמים אין כמו הכעס העצום, הישן והטוב.  

      בטח שזה לגיטימי, פשוט לא קיים יותר.

      שניהם לדעתי מענישים את עצמנו. ואין כמו לשנות את המצב לטובתך, זה באמת הכי חשוב, לפעול כדי לשפר את המצב.

      צטט: בתיה בכר 2007-06-17 00:34:32

      הלוואי ויכולתי לומר שהכעס נעלם. אין ספק שעם השנים (ואני אהיה קלישאתית: עם ההורות) הכעס פחת או שלמדתי לא לכעוס, אבל נעלם? לא לגמרי. יפה לך, יפה מאוד.

       לפעמים קלישאות הן נכונות. לי זה קרה דווקא לפני שהפכתי לאמא. אבל ההתבגרות לדעתי מאוד משחקת פה תפקיד. זה טוב שהוא פחת, אנחנו משתפרים מיום ליום.

      אפשר לומר שמצאתי דרכים אחרות לפרוק, בלי להגיע לכעס, וגם הגעתי להיות הרבה יותר שלמה, קודם כל עם עצמי, וזה משליך גם על ההתייחסות לכל הסובב אותי. וגם הכנות עושה אצלי את הרבה מהעבודה.  

      צטט: twista 2007-06-17 00:34:35

      דווקא אצלי הכעס הוא תמיד ברירת המחדל.

      אבל אני חי עם זה טוב מאוד ולא מאבד את השפיות.

      יש אפילו כאלה שחושבים שאני נחמד.

      הכי חשוב שאתה חי טוב עם זה, לי זה הפריע מאוד בזמנו, לא ידעתי עד כמה עד שהגעתי לשלווה והנינוחות.

      גם אני מצטרפת לאלו שחושבים שאתה נחמד.

      צטט: ניר הולצמן 2007-06-17 00:42:36

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

       צטט: ניר הולצמן 2007-06-16 23:48:34

      כעסתי שלא קיבלתי שום התרעה מ TheMarker

      על זה שיש לך פוסט חדש.

      אבל עבר לי.

      צוחק

      לא הספקתי לשלוח. העיקר שהגעת.

      TheMarker לא הציג חיווי וה RSS לא הראה כלום.. ופתאום זה הופיע בכולם.

      ד"א זה מאוד נחמד שאת מאחדת תגובות, זה מוריד מהעומס. (למרות שזה קצת קשה לביצוע)

      לא ראיתי אף אחד עושה את זה גם.. (חוץ ממני, אבל אני חושב לקחתי את זה מפה ואצלי עדיין אין לי הרבה למי להגיב) 

      אני משתדלת לאחד, כדי שלא ייצאו מיליון תגובות. אבל לא תמיד יש לי כוח לזה.

      אני למדתי את זה מנמרוד הלוי, שכבר הפסיק לעשות את זה. טוב ללמוד מאחרים דברים טובים. (ועוד יהיה מי שיגיב לך, כי הבלוג שלך ממש מצויין).

        17/6/07 17:45:

       

      צטט: בדינרי 2007-06-17 17:17:22

      שלחתי היום תגובות ממחשב אחר והן יצאו באותיות גדולות בלי שאתכוון.

       

      זה נאמר בהומור יקירי,

      אהבתי את תגובותיך :) 

        17/6/07 17:17:

      שלחתי היום תגובות ממחשב אחר והן יצאו באותיות גדולות בלי שאתכוון.

        17/6/07 15:28:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-16 22:30:57

      מה גרוע יותר? כעס או עצב?

      השאלה היא לגבי יכולתנו להרים ראש ולהמשיך הלאה. למרות שכתוצאה מהכעס אנו עלולים להזיק יותר או להיפגע יותר בטווח הקצר, נראה לי שהחלטה להעביר קו ולהמשיך הלאה קלה יותר אחרי שהכעיסו אותנו מאשר אחרי אירוע מעציב. לעצב יש נטיה להישאר לטווח ארוך יותר, וחשוב מאוד ללמוד לחיות איתו.

       

        17/6/07 13:04:

       

      צטט: dananda 2007-06-17 12:54:28

       

      צטט: בדינרי 2007-06-17 12:35:12

       

      צטט: dananda 2007-06-17 11:21:03

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי.

      צדק = חוסר שוויון וחוסר תשומת לב.

      אני לא אוהב מושגים. מאחורי כל מושג יש משמעות אנושית.

      ערן.

       טוב,

      אבל למה אתה צועקמחייך

      אני? צועק?

      תמים

        17/6/07 12:54:

       

      צטט: בדינרי 2007-06-17 12:35:12

       

      צטט: dananda 2007-06-17 11:21:03

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי.

      צדק = חוסר שוויון וחוסר תשומת לב.

      אני לא אוהב מושגים. מאחורי כל מושג יש משמעות אנושית.

      ערן.

       טוב,

      אבל למה אתה צועקמחייך

        17/6/07 12:35:

       

      צטט: dananda 2007-06-17 11:21:03

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי. 

      צדק = חוסר שוויון וחוסר תשומת לב.

      אני לא אוהב מושגים. מאחורי כל מושג יש משמעות אנושית.

      ערן.

        17/6/07 12:34:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

       

      כנראה שאני איתך (ראי תשובתי לעיל ליווני).

      את בטוחה שאנחנו לא קשורות אחת לשנייה איכשהו? הדמיון הזה... מדהים.

       

      בהחלט מדהים !מחייך

      גלגול קודם ?

        17/6/07 12:32:

       

      צטט: dananda 2007-06-17 11:21:03

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי. 

      צדק הוא לא מן הטבע! מה זה צדק?

      המושג צדק, קם בשל חוסר אונים של אנשים לקחת אחריות על חייהם. (ובזה מסכים איתך.)

      ערן.

        17/6/07 11:21:

      ועכשיו ברצינות (כן אני יכולה לפעמים)

       

      לא כועסת הרבה, לא יודעת להרים את הקול, יודעת להיות מאוד תקיפה ונחרצת כשיש צורך אמיתי, (לצערי הבאתי כמה מפיקות לדמעות, זה היה מזמן ולא היתה ברירה).

       

      הדבר היחיד שגורם לי לכעוס ולהתעצבן זה חוסר צדק, חוסר צדק של רשויות, חוסר צדק של חזקים על חלשים שמנצלים מעמד או כוח, וחוסר אונים של אנשים שקרובים אלי שלא לוקחים אחריות על החיים.

       

      שאר הדברים בדרך כלל מצחיקים אותי. 

        17/6/07 11:14:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-06-16 22:56:04

      אז מה אני אגיד שבשנה שעברה עברתי קורס שלם ונהדר בנושא 'התמודדות עם מצבי כעס'...אוי ואם אתם רוצים שאגלה לכם כל מה שלמדתי אז תצביעו ואנסה לארגן איזה פוסט או שניים, מקסימום עשרה...

       

       

       אותי יותר מסקרן מה הביא אותך לקורס הזה,

      והאם פגשת שם את ג'ק ניקולסון? 

        17/6/07 11:13:

       

      צטט: אופיר123 2007-06-16 21:38:50

      הכעס, רקופור

       

      אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
      רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
      חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
      רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

      הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
      בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
      כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
      זה כמו מקום אחר
      אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

      אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
      צולל נעלם וטומן את הראש בחול
      אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
      פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

       חזרת לצטט????

        17/6/07 09:38:

      ליזה,

      קראתי סיפור מעניין, אני מניח שאת מכירה.

      על אדם ששט בסירה קטנה בלילה. הראות ערפילית.

      לפתע, סירה שמגיחה מתוך הערפל, נתקלת בסירתו.

      הוא צועק ורוטן, מאיר בפנסו ורואה שאין אף אדם בסירה שפגעה בו.

       

      רציתי להגיד לך משהו:

      כתבתי לך בעבר, באחת התגובות, על הרגישות שלך.

      תמיד מרגיש כנות פשוטה ורגישות מהמילים שלך.

      זה עושה לי טוב.

       

      ערן.

       

        17/6/07 05:15:

      ליזהליזהליזה!

       

      לי דווקא נפתחו "ארובות השמיים"

      לאורך קריאת הכתוב.

      לחות בריאה, שוטפת עיניים.

      משלבת שמח עם העצוב.

        17/6/07 02:50:

      להגיד שאני מסכים איתך פה? לשון

       

      נולדתי מרוקאי, הגנים שלי פחות. לא מתרתח, לא כועס, לא מתעצבן - אבל אם מצליחים להתמיד בהצקות הממש ממש ממש מעצבנות כשאני במצב רוח לא כייפי בכלל בכלל בכלל, אז אפשר לעצבן אותי תוך דקה.

      בקיצור, סיכוי של 1:10000000000056 

       

      חישבתי. 

        17/6/07 01:54:

      נכון, נכון,נכון!

      יא-אללה, אחותי, אני זהה לך לחלוטין מבחינת הכעס והעצבים.

      גם עליי התהליך הזה עבר בול כמו שאת מתארת.

        17/6/07 01:17:

      האם זה יהיה נכון לומר שעוצמת הכעס, תדירותו ,ואולי אופיו, תלויים בעדה , במסורת .

      הבריטים רגועים הגרוזינים חמי מזג וכד' ?

        17/6/07 00:42:

       אוקיי, אנשים מסוגלים לסלוח על פגיעות איומות כלפיהם, זה חלק מהיכולת של אנשים להיות לפעמים גדולים מהחיים. אבל בואי נעשה ניסוי מחשבתי קצר:

      1. יולי הולכת לגן ואת רואה ילד מעיף לה בומבה. היא נופלת על הרצפה וממררת בבכי.

      2. את מגלה שלא עלינו מישהו מסגל הגננות פוגע בה.

      3. אמא פרחה כזאת אומרת ליולי משהו מעליב ממש כי הבן שלה רב אתה. 

      4. מקום העבודה שלך יקדם גבר שהוא פחות מוכשר ממך למשרה ניהולית במקומך.

      5. מישהו נכנס לך באוטו קשות, והמשיך ליסוע.

       

      את רוצה לומר שבאמת את חושבת שבאף אחד מהמקרים האלה כעס אינו מוצדק? שלא ראוי לגיטמי ונכון לכעוס? נדמה לי שצריך מידה בריאה ואולי מוגזמת של הדחקה כדי לא לכעוס במקרים כאלה. 

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי.

      יש את הגישה הנוצרית המעצבנת הזאת של "אהוב את השכן שלך וסלח לו כי כולנו חוטאים עלובים". היא גישה מדכאת וזרה, שמתעלמת מטבע האדם.

      אפילו הרמב"ם אמר שיש ענינים לגביהם על האדם "לנקום ולנטור כנחש".

       

      לצד כפפות המשי יש מקום בחיים גם לכפפות אגרוף. יונה ורוגטקה, זית ונאבוט.

      נראה לי שאתה דווקא יודע שאני כזו בחיים האמיתיים.

      לא כל כך מזמן עבר עליי משהו גדול שבהחלט הייתי אמורה להתפוצץ מרוב כעס, לדרוש נקמה, ולצעוק בכל הכוח, וזה לא קרה, לא הגעתי לכעס הזה. מתברר שיש דברים בגו.

        17/6/07 00:42:

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-17 00:22:47

       צטט: ניר הולצמן 2007-06-16 23:48:34

      כעסתי שלא קיבלתי שום התרעה מ TheMarker

      על זה שיש לך פוסט חדש.

      אבל עבר לי.

      צוחק

      לא הספקתי לשלוח. העיקר שהגעת.

      TheMarker לא הציג חיווי וה RSS לא הראה כלום.. ופתאום זה הופיע בכולם.

      ד"א זה מאוד נחמד שאת מאחדת תגובות, זה מוריד מהעומס. (למרות שזה קצת קשה לביצוע)

      לא ראיתי אף אחד עושה את זה גם.. (חוץ ממני, אבל אני חושב לקחתי את זה מפה ואצלי עדיין אין לי הרבה למי להגיב) 

        17/6/07 00:34:

      דווקא אצלי הכעס הוא תמיד ברירת המחדל.

      אבל אני חי עם זה טוב מאוד ולא מאבד את השפיות.

      יש אפילו כאלה שחושבים שאני נחמד.

       

        17/6/07 00:34:
      הלוואי ויכולתי לומר שהכעס נעלם. אין ספק שעם השנים (ואני אהיה קלישאתית: עם ההורות) הכעס פחת או שלמדתי לא לכעוס, אבל נעלם? לא לגמרי. יפה לך, יפה מאוד.
        17/6/07 00:33:

      אני מבדיל בין "לכעוס" ל"להתעצבן" 

       

      להתעצבן - להעניש את עצמך על טיפשות של אחרים. (פעולה פנימית לגמרי)

       

      לכעוס , לעומת זאת , זה להראות שאתה לא מרוצה מהמצב הקיים ואתה פועל לשנותו לטובתך. זה לגיטימי בעניי.

       

      כמובן, שכשמתבגרים, לומדים לשפר את מצבנו גם בדרכים שאינן כעס כי "בתחבולה תעשה לך מלחמה".

       

      אבל לפעמים אין כמו הכעס העצום, הישן והטוב.  

        17/6/07 00:22:

       

      צטט: kitkit 2007-06-16 23:24:26

      לדעתי הכעס שהכי קשה להיפרד ממנו זה הכעס על עצמך ...

      השאלה היא האם גם על עצמך את כבר לא כועסת?

      על עצמי? דווקא עם עצמי אני הולכת ומשלימה, טוב לי עם עצמי.

      צטט: ניר הולצמן 2007-06-16 23:48:34

      כעסתי שלא קיבלתי שום התרעה מ TheMarker

      על זה שיש לך פוסט חדש.

      אבל עבר לי. 

      צוחק

      לא הספקתי לשלוח. העיקר שהגעת.

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי. 

      יש את הגישה הנוצרית המעצבנת הזאת של "אהוב את השכן שלך וסלח לו כי כולנו חוטאים עלובים".  היא גישה מדכאת וזרה, שמתעלמת מטבע האדם.

      אפילו הרמב"ם אמר שיש ענינים לגביהם על האדם "לנקום ולנטור כנחש". 

       

      לצד כפפות המשי יש מקום בחיים גם לכפפות אגרוף. יונה ורוגטקה, זית ונאבוט. 

      נראה לי שאתה דווקא יודע שאני כזו בחיים האמיתיים.

      לא כל כך מזמן עבר עליי משהו גדול שבהחלט הייתי אמורה להתפוצץ מרוב כעס, לדרוש נקמה, ולצעוק בכל הכוח, וזה לא קרה, לא הגעתי לכעס הזה. מתברר שיש דברים בגו.

      צטט: יואב עינהר 2007-06-17 00:16:51

      אנשים שלא כועסים, מכעיסים אותי מאד.

      חוץ ממך...

      מזל צוחק

      צטט: mai7 2007-06-17 00:17:11

       

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי. 

       

       

      יכולה לאמר לך שהתנסיתי במה שאתה מתאר.. פגיעה בקרוב

      ובאופן מטריד במיוחד לא כעסתי.

      כנראה שאני איתך (ראי תשובתי לעיל ליווני).

      את בטוחה שאנחנו לא קשורות אחת לשנייה איכשהו? הדמיון הזה... מדהים.

        17/6/07 00:17:

       

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי. 

       

       

      יכולה לאמר לך שהתנסיתי במה שאתה מתאר.. פגיעה בקרוב

      ובאופן מטריד במיוחד לא כעסתי.

       

        17/6/07 00:16:

      אנשים שלא כועסים, מכעיסים אותי מאד.

      חוץ ממך...

        17/6/07 00:14:

       

      צטט: galit.lm 2007-06-16 22:30:35

      ליזה. תענוג הפוסטים שלך.

      גם אצלי הכעס התחלף במשהו אחר. אולי הבנה, אולי הכלה. את יודעת מה. אמפתיה היא מילה יותר טובה. ראשית, אני כבר לא נמצאת במקומות האלה שגרמו לי לכעוס, ושנית, הדברים כבר לא מכעיסים. כאילו אם יורדים לשורש העניין, ומתבוננים לעומק (ושמים את האגו בצד) מבינים מניעים ורואים דברים שמאפשרים לא לכעוס. או השלווה המתוקה.

       

      יחד עם זה...... אולי, בניגוד אלי מצאת את דרך להגיד לאנשים הכל (באמת), להגדיר את הצרכים שלך בצורה מדוייקת (בלי להדחיק) ולעמוד על כך שיתמלאו, וובעיקר לסלוח. אני חושבת שאצלי הכעס לא מודחק, אבל מה שמודחק הוא מנגנונים אחרים והם אלה שמעכבים או לא מאפשרים לכעס לצמוח. ואני מתכוונת למשל על היציאה מהארון בכל הנוגע לדברים שאני מרגישה וזקוקה להם. אלה שלא מתמלאים.....

       

      בקיצור, אני מפנה אותך לבחון טוב, לא את הכעס אלא את הסביבה שמלבה אותו או יותר נכון זאת שמאפשרת לו להתקיים. רק להציץ בכנות פנימה....

      אני חושבת שהכל טמון במשפט הצהוב ההוא שם למעלה, הוא זה שמאפשר לנו להיות שלמים עם עצמנו ולהיפטר מהכעס. על כנות ואמירת הכל אני אכתוב פוסט אחר מתישהו בקרוב.

      לבחון דברים ולרדת לשורש העניין זה כבר חלק ניכר מהעבודה כדי להגיע למקום טוב יותר, לחיות בצורה יותר שלמה. זה צעד ראשון והכי משמעותי בדרך לשינוי.

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-16 22:30:57

      מה גרוע יותר? כעס או עצב?

      מתוקה שלי, את משווה פה בין בננה לתפוח. האם בהכרח היעדרו של הראשון גורם לנוכחותו של השני. אני מאמינה שלא. בכל אחד מהם יש לטפל בכלים אחרים.

      ומהעצב בניגוד לכעס לפעמים אי אפשר להיפטר, והוא לא רק גורם נזק, אלא אם כן הוא נמצא שם זמן רב מדי, ובדרך כלל מהסיבות הלא-נכונות.

      צטט: liran denesh 2007-06-16 22:32:16

      גם אני עברתי תהליך דומה, שבו כיום אני בעיקר הצד "היוני" בריבים ובוויכוחים שונים ויומיומיים. מנסה תמיד להשלים ולהתפייס ולא לכעוס. להבין את הצד השני ולגרום לו להבין אותי.

       

      עם זאת, נקודת התורפה בכך - היא שלעיתים החוסר-כעס עלול להתפרש כאי עמידה על שלי ולהוביל גם לפגיעה.

       

      לכן אני חושבת שממש לא כדאי לכעוס - אבל לעיתים מותר לעשות זאת. זה אנושי אחרי הכל. פשוט לקחת את הכעס הזה למקומות נכונים - ולא שליליים מידי.

      מזה צריך להיזהר, בהחלט אסור לתת לזה להוביל למקום שבו את תיפגעי. במקרה כזה לפעמים צריך "לזייף" כעס, כמו שכתב אביב בתגובה שלו.

      בהחלט מותר לכעוס, אבל אם הכעס אבד לא נותר לנו אלא לברך על כך.

      צטט: עדנה ויסלר 2007-06-16 22:56:04

      אז מה אני אגיד שבשנה שעברה עברתי קורס שלם ונהדר בנושא 'התמודדות עם מצבי כעס'...אוי ואם אתם רוצים שאגלה לכם כל מה שלמדתי אז תצביעו ואנסה לארגן איזה פוסט או שניים, מקסימום עשרה...

      אני אשמח אם תכתבי. אם לא בפוסט אז את מוזמנת להציף את תיבת הדואר שלי בנושא.
        17/6/07 00:13:

       

      צטט: el_greco 2007-06-17 00:03:53

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי. 

      יש את הגישה הנוצרית המעצבנת הזאת של "אהוב את השכן שלך וסלח לו כי כולנו חוטאים עלובים".  היא גישה מדכאת וזרה, שמתעלמת מטבע האדם.

      אפילו הרמב"ם אמר שיש ענינים לגביהם על האדם "לנקום ולנטור כנחש". 

       

      לצד כפפות המשי יש מקום בחיים גם לכפפות אגרוף. יונה ורוגטקה, זית ונאבוט. 

       

      בהחלט

        17/6/07 00:03:

      יאללה יאללה. מאוד נוח לכתוב פוסט על נינוחות.

      אבל המבחן של "אין כעס" הוא ברגעים קשים בחיים, כשנתקלים ברוע של ממש, כשמישהו פוגע בך באמת, כשמישהו פוגע בילד שלך חלילה... ואז הכעס מופיע, טבעי, אותנטי ולגיטימי. 

      יש את הגישה הנוצרית המעצבנת הזאת של "אהוב את השכן שלך וסלח לו כי כולנו חוטאים עלובים".  היא גישה מדכאת וזרה, שמתעלמת מטבע האדם.

      אפילו הרמב"ם אמר שיש ענינים לגביהם על האדם "לנקום ולנטור כנחש". 

       

      לצד כפפות המשי יש מקום בחיים גם לכפפות אגרוף. יונה ורוגטקה, זית ונאבוט. 

       

        16/6/07 23:49:

       

      צטט: levana feldman 2007-06-16 22:16:15

      ליזה,

      נראה שהבגרות מביאה לנו תובנות.

      סדר עדיפיות. לא להתרגז מכל שטות.

      לספור עד 10 (לאט...) לפני שמגיבים,

      בכלל לקחת כל דבר בפרופורציות.

      יש יתרונות לבגרות. אולי קצת חבל שלא כולם מתבגרים באותו הקצב.

      צטט: l_oren 2007-06-16 22:20:03

      כשלומדים לשלוט בכעס מגלים שהדברים הגדולים כבר לא מכעיסים.

      זה לא אני, זה הדלאי למה אמר

      לא הכרתי. מתברר ששווה להקשיב להם. זה כל כך נכון.

      צטט: נעם דובב 2007-06-16 22:22:20

      את פשוט בן-אדם טוב.

      תודה. אני משתדלת. מקווה שזה מצליח, לפחות רוב הזמן.

      צטט: אביב מצא 2007-06-16 22:24:59

      גם אני כועס פחות וכבר לא שש אלי קרב כבעבר.

      ללא ספק זה בגלל הגיל, הוא מקהה אותנו, משכך את הכעס ומפחית את הלהט להתעמת.

      ניסיון החיים שצברנו מבטיח שכל אירוע חדש יראה לנו מיד בפרופורציה המתאימה ולא גדול יותר.

       

      בעבודה לפעמים נדמה לי שכבר ראיתי הכל ולכן מזמן לא כעסתי או נעלבתי שם ממש. לפעמים אני נאלץ לשחק את עצמי כועס ואפילו לזייף צעקות כדי להבהיר לאנשים איפה עוברים הגבולות.

       

      הגיל גם מרכך אותנו. יותר קל לי לסלוח היום מאשר בעבר, אני מתגעגע הרבה יותר לחפצים, זמנים ואנשים שאהבתי. דברים פעוטים יחסית גורמים לי להתרגש ואם אף אחד לא רואה אפילו לנגב דמעה.

      אני מקווה שמקהה היא לא המילה הנכונה, זה נשמע די שלילי כשאומרים את זה ככה. עם כל שאר המשפט הראשון אני לגמרי מסכימה.

       

      לגבי עניין ה"לזייף כעס", זה גם נכון. יצא לי דווקא לדבר בשבוע שעבר עם העירייה שעשו לי טעות מאוד גדולה שגם עלתה לי כסף, התחשק לי פשוט לצחוק, אבל החלטתי שאין ברירה וחייבים להעמיד אותם במקומם עם היחס המזלזל שלהם, אז זייפתי טון רציני ומעט זועף, בסוף הטעות תוקנה.

       

      לגבי הפסקה השלישית, זה דווקא נראה לי נורא אישי. אני לא חושבת שאצלי זה נכון, סלחנית תמיד הייתי, אבל אני לא מזילה דמעות כל כך בקלות היום כמו בעבר, פעם הייתי בוכה בקלות כמעט מכל סרט, עבר לי.

        16/6/07 23:48:

      כעסתי שלא קיבלתי שום התרעה מ TheMarker

      על זה שיש לך פוסט חדש.

      אבל עבר לי. 

        16/6/07 23:40:

       

      צטט: אורית גפני 2007-06-16 21:38:19

      הפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן!

      גם אני... כועסת לעיתים רחוקות...

      כן - תובנות הגיל.. והחיים...

      דווקא היום, קצת הכעיסו אותי, ונחמד שקבלתי ממך תזכורת שחבל על אנרגיה מבוזבזת.

      כמה החיים יפים וקל לחגוג כל רגע ללא כעס!

       

      כמה יפה את כותבת!

      תודה לך!

      תודה רבה לך.

      אנחנו בוחרים לאן להפנות את האנרגיות שלנו, צריך רק לבחור בחוכמה.

      ותתחדשי על התמונה.

      צטט: אופיר123 2007-06-16 21:38:50

      הכעס, רקופור

       

      אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
      רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
      חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
      רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

      הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
      בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
      כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
      זה כמו מקום אחר
      אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

      אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
      צולל נעלם וטומן את הראש בחול
      אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
      פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

       תודה שהבאת את זה לכאן. זה שיר נהדר.

      בכלל רוקפור מצויינים.

      צטט: mai7 2007-06-16 21:57:06

       

      אני הפסקתי לכעוס אחרי כמה טלטלות כבדות.

      יש משהו תמים, בעיני, בכעס הזה.

      זה לא שאני רוצה לחזור לנקודה בה רתחתי מכל שטות.

      לא, אני לא רוצה להכי בתוכי פיוז קצר. הארוך הולם אותי יותר .מחייך

      אולי אני פשוט רוצה להרגיש שוב, במעט, את התחושות לפני שהתבגרתי.

      קצת להיות ילדה.

      אני ילדה בעצם הבקשות שלי- אני יודעת.

      אומרים לי שאני ילדה, אני מרגישה גם.

      אבל הראש זוכר.. זוכר את הטלטלות ומזכיר גם.

      ואני אעצור כאן..כי  שבוע חדש מתחיל ואני רוצה לחייך אליו. מחייך

       

      תשמרי על אין - כעס הזה. זה מרגיש טוב, אם כי לפעמים אני רוצה קצת אחרת :)

      ילדים קטנים כועסים באמת משטויות, דברים שלא נותנים להם, דברים שלוקחים להם. כועסים על כל דבר, ותוך שנייה חוזרים לחייך.

      היתרונות של להיות מבוגר הם האפשרות לבחור מה שמתאים לך, את יכולה להיות ילדה ברוב הדברים אבל לוותר על החסרונות. אנחנו בדרך כלל לא יכולים לכעוס כמו ילדים, כי יותר קשה לנו תוך שנייה לשכוח, זה לא שתפני את המבט לצד השני וזה יעבור לך, בדרך כלל זה משאיר משהו לקצת יותר זמן. לוקח לכעס יותר זמן לשכוך ככל שמתבגרים.

      תשארי ילדה, זה כיף. אני איתך.

        16/6/07 23:29:

       

      צטט: אורישש 2007-06-16 21:33:37

      לא הכעיס אותך הפוסט של ההיא שהלכה מכות עם יאיר אולמרט?

      במילה אחת: לא.

       

      ביותר ממילה אחת: הפוסט ההוא בעיקר הצחיק אותי. גם הפתיע אותי, אבל בעיקר הצחיק. הפנתה אותי לשם מישהי שאני מאוד מעריכה והיא מאוד כעסה עליו, קראתי, חשבתי אם אני צריכה להגיב או לא. בסוף החלטתי להגיב, כי להתעלם נראה בעיניי פחדנות. כשהיתה לי בראש תגובה ששעשעה אותי אז כתבתי. לדעתי תגובתי שם בהחלט מעלה חיוך. 

      עוד יותר מצחיק היה שהקפה החליט להעלים לי את התגובה המושקעת, והייתי צריכה לשחזר אותה שוב.

      בפעם השנייה כבר לא הגבתי. כי לכל דבר יש גבול.

       

      אני מקווה שאתה יכול ללכת לישון בשקט עכשיו. ואני לא מחכה בכוונה לכל התגובות, לפעמים אני מפרסמת פוסט ועושה משהו אחר אחר-כך. למשל היום היה אצלי ידיד שאני מאוד אוהבת ולא ראיתי כמעט שבועיים כי הוא היה בחו"ל, אתמול הייתי במסיבת רווקות, ובימים רביעי וחמישי הייתי בחדר כושר. אז אתה סולח לי על התגובה המעט-מאוחרת?

        16/6/07 23:24:

      לדעתי הכעס שהכי קשה להיפרד ממנו זה הכעס על עצמך ...

      השאלה היא האם גם על עצמך את כבר לא כועסת?

        16/6/07 22:56:

      אז מה אני אגיד שבשנה שעברה עברתי קורס שלם ונהדר בנושא 'התמודדות עם מצבי כעס'...אוי ואם אתם רוצים שאגלה לכם כל מה שלמדתי אז תצביעו ואנסה לארגן איזה פוסט או שניים, מקסימום עשרה...

       

       

        16/6/07 22:32:

      גם אני עברתי תהליך דומה, שבו כיום אני בעיקר הצד "היוני" בריבים ובוויכוחים שונים ויומיומיים. מנסה תמיד להשלים ולהתפייס ולא לכעוס. להבין את הצד השני ולגרום לו להבין אותי.

       

      עם זאת, נקודת התורפה בכך - היא שלעיתים החוסר-כעס עלול להתפרש כאי עמידה על שלי ולהוביל גם לפגיעה.

       

      לכן אני חושבת שממש לא כדאי לכעוס - אבל לעיתים מותר לעשות זאת. זה אנושי אחרי הכל. פשוט לקחת את הכעס הזה למקומות נכונים - ולא שליליים מידי.

        16/6/07 22:30:
      מה גרוע יותר? כעס או עצב?

      ליזה. תענוג הפוסטים שלך.

      גם אצלי הכעס התחלף במשהו אחר. אולי הבנה, אולי הכלה. את יודעת מה. אמפתיה היא מילה יותר טובה. ראשית, אני כבר לא נמצאת במקומות האלה שגרמו לי לכעוס, ושנית, הדברים כבר לא מכעיסים. כאילו אם יורדים לשורש העניין, ומתבוננים לעומק (ושמים את האגו בצד) מבינים מניעים ורואים דברים שמאפשרים לא לכעוס. או השלווה המתוקה.

       

      יחד עם זה...... אולי, בניגוד אלי מצאת את דרך להגיד לאנשים הכל (באמת), להגדיר את הצרכים שלך בצורה מדוייקת (בלי להדחיק) ולעמוד על כך שיתמלאו, וובעיקר לסלוח. אני חושבת שאצלי הכעס לא מודחק, אבל מה שמודחק הוא מנגנונים אחרים והם אלה שמעכבים או לא מאפשרים לכעס לצמוח. ואני מתכוונת למשל על היציאה מהארון בכל הנוגע לדברים שאני מרגישה וזקוקה להם. אלה שלא מתמלאים.....

       

      בקיצור, אני מפנה אותך לבחון טוב, לא את הכעס אלא את הסביבה שמלבה אותו או יותר נכון זאת שמאפשרת לו להתקיים. רק להציץ בכנות פנימה....

        16/6/07 22:24:

      גם אני כועס פחות וכבר לא שש אלי קרב כבעבר.

      ללא ספק זה בגלל הגיל, הוא מקהה אותנו, משכך את הכעס ומפחית את הלהט להתעמת.

      ניסיון החיים שצברנו מבטיח שכל אירוע חדש יראה לנו מיד בפרופורציה המתאימה ולא גדול יותר.

       

      בעבודה לפעמים נדמה לי שכבר ראיתי הכל ולכן מזמן לא כעסתי או נעלבתי שם ממש. לפעמים אני נאלץ לשחק את עצמי כועס ואפילו לזייף צעקות כדי להבהיר לאנשים איפה עוברים הגבולות.

       

      הגיל גם מרכך אותנו. יותר קל לי לסלוח היום מאשר בעבר, אני מתגעגע הרבה יותר לחפצים, זמנים ואנשים שאהבתי. דברים פעוטים יחסית גורמים לי להתרגש ואם אף אחד לא רואה אפילו לנגב דמעה.

        16/6/07 22:22:
      את פשוט בן-אדם טוב.
        16/6/07 22:20:

      כשלומדים לשלוט בכעס מגלים שהדברים הגדולים כבר לא מכעיסים.

      זה לא אני, זה הדלאי למה אמר

        16/6/07 22:18:

       

      צטט: אורישש 2007-06-16 22:12:35

      ליזה זה לא לעניין שאת מחכה לכל התגובות ורק אחר כך עונה.

      בן אדם הגיב, שאל שאלה, רוצה ללכת לישון ולא יכול להרדם.

      תעשי לי פרוטקציה ותגיבי לי לפני כולם. 

      מחייך

        16/6/07 22:16:

      ליזה,

      נראה שהבגרות מביאה לנו תובנות.

      סדר עדיפיות. לא להתרגז מכל שטות.

      לספור עד 10 (לאט...) לפני שמגיבים,

      בכלל לקחת כל דבר בפרופורציות.

        16/6/07 22:12:

      ליזה זה לא לעניין שאת מחכה לכל התגובות ורק אחר כך עונה.

      בן אדם הגיב, שאל שאלה, רוצה ללכת לישון ולא יכול להרדם.

      תעשי לי פרוטקציה ותגיבי לי לפני כולם. 

        16/6/07 21:57:

       

      אני הפסקתי לכעוס אחרי כמה טלטלות כבדות.

      יש משהו תמים, בעיני, בכעס הזה.

      זה לא שאני רוצה לחזור לנקודה בה רתחתי מכל שטות.

      לא, אני לא רוצה להכי בתוכי פיוז קצר. הארוך הולם אותי יותר .מחייך

      אולי אני פשוט רוצה להרגיש שוב, במעט, את התחושות לפני שהתבגרתי.

      קצת להיות ילדה.

      אני ילדה בעצם הבקשות שלי- אני יודעת.

      אומרים לי שאני ילדה, אני מרגישה גם.

      אבל הראש זוכר.. זוכר את הטלטלות ומזכיר גם.

      ואני אעצור כאן..כי  שבוע חדש מתחיל ואני רוצה לחייך אליו. מחייך

       

      תשמרי על אין - כעס הזה. זה מרגיש טוב, אם כי לפעמים אני רוצה קצת אחרת :)

       

        16/6/07 21:38:

      הכעס, רקופור

       

      אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
      רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
      חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
      רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

      הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
      בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
      כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
      זה כמו מקום אחר
      אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

      אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
      צולל נעלם וטומן את הראש בחול
      אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
      פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

        16/6/07 21:38:

      הפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן!

      גם אני... כועסת לעיתים רחוקות...

      כן - תובנות הגיל.. והחיים...

      דווקא היום, קצת הכעיסו אותי, ונחמד שקבלתי ממך תזכורת שחבל על אנרגיה מבוזבזת.

      כמה החיים יפים וקל לחגוג כל רגע ללא כעס!

       

      כמה יפה את כותבת!

      תודה לך!

        16/6/07 21:33:
      לא הכעיס אותך הפוסט של ההיא שהלכה מכות עם יאיר אולמרט?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין