כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    מחכה תכופות לשובך

    37 תגובות   יום שלישי, 5/8/08, 06:38

     כל הזכויות לאיור שמורות ל getty images

    כשעשה את פניית הפרסה ידע שאסור לו. שאין זה נכון ואין זה ראוי ולו היה רואה נהג אחר עושה כאן פרסה, היה מתקומם, מתמלא חימה, רודף אחריו עד הרמזור הבא, פותח את החלון ואומר בקולו מקפיא הדם, למה? למה לשים זין? למה לסכן את כל העולם ואת עצמך? ואל מול פרצופו המתכרכם של הנהג  השכן היה אומר, לך תלמד תיאוריה ונראה מי הבן אלף שיעביר אותך טסט.   

    הוא עושה את הפרסה. לעצמו אינו מעיר ועל עצמו אינו כועס. רק פתיל דקיק זוחל בקיבתו, רוחש בתוכו, לוחש לו אל תפנה, אל תעשה את הפרסה, ראה את התמרור, יכול להיות מסוכן, יקלוט אותך שוטר, חמש מאות שקל קנס, והוא זורק מבט אל המראה והשוטר אינו נראה והוא מבטיח לשרוך שבבטנו ששוב לא יכנע ובפעם הבאה יסעו עד הכיכר ויסתובבו להם שם בנחת, מאתיים מטרים, רק מאתיים מטרים, בין מותר לאסור. בין סערת רגש קטנה, לחיוך של קורת רוח.  

    בהחלטה של רגע, מהיר כברק, הוא שובר את ההגה שמאלה, מפתיע את עצמו בנחישותו, בעוד המיתר בתוכו נמתח, מאיים להתפקע, הוא חג פרסה כמעט מושלמת. חזהו הולם בחוזקה, מחסיר פעימה ולמרווח הצר שנסדק בליבו משתחל מסיג גבול קטנטן, כמעט בלתי מורגש, כתם זניח על הרישתית.  הוא שומע את היללה ומרגיש את הרטיטה בגלגל ההגה, והפתיל הדקיק בתוכו, מתעבה, מגדיל ניפחו, הנה הוא כבר חבל המושך את מעיו בחוזקה. 

    החתול אינו נראה. אל המדרכה חתול, פססס, צא כבר צא... ומכוניתו משלימה מחוגה, מתיישרת, פותחת במנוסתה. הוא מביט במראה. מראה ארורה. במרכזה הגוף הקטן. מתנשם, קורס, מעט מתרומם ושב וצונח. אוסף את טלפיו, לוקק בלשונו את פרוותו הצמירה, עיניו פקוחות, לא רואות, פרכוסיו הולכים ושוקטים והראש הקטן אט אט מונח על האספלט הדומם. 

    טיפש חסר רחמים, הוא צורח, מבטיח כי לעולם שוב לא ירפה מן הפתיל הדקיק בתוכו, יאחז בו חזק, יאמצו אל ליבו וילחש לו , אתה ואני ביחד לעד. מצטער כי לא הקשבתי. סלח נא על ההתעלמות והגחמה. אנא, קבל אותי בחזרה, קשה לי לראות את עצמי בלעדייך. והפתיל יפרוש את מקלעת סיביו ילטף את דופן בטנו ויאמר, סולח...סולח על פעמים בם הפנת גבך, מוחל על זרותך, תופס בשכלי כי רוצה אתה... אני כאן, מעלים עין, אין לי ברירה, מחכה תכופות לשובך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/8/08 21:11:

      צטט: יואל עיני 2008-08-21 18:54:45

      צטט: מרב1969 2008-08-20 21:34:26

      כתוב יפה ונוגע ממש.
      פרכוסי החתול ישארו במוחינו כתמרורי אזהרה.
      קיבלת איתות לפעם הבאה והפעם יצאת בזול.....

      כשהייתי ממש צעיר דרסתי פעם חתול כשנהגתי בחוסר אחראיות. עצרתי את המכונית בשלוש בבוקר ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו. בכיתי. הייתי שיכור מדי לעשות משהו. את צודקת. הוא נשאר במוחי כתמרור.

       

      ואני דרסתי כלב."באשמתו" כי בעליו שיחרר אותו ללא השגחה והוא רדף אחרי גלגלי מכוניות. לקחתי אותו ואת בעליו במהירות לוטרינר הקרוב שם כנראה קבעו את מותו.

      מאז אני עוצרת כשכלב רודף אחרי המכונית.עמוק בפנים אני מברכת שיצאתי בזול.זה יכול היה להיות זאטוט מתפרץ לכביש.

       

        21/8/08 18:54:

      צטט: מרב1969 2008-08-20 21:34:26

      כתוב יפה ונוגע ממש.
      פרכוסי החתול ישארו במוחינו כתמרורי אזהרה.
      קיבלת איתות לפעם הבאה והפעם יצאת בזול.....

      כשהייתי ממש צעיר דרסתי פעם חתול כשנהגתי בחוסר אחראיות. עצרתי את המכונית בשלוש בבוקר ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו. בכיתי. הייתי שיכור מדי לעשות משהו. את צודקת. הוא נשאר במוחי כתמרור.

       

        21/8/08 18:52:

      צטט: ים סוף לוי 2008-08-20 18:32:36


      איך שאתה כותב בן אדם!!!

      זה לא דומה לאף אחד אחר.

      תודה ים סוף...לכל אחד יש קול ואני שמח שאת אוהבת את שלי!

       

        20/8/08 21:34:
      כתוב יפה ונוגע ממש.
      פרכוסי החתול ישארו במוחינו כתמרורי אזהרה.
      קיבלת איתות לפעם הבאה והפעם יצאת בזול.....
        20/8/08 18:32:


      איך שאתה כותב בן אדם!!!

      זה לא דומה לאף אחד אחר.

        6/8/08 19:00:


      האמת שנשמטה לי האות "ת" מהמילה תמיד ויצא לי מיד.....

      לא חושבת שעל כל דבר משלמים מחיר.

      זוהי תפישת עולם דתית ואני לא שותפה לה.

        6/8/08 15:01:

      צטט: דבי לוזיה 2008-08-06 12:18:21


      אני מאד אוהבת את הדרך שבה אתה מאיר מכתמים קטנטנים של החיים.

      דילמות פנימיות כאלה יש לנו 100 פעמים ביום - האם לעצור בצהוב מהבהב או ללחוץ על הגז? לדוגמא...

      אבל בסיפור שלך מסתתרת פרדיגמה של החטא ועונשו - שהיא השקפה בסיסית על העולם - האם עלינו מיד לשלם מחיר?

      אנחנו מסכימים שמשלמים? מסכימים. כל שנותר הוא לסכם את מועדי ותנאי התשלום. זה בדרך כלל לא מיידי ועל כן נותן  את ההרגשה שנותר לנו קרדיט. מה יותר עדיף דבי? קרדיט של אוברדרפט או שטרות מרשרשים? לא עדיף לשלם ולקבל במזומן?

        6/8/08 14:57:

      צטט: יואל עיני 2008-08-06 06:48:08

      צטט: אפי גבזו 2008-08-05 23:05:08


      המיתר כאן היה די נדיב לבעליו, נידנד לו בזמן וידע לסלוח לו על אי ההקשבה. ואולי בסליחתו כבר הזמין את האי הקשבה הבאה? יש מקרים שהמיתר הופך לחבל עם לולאה מהדקת. למיתר כזה צריך מספריים חדות. שיר הבטן התיכונה פינת רחוב המצפון.

      ברוך החוזר מחופשה משורר

      י-ו-ם-ה-ו-ל-ד-ת-ש-מ-ח לך!

      אפי בן שלושים ושמונה ואפשר להדליק לו כאן נר

      http://www.gratefulness.org/candles/enter.cfm?l=eng

       

      יואל אתה לא מפסיק להפתיע. תודה רבה לך יא עורך/סופר/משורר/מפרגן/וכו'

      נכנסתי לאתר, זה קצת נראה כמו מערת המכפלה ביום חג. אתר מדליק!

      תודה!! קבל ח' ח' על הכל.

       

       

       

        6/8/08 14:56:

      צטט: שמשיה 2008-08-06 12:07:27


      סולח...סולח על פעמים בם הפנת גבך, מוחל על זרותך, תופס בשכלי כי רוצה אתה... אני כאן, מעלים עין, אין לי ברירה, מחכה תכופות לשובך. !!!

      אמרו לך כבר שהשמש היא הכוכב האולטימטיבי?

        6/8/08 12:18:


      אני מאד אוהבת את הדרך שבה אתה מאיר מכתמים קטנטנים של החיים.

      דילמות פנימיות כאלה יש לנו 100 פעמים ביום - האם לעצור בצהוב מהבהב או ללחוץ על הגז? לדוגמא...

      אבל בסיפור שלך מסתתרת פרדיגמה של החטא ועונשו - שהיא השקפה בסיסית על העולם - האם עלינו מיד לשלם מחיר?

        6/8/08 12:07:

      סולח...סולח על פעמים בם הפנת גבך, מוחל על זרותך, תופס בשכלי כי רוצה אתה... אני כאן, מעלים עין, אין לי ברירה, מחכה תכופות לשובך. !!!
        6/8/08 06:55:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-08-06 06:52:01

      ראשית, אוהבת את הקונפליקטים שאתה מביא לכאן. רגעים מעניינים מהחיים. שנית, זה הקפיץ לי את המחשבה שלכולנו ללא יוצא מן הכלל שדים כאלו או אחרים בארון, ולומר את האמת, אני אוהבת את העולם כזה. הוא אמיתי. 

      ארטישוקה ואני אוהב את הטרולים הנבונים שאת שולפת מדי פעם ממטע הרימונים

       

      ראשית, אוהבת את הקונפליקטים שאתה מביא לכאן. רגעים מעניינים מהחיים. שנית, זה הקפיץ לי את המחשבה שלכולנו ללא יוצא מן הכלל שדים כאלו או אחרים בארון, ולומר את האמת, אני אוהבת את העולם כזה. הוא אמיתי. 
        6/8/08 06:48:

      צטט: אפי גבזו 2008-08-05 23:05:08


      המיתר כאן היה די נדיב לבעליו, נידנד לו בזמן וידע לסלוח לו על אי ההקשבה. ואולי בסליחתו כבר הזמין את האי הקשבה הבאה? יש מקרים שהמיתר הופך לחבל עם לולאה מהדקת. למיתר כזה צריך מספריים חדות. שיר הבטן התיכונה פינת רחוב המצפון.

      ברוך החוזר מחופשה משורר

      י-ו-ם-ה-ו-ל-ד-ת-ש-מ-ח לך!

      אפי בן שלושים ושמונה ואפשר להדליק לו כאן נר

      http://www.gratefulness.org/candles/enter.cfm?l=eng

       

       

        6/8/08 06:46:

      צטט: ד ל י ה 2008-08-05 23:12:14


       חזק ויפה (כסיפור).

       

      תודה דליה שקפצת לבקר

       

        6/8/08 06:33:

      צטט: ביליבי 2008-08-05 21:50:25

      אתה מספר על השדון הקטן החי בתוכנו. על היצר ועל ההבנה שכל אחד מושך לצד אחר. על הדילוג התמידי לבין מה שרוצים לבין מה שנכון. גם כשהוא בחר לקחת את הפרסה, למרות אזהרת הפתיל והמחיר כבר היה בפנים. לפעמים צריך לשלם את המחיר בכדי לקבל מחבט בראש ולהבין שיש להקשיב לפתיל. יש מי שלומד בפעם פעמים, יש מי שלא לומד לעולם וחוטף בומים כל הזמן ומסע חייו שזור במכות תמידיות. היטבת לתאר את הקונפליקט התמידי החי בתוככי האנשים בצורת פינג פונג. נהנתי. קבל כוכב. בי לי

      בילבי נעלמת לי...שוב עסוקה בכתיבת כתבה?

       

       

       

        5/8/08 23:12:


       חזק ויפה (כסיפור).

       

        5/8/08 23:05:

      המיתר כאן היה די נדיב לבעליו, נידנד לו בזמן וידע לסלוח לו על אי ההקשבה. ואולי בסליחתו כבר הזמין את האי הקשבה הבאה? יש מקרים שהמיתר הופך לחבל עם לולאה מהדקת. למיתר כזה צריך מספריים חדות. שיר הבטן התיכונה פינת רחוב המצפון.
        5/8/08 21:50:
      אתה מספר על השדון הקטן החי בתוכנו. על היצר ועל ההבנה שכל אחד מושך לצד אחר. על הדילוג התמידי לבין מה שרוצים לבין מה שנכון. גם כשהוא בחר לקחת את הפרסה, למרות אזהרת הפתיל והמחיר כבר היה בפנים. לפעמים צריך לשלם את המחיר בכדי לקבל מחבט בראש ולהבין שיש להקשיב לפתיל. יש מי שלומד בפעם פעמים, יש מי שלא לומד לעולם וחוטף בומים כל הזמן ומסע חייו שזור במכות תמידיות. היטבת לתאר את הקונפליקט התמידי החי בתוככי האנשים בצורת פינג פונג. נהנתי. קבל כוכב. בי לי

      צטט: יואל עיני 2008-08-05 18:25:02

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-08-05 11:22:59


      (וסליחה מראש על החפירה אני פשוט מטופלת בעשרות צרצרים כאלו בראש...)

      לפעמים צריך לדעת לעגל פינות גם עם עצמך,

      לא קל לחיות עם ביקורת עצמית הרסנית.

      מה גם שהוא חזר מסיבה מנומקת ומוצדקת.

      חפרפרת שקטה

      צריך להשתיק את צרצרי לא נעים ומה יהיה. רק צרצרים חיוביים.

      הבוקר קראתי על סקר שבדק ומצא כי מרבית הישראלים חושבים שהערך הנפלא ביותר הוא כבוד הדדי. מיד כל הצרצרים אצלי נחנקו ומתו מצחוק. גם הטוקבקיסטים.

       

       :)

       

       

      אצלי הם רק איבדו את ההכרה לכמה דקות,

      למות הם כנראה ימותו אחרי....

        5/8/08 18:27:

      צטט: עמירם 54 2008-08-05 17:28:52

      וכל זה קורה בשבוע בו פסיכי אחד עשה פניית פרסה בכביש 6, והתוצאה ידועה..

       

      אני חייב לומר כי גם אני לפעמים חוטא בקטנה ואחר כך מתייסר ומבטיח שלא עוד

      היו כבר כמה הבטחות.

       

       

        5/8/08 18:25:

      צטט: יובז 2008-08-05 16:28:50

      אבא שלי היה אומר - "מעשה שטות שהצליח נשאר מעשה שטות"

       

      במושב בית הלל (בצפון) יש כיכר קטנה בכביש שחוצה את המושב.

      אתה יודע כמה פעמים הילד הרע לחש לי באוזן - "סע משמאל, רק הפעם, אמצע הלילה, מי ידע, מי יראה, במילא אף אחד לא יבוא".

      ו"הפתיל" שלך שומר על קור רוח ובטחון: "השתגעת ? תבוא פרה. לא זוכר את הסצינה מהעולם על פי גארפ ?"

       

      ומה אתה חושב עשיתי בסוף ??

       

      כל החיים הם קו דק בין הישמרות מסיכונים מיותרים לבין לקיחת סיכון והתרגשות.

      אספרסו קצר לא יספיק לסיפורים.

      חחחח...על הפרה...

       

        5/8/08 18:25:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-08-05 11:22:59


      (וסליחה מראש על החפירה אני פשוט מטופלת בעשרות צרצרים כאלו בראש...)

      לפעמים צריך לדעת לעגל פינות גם עם עצמך,

      לא קל לחיות עם ביקורת עצמית הרסנית.

      מה גם שהוא חזר מסיבה מנומקת ומוצדקת.

      חפרפרת שקטה

      צריך להשתיק את צרצרי לא נעים ומה יהיה. רק צרצרים חיוביים.

      הבוקר קראתי על סקר שבדק ומצא כי מרבית הישראלים חושבים שהערך הנפלא ביותר הוא כבוד הדדי. מיד כל הצרצרים אצלי נחנקו ומתו מצחוק. גם הטוקבקיסטים.

        5/8/08 17:28:

      וכל זה קורה בשבוע בו פסיכי אחד עשה פניית פרסה בכביש 6, והתוצאה ידועה..

       

        5/8/08 16:28:

      אבא שלי היה אומר - "מעשה שטות שהצליח נשאר מעשה שטות"

       

      במושב בית הלל (בצפון) יש כיכר קטנה בכביש שחוצה את המושב.

      אתה יודע כמה פעמים הילד הרע לחש לי באוזן - "סע משמאל, רק הפעם, אמצע הלילה, מי ידע, מי יראה, במילא אף אחד לא יבוא".

      ו"הפתיל" שלך שומר על קור רוח ובטחון: "השתגעת ? תבוא פרה. לא זוכר את הסצינה מהעולם על פי גארפ ?"

       

      ומה אתה חושב עשיתי בסוף ??

       

      כל החיים הם קו דק בין הישמרות מסיכונים מיותרים לבין לקיחת סיכון והתרגשות.

      אספרסו קצר לא יספיק לסיפורים.

        5/8/08 15:01:

      לפעמים יש כל כך הרבה קולות מבפנים

      שאת כבר לא יודעת איזהו הקול שהוא את

      איזהו הצרצר של המצפון,

      איזהו סתם קוף שהתיישב לו בפנים וטוחן לך במוח

      ואז כשאני מרגישה כמו גן חיות

      אני עוצרת הכל ועוברת לסיפור אחר בכלל


      (וסליחה מראש על החפירה אני פשוט מטופלת בעשרות צרצרים כאלו בראש...)

       

      לפעמים צריך לדעת לעגל פינות גם עם עצמך,

      לא קל לחיות עם ביקורת עצמית הרסנית.

       

      מה גם שהוא חזר מסיבה מנומקת ומוצדקת.

       

        5/8/08 11:20:

      צטט: ronitronen 2008-08-05 11:11:57


      לפינוקיו הצמידו את ג'ימיני קריקט עד שילמד להקשיב לעצמו.

      לפעמים גם בא לי לווי של איזה צרצר שלא יפסיק להרעיש לי עד שאלמד..

      צרצר...בדיוק זה מה שזה!  נשמע לי מוכר הפתיל הזה.

        5/8/08 11:11:


      לפינוקיו הצמידו את ג'ימיני קריקט עד שילמד להקשיב לעצמו.

      לפעמים גם בא לי לווי של איזה צרצר שלא יפסיק להרעיש לי עד שאלמד..

        5/8/08 10:50:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-08-05 10:46:45

      חחחח...אנחנו סולחים לעצמנו מהר מדי המ?

      חושב?

      אני דווקא ראיתי את זה הפוך.

      הוא הרי סיפרת לנו את כל שלבי ההתלבטות...ותיבל בביקורת עצמית טהורה.. לא?

      אני לא בטוח. הקול הפנימי קצת סקפטי. לא לגבי החרטה כמו לגבי היכולת לשמר אותה. ומכיוון שזה הם ולא אני אז אני ממש לא החלטי.

      צטט: יואל עיני 2008-08-05 10:13:50

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-08-05 09:06:58


      מה שהכי שימח אותי הוא

      שהפתיל קיבל אותו בלי הרבה תחנונים...

      חחחח...אנחנו סולחים לעצמנו מהר מדי המ?

       

       

      חושב?

       

      אני דווקא ראיתי את זה הפוך.

      הוא הרי סיפרת לנו את כל שלבי ההתלבטות...ותיבל בביקורת עצמית טהורה.. לא?

        5/8/08 10:19:

      צטט: ניפי 2008-08-05 09:31:27


      "איזהו הנקרא גיבור? הכובש את ייצרו !"

      ....והגבורה האמיתית היא לא לוותר על הכל, בגלל פעם אחת, לא לשחרר את הפתיל לגמריי

      אלא לחזור שוב ולנסות שוב לשלוט בייצר במקום להיכנע לו.

      כמה חוכמה יש בך, ילדה.

       

        5/8/08 10:13:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-08-05 09:06:58


      מה שהכי שימח אותי הוא

      שהפתיל קיבל אותו בלי הרבה תחנונים...

      חחחח...אנחנו סולחים לעצמנו מהר מדי המ?

       

        5/8/08 09:31:


      "איזהו הנקרא גיבור? הכובש את ייצרו !"

       

      (פרקי אבות, פרק ד', משנה א')

      לכבוש את הייצר, זו משימה יומיומית קשה ומחייבת

      וגם אם ויתרת לעצמך פעם אחת או יותר,

      יהיו לך עוד נסיונות שצריך לעמוד בהם

      והגבורה האמיתית היא לא לוותר על הכל, בגלל פעם אחת, לא לשחרר את הפתיל לגמריי

      אלא לחזור שוב ולנסות שוב לשלוט בייצר במקום להיכנע לו.


      מה שהכי שימח אותי הוא

      שהפתיל קיבל אותו בלי הרבה תחנונים...

       

       

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין