אני, יש לי עקרונות. ילדים צריכים לאכול ארוחת ערב משפחתית עם אבא שלהם. והמניאק שוב הבריז. התקשר להגיד שהבוס שלו השאיר אותו במשרד. ומה איתי? משתיים בצהריים, משחזרתי מהמשרד, אני בפעילות מלאה. וכבר הברקתי את הבית והעמדתי 2 סירים על האש וקילחתי את הילדים. כולה ארוחת ערב, מה כבר ביקשתי ממנו? כמה קשה זה? 

תיכף הוא יבוא, עם פרחים או משהו. חושב שהוא יקנה אותי עם זר של כריזנטמות. אני לא מתפתה בקלות, אותי לא קונים בעשרים שקל. אבא שלי אמר לי שאני נסיכה. הכי מיוחדת. ובסוף מה נהייה? משרד, דירה, משכנתא, סובארו יד שנייה, טורקיה פעם בשנה. פייר, מגיע לי יותר מזה.  

כבר תשע בערב. הרדמתי את הילדים, הברקתי את המטבח, קיפלתי כביסה והוא עוד לא חזר. כוסאמו, הלך היום. סתם עשיתי שעווה ברגליים, אני לא נותנת לו היום. לא מגיע לו. איזה מין גבר הוא, שלא מסוגל לעמוד מול הבוס שלו ולהגיד ככה, מגבר לגבר, אני צריך ללכת לאישה שלי. סמרטוט, בחיי. 

רחל, מהקומה למטה, יש לה מזל. התחתנה עם עורך דין בעירייה, בשש בערב הוא בבית. שעון שוויצרי אפשר לכוון עליו. ואיך הוא מפנק אותה, אפשר למות. כל שבוע, מביא לה פרחים, שוקולדים, מתנות. אין, אין, כמו מלכה היא בשבילו. למרות, שקצת יותר מדי אפילו. גבר, צריך שיהיה לו כבוד.  

עשר וחצי. מפתח מסתובב בדלת. בגללו כססתי ציפורניים, הרסתי את המניקור שעשיתי אתמול. הוא ישלם על זה. ועל זה שסתם חיכיתי לו כל הערב, על פארש. הבעל של רחל לא היה עושה לה ככה. גם הבעל שלי לא, לפני עשר שנים. תפס ביטחון הבנזונה. אבל אני לא פריירית. אני כבר במיטה עם עיניים עצומות חזק ועם הפיג'מה הכי משוריינת שלי. שילך לפתח יחסים עם יד ימין שלו, שיגיד לה שהיה צריך להישאר במשרד. קרייריסט עאלק. לא נשאר לי כבוד בשבילו. 

 -------------------------------------------------------------------------------------------------