לפני שבוע תפסתי את המזכירות במשרדי מתבדחות על הריאליטי החדשה "היפה והחנון". קיבלתי המלצה חמה לצפות בתכנית כי "זה לא יאמן כמה מטומטמת אפשר להיות". למרות שאינני מחובבי הריאליטי למיניהן רציתי לראות הכצעקתה. לאחר 10 דקות העברתי ערוץ. אני מודה. התביישתי. התביישתי עבור הבחורות הצעירות הללו שכנראה לא מבינות כמה מביך המעמד הזה עבורן וגרוע מכך- מבינות אבל מעדיפות את הפרסום הכרוך בכך.

אני אינני פמיניסטית, או לפחות אינני מגדירה עצמי ככזו, למרות שרבים כינו אותי כך בעבר. אני מאילו שמאמינים שכל אדם, ללא קשר לדת, מין, גזע ומוצא, צריך לקבל את מה שמגיע לו וכך אני מתנהלת בחיי.

אי אפשר להתכחש למצבן העגום של הנשים בחברה הישראלית. מדי פעם בפעם מוצאים כתבה מזדמנת בעיתון על כך שנשים משתכרות הרבה פחות מגברים באותו תפקיד, או שומעים על נשים שנמכרות לזנות. התיאוריה שלי בעניין הזה היא שמעבידים מתמחרים מראש עבודה של נשים על הצד הנמוך, בהתחשב בעובדה שיום אחד הן ירצו להביא ילדים לעולם, ולכן לא כדאי להתקבע על שכר גבוה מדי.

על אף העובדה שהנשים כבר מזמן יצאו מהבית ורבות בוחרות בלימודים גבוהים, באיזו שהיא נקודה הן מוותרות.

קשה לחיות בעולם של גברים. לעיתים נראה כי מהמועד שבו הם משתחררים מהשירות הצבאי, משתייכים הגברים לאיזו כת סודית נצחית, שלצורך העניין נקרא לה גולני או גבעתי. והחברים בכת הזו, דואגים לעצמם, באחדות שנשים לעולם לא תהינה שותפות לה ואני בטח לא יכולה להגיד שאכלתי עם מישהו מאותו המסטינג.

ובחוויתי האישית, גם לאחר מספר לא מבוטל של שנים במקצוע עריכת הדין ולאחר 2 תארים, עדיין מוצאת עצמי מכונה על ידי לקוחות או קולגות "כפרה" או "מותק", באופן שגורם לבני מעיי להתהפך, בידיעה שאם היו לי זיפים, כנראה שאיש לא היה מעז לפנות אלי כך.

יש האומרים לי שאני מגזימה, שלא צריך לקחת ללב, וברוב המקרים אני אכן כך נוהגת. ובמקרים אחרים, בימים רגישים יותר, אני מדמיינת בראשי מה הייתי עושה אילו היה לי תת מקלע ביד.

אשה, באשר היא אשה, שמבזה את עצמה בהשתתפות בתכנית שמפארת את הטמטום, עושה נזק לכלל ציבור הנשים. אכן, ניתן רק להתבונן ולהבין שיש כנראה סיבה טובה לכך שלעולם לא ייקחו אותנו ברצינות.

אני רק יכולה להצטער שלא עשו תכנית ריאליטי על גברים טפשים. אני מכירה לא מעט כאלה וזה יכול היה להיות הרבה יותר מצחיק.