קופצת לעמוקים
כבר כמה חודשים שאני יודעת. יודעת ולא עושה כלום. מחכה. מתעלמת.אני מלכה . שולטת בממלכת הסחת דעתי ונתיניי נשמעים לי בצייתנות מעוררת קנאה.
אבל לאחרונה הישיבה על הגדר החלה להכאיב : get your bony ass of the fence, woman
אני שומעת את קולה מהדהד בראשי. (היא מקנא על כך שרזיתי וחייבת להכניס לי.) כך או אחרת, אני יודעת שהגיע הזמן. עומדת על שפת הבור. כמה פעמים כבר הייתי כאן? זה כל פעם אותו הדבר. ובכל פעם מרגיש לי חדש ומאיים. מתחתיי מים, עכורים, עמוקים , רחוקים לא רואה את הקרקעית. יש בכלל ? הסלע עליו אני רועדת חלקלק מאד. אצות ריריות צומחות תחת כפות רגלי.
אם אמשיך להסתכל אל תוך השחור אוותר, זה עכשיו או בכלל לא. ועם כל הפחד אני יודעת שאין ברירה. גם ההיא לא תתן לי. קולה חופר בי שוב, לא מניח לי :
,come on girl - get to stepping ain't got all day !!!
כרגיל היא צודקת. הזמן יקר ואני בזבזנית . תמיד הייתי.
אני מרימה את זרועותיי, המתופף מגביר את הקצב לוקחת אוויר, והרבה, עמוק אל תוך הריאות מוציאה פורשת כנפיים מביטה אל התהום ומתנתקת
מתרוממת וממריאה ציפור טרף כמו ציפור שיר עיניי פקוחות אני באויר קלה כנוצה חגה מעל עפה
צוללת כחץ אל המטרה אל תוך הבור נשימתי נעתקת, פורחת מעלי
עטופה ומעורסלת אני שוקעת לא נוגעת נרגעת
עולה, פורצת אל האור בצהלות שמחה קפצתי! ראית? קפצתי !!! והיא : I knew you had it in you,now go to work, babygirl
(תמונות של משה ברקן) |
