כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    מנוחה נכונה - לאוהבי מיסטיקה ו...חתולים. :)

    44 תגובות   יום רביעי, 6/8/08, 19:56

     

     

     

    מנוחה נכונה - לאוהבי מיסטיקה ו...חתולים

    - מאת רמיאב -

    "אני תולי, הייתי החתול של מי שיושב כאן לימינכם" בקע קול מוכר, מתנגן, עמוק וקצת מייבב, מגרונה של ה"מדיום".  הייתי בהלם. זה היה בביתו של ידידי חובב המיסטיקה שהזמין אותי לחוויה של "תיקשור" עם עולם הנשמות השוהות בין הגלגולים במרחב האתרי.

    ההזמנה באה לאחר ויכוח עקר על עניין גלגול הנשמות וכל הכרוך בו. קיבלתי הרצאה מרגיזה על התגלמות נשמות אדם בבעלי חיים והתגשמות גלגולים מדור לדור. ואז  הוצע לי האתגר, לבוא, לראות ולשמוע במו חושי. הייתי ספקן גדול, וכזה נשארתי כנראה, אבל הסקרנות היא שהביאה אותי "להרוג ערב" ולבלות בחברת כמה "מטורללים", שהרי אני אוהב מוזרויות, לפחות כצופה ולומד.

    התאספנו בדירת ידידי, עשרה חברים וחברות. כולם, מלבדי, בעלי ניסיון בעניינים של מסתורין. נכנסנו לחדר אפלולי שדלקו בו כמה נרות. הכיסאות היו סדורים במעגל ואישה אחת, אפורת שיער, חיוורת וחסרת כל חן, ישבה במרכז למול שולחן קטן עמוס במספר אביזרים, שלא הצלחתי לעמוד על פשרם.

    לא אלאה אתכם בכל פרטי הטקס שקדם לכניסתה לטראנס, בדמויות המעניינות ש"הביאה" אל כמה מהנוכחים, בתגובות הרגשיות של הקשורים לנשמות שדיברו מגרונה ובספקנות המשועשעת ששרתה עלי לאורך כל המיצג... עד שזה נגע אלי...

    "אני תולי, הייתי החתול של מי שיושב כאן לימינכם" בקע קול מוכר, מתנגן, עמוק וקצת מייבב, מגרונה של ה"מדיום". הייתי בהלם... אני ישבתי בפינה הימנית, מול המדיומית, והיה לי חתול ששמו תולי... והוא גר איתנו שש-עשרה וחצי שנים... והקול, אף שביטא מילים היה דומה לקול היללה, הנמוך במיוחד, של תולי... לא רציתי שיעשו ממנו צחוק.

    "מי סיפר לך על תולי?!" פניתי לגברת שמפיה בקע הקול, "מספיק עם ההצגה...."

    "שב בשקט..." התרעמו הנוכחים וקראו אותי לסדר.

    "אני לא מאמין..."

    "ועוד איך שאתה מאמין" בקע שוב הקול המתנגן, "אפילו בהלוויה שלי נשמעת מאמין..."

    "כן... עשינו לחתול הלוויה, אבל זה היה ככה חצי בצחוק... ומי סיפר לך?"

    הייתי המום, כולם היסו ושידלו אותי להקשיב עד הסוף. זו הפעם הראשונה בחוג שלהם שנשמה של חיה מופיעה ומדברת, התחננו לפני. שתקתי ונתתי ל"בידור" להמשך, כשאני קצת כעוס... ואז תולי המשיך ודיבר מתוך האישה הזאת כשהוא-היא פונה אלי...

    "אתה ידעת שאני אינני סתם חתול." בקע שוב הקול מפיה של התמהונית. "אתה ידעת שיש בי גלגול נשמה, אף שניסית להתכחש לכך לאורך כל חיי. אני שמעתי אותך אומר זאת במסווה של בדיחות דעת... אבל אתה ידעת...

    "כשגמרתי את הגלגול הקודם כבן אנוש, יצאתי מן העולם שלכם טרם זמני. הייתי כעוס וממורמר ובאתי בטענות למדריכים הרוחניים שקיבלו את פני. רציתי לשוב לחיים, לראות את ההתפתחויות של הקידמה האנושית. שהרי הייתי עד ראיה למהפכה שהתרחשה מתחילת המאה. גם רציתי לעקוב אחרי המוכרים והקרובים לי. אבל המדריכים אמרו שעלי להמתין לפחות עוד כעשרים שנה, עד שיוכלו להשיב אותי לסביבה שבה חייתי, בגוף חדש שייוולד.

    "המשכתי לנדנד ולרטון עד שהציעו לי להיכנס זמנית, בגופו המוגבל של חתול בית שישהה בסביבה אנושית מוכרת, עד שיקרב מועד השיבה שלי להגשמה אנושית. היה ברור שבגלגול החתולי אוכל לקלוט הכל מהסביבה, לשמוע, לראות טלויזיה, אבל אהיה מוגבל בהבעה, בהתאם לתכונותיו של חתול מצוי. וכך הומלטתי במחסן  בחצרו של ארי, בן-דודך במושבה, על מנת שתבואו אתה ואשתך, אחרי מספר שבועות, לקחת אותי כחיית מחמד לבתך הקטנה."

    הפרטים האחרונים היו ממש נכונים, אבל איש מהנוכחים לא היה אמור לדעת אותם, זה היה לפני כעשרים שנה. מה קורה כאן? התחלתי לפקפק אם אני נמצא במציאות או בחלום...

    "אני לא מאמין..." אמרתי, "יש כאן איזה טריק... אמרת קודם משהו על ההלוויה... מה את... אתה יכול לומר על ההלוויה?..."

    "הייתי יכול לספר לך המון מה עבר עלינו בבית שלך וכמה נקשרנו במשך השנים... אבל אתה יודע שחתולים זמנם מוגבל... וגם ההסכם שלי עם המדריכים היה לחזור לחלל האתרי ולהתכונן לגלגול הבא. ההסכם היה מחייב.

    "הייתי כבר יותר מבן שש-עשרה שנים. אתה עשית הכל להחזיק אותי בחיים. פתרת לי את בעיות העיכול בתרופות, בשתייה ובאוכל מתאים. הרגעת לי את הכאבים בליטופים ובהשראת אנרגיות על הבטן בידים המרפאות שלך. ושוב באו ההקאות, השלשולים והייסורים ושוב דאגת שאשוב לאיתני. רציתי לומר לך שדי, שמספיק, ועבר הרבה זמן עד ששמעתי אותך אומר, סוף-סוף, כי צריך לתת לי למות בכבוד...

    "הפסקתי לאכול ולשתות ואתה נכנעת, כמוני. כבר לא יכולתי, מרוב חולשה, לקפוץ ולעלות על מיטתך, שם ביליתי את רוב ימי האחרונים. אתה עשית לי מצע מרופד לרגלי המיטה. רזיתי מאוד ונחלשתי. על דבר אחד לא ויתרתי... על הכבוד. לא רציתי לשכב בהפרשות והייתי מדדה לאיטי אל ארגז החול שבמרפסת, הולך ונופל, הולך ונופל ואתה עזרת לי, מתפלא שיש לי עוד מה להפריש...

    "שמעתי שאתם מדברים על הסבל שלי, על כך שהרופא ירדים אותי. דחיתם את זה עד יום ראשון. ביום ששי בערב בא הבן-דוד מהמושבה עם זוגתו. כמובן דיברתם על "הגוסס"... ואז שוב צצה השאלה מה יעשה בגופתי לאחר המוות. אשתך אמרה שצריך לקבור ואתה אמרת שאין איפה לחפור, בחצר הבית המשותף. האפשרות היחידה... לפח. ואז הציע האורח ואמר שבחצר במושבה יש מספיק מקום... שם יצאתי לאוויר העולם...

    "ביום ראשון בבוקר כבר הייתי מעולף וחצי משותק. הנשמה שלי הייתה מרחפת החוצה-פנימה לסירוגין. אני ראיתי בריחוף אסטראלי כל מה שקורה סביבי. אתה טלפנת לוטרינר וקבעת איתו שאתה בא להרדים חתול... אשתך ואתה כבר לא יכולתם לעמוד בגסיסה שלי. לקחתם אותי על המצע של שמיכת הצמר הרכה. ירדנו במעלית ואני ניסיתי להשמיע לכם יבבה קטנה תוך נשימותיי הכבדות. כשהמכונית עצרה נפלטה לי היללה האחרונה ויותר לא שאפתי ולא נשפתי אויר...

    "יצאת, עברת למושב האחורי ונוכחת שאני כבר מת. אבל אני ריחפתי סביב גופתי וראיתי הכל. הלכת ונכנסת לרופא החיות להגיד לו שכבר לא צריך...  חזרת ואמרת לאשתך כי ראית על לוח המחירים ש"המתת חסד" עולה 100 שקלים.  חסכתי לכם...

    "חזרנו הביתה. שניכם לא דיברתם. ראיתי שאתם בוכים חרישית. לקחת את הגופה למרפסת הגג, ליטפת אותה פעם אחרונה, היא כבר החלה להתקשות. הכנסת אותה לשקית בד לבנה וקשרת, מעין תכריכים. הנחת אותה בזהירות בצל. ריחפתי מעליך לתוך הבית. שכבתי צמוד לרגל שלך, שעה שניסית לנוח, אבל לא הרגשת. לא הלכתם לעבודה באותו יום.  רק דיברתם עלי וראיתי אותך בוכה כשהיית לבד...

    "אחר הצהרים לקחתם את גופתי בתכריכיה, ארזתם בשקית ניילון, נסעתם למושבה ואני מרחף מעל גווייתי, אתכם.

    "הנחתם את ה"חבילה" ליד הכניסה וארי הלך להביא כלי חפירה. כשבאתם לקחת אותי היו כבר לידי ארבעה מחתולי החצר, מריחים בעניין את השקית.

    "ואז יצאתם אל קירבת המחסן שבו נשמתי את מנת האוויר הראשונה. ארי בראש, אתה אחריו נושא מעדר ואותי, אשתך אחריך וארבעה חתולים במאסף. את גופתי הוצאת משקית הניילון והנחת על האדמה, כשהתחלת לחפור. ארבעת החתולים סבבו את ה"נפטר" כשמדי פעם מי מהם עוצר ומריח את התכריכים. החתול המנומר נכנס מדי פעם לבור, מפריע לך בחפירה, כאילו בודק את עומק הקבר. ניסית לעשות צחוק מכל העניין, כאילו להסתיר מה שהרגשת. ואז אמרת: "דע מנין באת ולאן אתה הולך... מן המחסן באת ואל האדמה שלידו אתה הולך..." וארי אמר: "ושבו בנים לגבולם..." ואחד החתולים יילל חרישית... השתדלתם לחייך...

    "יישרת את קרקעית הבור. החתול המנומר בדק פעם אחרונה את החפירה, לפני שהנחת את גופתי בזהירות ואמרת בטון ליצני: "המצא מנוחה נכונה תחת... במעלות קדושים... כזוהר הרקיע מזהירים... לנשמת תולי בן חתולה שאביו לא נודע..." ואני ריחפתי וגיחכתי... כיסית את הבור, הידקת את התלולית, המלווים שמו אבנים קטנות, ארבעת החתולים תקעו את אפיהם בכל צידי התלולית תוך שהם מקיפים את הקבר הטרי.

    "היה כבר כמעט חושך ואתם עמדתם שם. לפרידה אמרת: "תולי, בשמי ובשם כל המלווים אני מבקש את סליחתך, כל מה שעשינו בימי חייך ולאחר מותך, עשינו רק לכבודך ולטובתך כדי להביאך לקבורה, כמנהג החדש שקבענו לנו. בזה אנו פוטרים אותך מכל חברה, מכל חוב, מכל התחייבות לנו ולעולם החיים. תהא מנוחתך שלמה וימתקו לך רגבי עפרך... שלום".  קולך נשבר אבל ניסית להסתיר את רגשותיך.

    "אתם התרחקתם, ארבעת החתולים עוד שהו קצת מסביב לקבר ואני ריחפתי, התרוממתי ונמוגותי בחלל המרחב האתרי, מחכה עדיין להתגלותי בגלגול המובטח הבא... תאמין לי... לא נורא... להתראות...יאהווווו...."

    עיני המדיום נפקחו, שרירי פניה רפו והיא נראתה מתעוררת מחלום.

    "נו?..." שאל ידידי המיסטיקן, "מה אתה אומר?..."

    "שום דבר... לא היה ולא נברא..." אמרתי לו בלגלוג, מסרב להודות בקול שכל מילה הייתה אמת...

     

     (C) כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/6/13 21:32:

      מקסים!

      והציור גם.

      עשית לי לחשוב אם גם נשמת אפם של עכברים מתגלגלת בדרך דומה,

      אז אני מצרפת לך את זה

       

      כאן

       

      ואם כבר אז משו על חתולים

       

       

      גם

       

       

      צוחק

        13/2/12 10:03:

       


      נהדר !!!!


      }!{

        11/2/12 01:35:
      *
        11/2/12 01:35:
      *
        10/2/12 17:53:
      תודה ששיתפת בסיפור מעניין ומרתק שבת מבורכת בחום ואהבה צחיתוש
        10/2/12 07:59:
      WOW
        10/2/12 05:14:
      לפני כשנה דליק ווליניק פגש משחזרת גילגולים ומאז השתנו חייו . הוא חשף את הסיפור באין ספור ראיונות ותיאר אפילו גילגול אחד בתור כלב
        20/6/11 12:42:

      רמי,
      תודה על התגובה הנוגעת ללב
      ועל הקישור לסיפור החתול שלך,
      גם אני ספקנית גדולה,
      כשאשפזתי את החתול הרופא שקיבל אותנו
      נתן את מלוא המידע על הפרטים על הטיפול הצפוי,
      התשובה שלי הייתה:
      9 נשמות טובות - חייבים להציל.

      כל מי שאוהב חתולים וכל מי שגידל חתולים יודע

      שהם באמת נשמות טובות ואציליות,

      נשמתו של פליקס תלווה אותי תמיד

      גם ללא טקסים מיסטיים.

      תודה לך, רמי

        30/5/11 07:36:
      מקסים!
        18/9/09 06:35:

      רמי ספור מקסים.

      לא מאמינה למדיומים, לא מאמינה בזה בכלל.

      ואני מקווה שגם אתה נשארת רציונלי.

      אבל הספור בתור ספור נהדר.

        14/7/09 13:28:

      בעקבות הפוסט של אביה

      הגעתי לכאן שנית

      אכן הסיפור נוגע בי מאד והציור נפלא

      הייתי חייבת להשאיר שוב תגובה!

        25/3/09 00:52:

      לראשונה היום קראתי את

      הסיפור המדהים והנפלא

       לאור תגובתך לפוסט שלי

      סיפורה של חתולה.

      אני די המומה כי מטבעי

      אני ראליסטית

      ובאמת לא מאמינה בגלגול נשמות

      תקשור וכו.

      אלא שכאן נדהמתי באמת ובתמים.

      ועכשיו אני בודקת

      סימנים בחתולה שלי..

      ותודה שהסבת את תשומת

      ליבי.

      שלך.שרה

        2/1/09 08:02:

      מדהים קריצה
        14/12/08 01:35:


      אני לא מופתעת ולא מזלזלת....

      תמיד אני מצחקקת ואומרת.. "לסקפטים תמיד יש יום אחרון",,,,קריצה

        18/11/08 11:52:


      קודם כל אנגב את הדמעות

      קשה להגיב בעיניים דומעות!בוכה

      פגשתיך מגיב לרפאלה בפוסט על החתול

      ולה התודה!

      אהבתי כל מילה מהכתוב אצלך

      וסליחה על כל סימני הקריאה!!!!

      כאוהבת חתולים מושבעת

      וכאחת שאכן מאמינה

      בגלגולה של הנשמה

      סיפורך נפלא!

      תבורך כל מי ומה שאתה!

        17/11/08 20:28:


      סיפור מרתק, קראתיו בשקיקה.

      תודה על השיתוף :]

        14/11/08 11:00:

      האיור מדהים וכך גם הסיפור. גם אני עברתי חוויה דומה עם החתול שלי. מדהים איזה נשמות יש להם  *
        9/11/08 18:55:


      הנה בקרתי חיוך

      כתוב מקסים, ברגישות

      רבה ובהומור

      שאתה שוזר בכתיבתך.

       

      אצלי לא ספרתי על הקבורה

      של בוש - זה כבר סיפור

      אחר....

       

      גלקסיה

      אמונה

        6/10/08 17:42:

       

       

       

      האיור מקסים.

      הספור מרתק ובנקודות מסויימות

      מעורר הזדהות.

      הקשר המיסטי -

      מצמרר.

       

        5/9/08 23:32:

         "שבת שלום" 

       גם תולי וגם ארי,

       הם ממשפחת הנמרים חתולים,

        הקשר המטפורי.

       

        2/9/08 13:51:

      הי רמי, קראתי את הסיפור בהמלצתו של רון. אני כמובן זוכרת את כל הפרטים ש"סיפר" תולי, וכמובן שאני זוכרת את תולי ואת חיי הנסיך שזכה לו בביתכם. הסיפור נקרא בעניין רב. לגבי גלגולים, אני רוצה להזכיר לך את מיאולינה, זכרונה לברכה, שדודתך חנה הייתה אומרת בביטחון מלא שהיא גלגול של רבנית צדקת. לא היה לה בכך שום ספק. עובדה, מי שמע על חתול, שעולה על השולחן לאחר שהריח ריח של דגים, ואינו מנסה לאכול את המעדן? רק מיאולינה הצדקת. כך שאין אפוא ספק בגלגול הנשמות. המשך וכתוב! נילי סלונים

        24/8/08 00:16:

      רמי...

      הפוסט שלך מורכב משני חלקים.

      הסיפור על תולי החתול ועל בן דודך ארי.

      הקשר בין שני הסיפורים ..הצירוף מקרים מעורר פליאה.

      כבר נשאלת..

      האם התחלת להאמין בגלגול נשמות?

      רמי, חייבת לציין שגמעתי כל במילה בסיפור.

      כתיבתך מרתקת. גמעתי בשקיקה כל  מילה ומילה.

      תודה על השיתוף

      רפאלה

       

        20/8/08 14:30:

      :)

       

      יפה יפה...אני אוהבת מאוד.

        20/8/08 14:29:

      :)

       

      יפה יפה...אני אוהבת מאוד.

        18/8/08 23:34:

      ואו! כלומר מיאו!?

      מה אתה סח?!

      סיפור מרתקקקקק....

      חיוך

      תודה על ההזמנה. בהחלט נהנתי...

       

      בחיוך,

       

      אילנה בהט 

        13/8/08 14:42:


      רמי

      סיפור נפלא

      כתוב נפלא

      עונג צרוף

      אני יכול לראות את הלוויה של תולי בעיני רוחי

      אתה יכול לשתף אותי ולספר לי מה אמיתי ומה המצאת בסיפור?

      סוף שבוע מעולה פלוס לך ולאהוביך

      רון

      :-)

        12/8/08 01:55:

      הי רמי

      משתתפת בצערך ,

      מקווה שתזכה רק לטוב .

      הסיפור מדהים , כל הכבוד

      המשך שבוע נפלא

        9/8/08 09:00:

      גם אני רואה שהכל קשור

      מענין ביותר

      כתיבתך מרתקת

      סיאנס לחתול מדהים

      ו...

      משתתפת בצערך

      כך בעצם נסגרים ונפתחים מעגלי החיים למיניהם.

      חבל שאזלו כוכבי..

      אז בינתיים אור אחר

        8/8/08 11:36:

      רמי

      משתתפת בצערך מעומק הלב ,באיזה שהוא אופן נראה לי הדבר כסגירת מעגל ,לא נדע עם זו מקריות או גורליות לא לנו הפתרונות ,שלא תדע עוד צער ...

      אנה

        8/8/08 00:48:

      רמי הטקסט נלקח מטכס הקבורה......

       

      קריצה

        7/8/08 23:49:


      רמיאב

       

      .

       

      משתתפת בצערך על מות בן-דודך ארי.

       

      .

       

      }{שטוטית

        7/8/08 23:12:

      רמי

      זה מבלבל, מצד אחד אני חושבת לעצמי, הכל קורה במקרה

      ובמקרה הדוד מת בסמיכות לפרסום הסיפור ולהתעסקות בספריו.

      מצד שני, האם באמת זה סתם מקריות? האם יש יד מכוונת?

      או אולי אנחנו מפרשים ארועים לאחר מעשה???

      בכל מקרה, תנחומי 

      מחכה לעוד סיפורים

      אילנה

        7/8/08 23:04:


      ורה יקרה,

      כתבתי טקסטים ולא טקסים...

      ברור שציטטתי את התכנים המוכרים לכל...

      תודה

      רמי

        7/8/08 22:39:


      צר לי לגבי פטירתו של ארי.....

      יהיו אנשים שיאמרו שפרסום הסיפור

      והתעסקות בספריו היו כעין רמז

      לעומד לבוא.....

      ושלכל דבר יש הסבר.

      נפלאות הן דרכי עולם....

      לגבי הטכסים הדומים....זהו בעצם

      הטכס היהודי - בקשת סליחה מהנפטר

      לפני הקבורה...ואת זה עשית גם לגבי

      החתול.

      את זאת זכרת מטכסי קבורה במודע או שלא במודע

      שהיית בהם.

        7/8/08 21:49:


      אהבתי מאוד את סיפור התקשור

      ואת הרישום היפייפה של תולי החתול...

       

       

      צער לי על פטירתו של ארי

      צירוף מקרים ? יד אלוהים ?

       

      לעולם לא נדע את מיסתוריות החיים..

       

       

      רק טוב , איש יקר...

       

       

       

       

        7/8/08 20:41:

       

      תודה למגיבים היותר זריזים...
      אגב, גם הרישום מעשה ידי...

      .

      ועכשיו משהו שונה:

      קרה לי אתמול דבר מוזר המתקשר לי  ליצירה הזו, אולי בדרך מיסתורית.

      .
      הסיפור נכתב לפני זמן רב ומי שקרא ראה
      את שמו של בן דודי ארי שגר במושבה, ממנו קיבלנו את תולי החתול.
      בחצרו של ארי קברנו אותו...

      .
      באותו בוקר, לפני שפרסמתי כאן את הפוסט, מצאתי בביתי, במסגרת עשיית סדר, ארבעה ספרים שכתב ארי והבאתי אותם למדף אחד. התגעגעתי לראות אותו.

      .
      את הסיפור פרסמתי קרוב לשמונה בערב ולא בגלל איזכורו של ארי.

      .
      שעתיים אחרי, בעשר, קיבלתי הודעה טלפונית שארי נפטר...

      .
      ארי המנוח
      , שאהב אנשים ואהב חיות וקרא וכתב וחייך וצחק...

      .
      נשברתי...


      הייתי היום בהלוויה...  היו שם טקסטים הדומים לאלה שאני ציטטתי בסיפור...

      .
      אני עדיין קצת בהלם...

      .
      רמי

        7/8/08 13:38:
       יפה מאוד אהבתי סוף שבוע נעים שיהיה
        7/8/08 13:30:

      רמי

      ריגשת אותי בצורת כתיבתך הזורמת ,אינני יודעת עם יש אמת בדבר אבל מאד מרגש ,בעיקר כשלפני  מספר חודשים הירדמתי את כלבתי האהובה בת השבע עשרה גם כן לאחר יסורים אולי היא גם ליוותה אותי מספר ימים מי יודע....אני אוהבת את צורת הכתיבה והמחשבה שלך כאילו אנחנו יושבים ואתה מתחלק ברשמים שלך תודה לך

      אנה

        7/8/08 09:23:


      מסרב להודות שכל מילה היא אמת

       

      הסיפור כתוב בשפה זורמת

      תוך תאור רק כיווני של מה שמתרחש

      מה מרגישים

      וכן בין הווה לעבר

       

       

      עולה המון רגש לבין המספר לבעלי חיים

      וראיתי אותך בוכה כשהיית לבד

      גם שם חתולת הרחוב הקטנה שמצאתי

       אימצתי, שמה היה תולי

      לתומי חשבתי שאתה  עומד לספר עליה

      אגב סיאנסים המדיום לא מדבר בסיפור של מונולוג

      צריך לחפש דרך אחרת

      לפלוט מישפטים בלבד

      המרמזים על עלילותיה של תולי

      דעתי בלבד

      אפרת

      אהבתי

        7/8/08 00:11:


      סיפור ותיקשור מעניין ומיוחד.

      אני מכירה מישהי שמתקשרת עם חיות.

      היא מקשיבה למה שיש להן לומר, ומספרת לבעלים שלהן,

      בזמן שהן עדיין חיות...

        6/8/08 22:53:

      רמי

      יופי של סיפור, מותח ומרתק

      ועכשיו אתה מאמין בתקשור?

      אילנה

        6/8/08 21:41:


      רמי  -

      אוהבת מיסטיקה -

      שונאת חתולים!

      אבל אהבתי את הסיפור שלך

      קראתי בנשימה אחת....

      אין עליך!

      * * *


      הצלחת לרתק אותי. תודה* וואו, סיאנס לחתול. מוזמן גם אלי
        6/8/08 21:11:

        מבינה שמהיום אתה מאמין בגלגול נשמות ובתקשור...

      ספור לא יאומן.....

       תמיםwow

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין