"כשהאדם הלא מיודע שאינו מתורגל פוגש בכאב, הוא מתעצב, מתאבל ומקונן, טופח על חזהו והוא שרוי במצוקה. כך שהוא הוא קורבנם של שני כאבים, האחד פיזי, השני נפשי - ממש כאילו ירו באדם חץ ומייד לאחר מכן ירו בו חץ נוסף כך שהוא חש את כאבם של שני חיצים. כאשר תחושה כואבת פוקדת אותו הוא מתנגד לכאב. אף אובססיית התנגדות בנוגע לכאב לא פוסחת עליו. כאשר התחושה הכואבת פוקדת אותו הוא מתמוגג מעונג חושי. מודע זה? כי האדם שאינו מיודע ואינו מתורגל לא מסוגל להבחין בדרך להשתחרר מן הכאב אלא על ידי עונג חושי. בעוד הוא מתענג, לא פוסחת עליו אף אובססיית תשוקה. הוא אינו מבחין, בצורתם הנוכחת והאמיתית, במקור, בהתפוגגות, בכוח המשיכה, בהסחה או בהשתחררות מתחושה זו. מכיוון שהוא אינו מבחין במקור, בהתפוגגות, בכוח המשיכה, בהסחה או בהשתחררות מתחושה זו, אף אובססיית בורות אינה פוסחת עליו בנוגי לתחושה זו שאינה עונג ואינה כאב. כשהוא חש עונג, הוא חש אותו כאילו היה מחובר לו. כשהוא חש כאב, הוא חווה אותו כאילו היה מחובר אליו. כשהוא חש דבר שאינו כאב ואינו עונג הוא חווה זאת כאילו היה מחובר אליו. זהו אדם שאינו מיודע ואינו מתורגל בלידה, התבגרות ומוות, בעצב, תוגה, כאב, מצוקה ויאוש. הוא מחובר, אני אומר, עם הסבל ועם המצוקה. "המציאות היא דבר שהאדם קובע לעצמו, ועם כל הסבל והקשיים שמתלווים אליה, האדם צריך לקחת אותה על עצמו ולשאת אותה, ותוך כדי נשיאה גדל כוחו. אבל את רעיון הסבל (שאינו "סבל" ממש, שכן הסבל הוא דבר פורה ומעשיר) יש לנתץ. וברגע שהאדם מנתץ את הרעיון, הכובל את החיים כאזיקים, הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו, את הכוחות שבו, ואז יש לו הכוח לשאת בסבל האמיתי, סבלו שלו וסבל האנושות". לסבל יש גבולות משלו. הוא יכול להיות נבון ובלתי נבון וכאשר הנך מגיע לגבולותיו, להאריכו לא יהיה בלתי נבון כי אם טירוף בשיאו." הרחמים העצמיים הם האויב האמיתי ומקור ייסוריו של האדם. אלמלא שיעור מסוים של רחמים על עצמו, לא יכול היה האדם להרשות לעצמו להיות חשוב כל כך בעיניו שלו. מה חשוב יותר – להבין את הסבל או לרדוף אחר האושר? אם אתה רודף אחר האושר, זה הופך לבריחה מן הסבל, ולכן, הסבל יישאר לעולם, אולי בצורה מוסווית, אולם הוא תמיד יהיה קיים.על לא לקבל את אשר ביקשת מלך שכבש את העולם בכוח הזרוע ועתה חולש על האדמה על שולי הים לא מסתפק בחוף הים הקרוב הוא משתוקק לחופו המרוחק גם כן "בעולם ישנן שתי טרגדיות: האחת היא כשאינך מקבל את מה שאתה רוצה השנייה כשאתה כן מקבל את מה שאתה רוצה |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבאת לי עניין הבוקר.
שמו של הטקסט הוא The Arrow והוא נכתב על ידי Sallatha Sutta
צודק , כמה צודק .
גם כשאתה לא וגם כשאתה כן . זהו כניראה הטבע האנושי וזה על קצה המזלג .
כתיבה יפה, נהנתי לקרוא!!!
לברוח מהסבל ומהכאב. זה רק להעצים אותו. ולברוח מעצמך. חוסר יכולת להביט פנימה ולהבין נובעת מפחד. ופחד מושך עוד ועוד פחד. כאב שלא נרפא מושך עוד כאב. למה אנשים גורמים סבל וכאב אחד לשני ?
מחוסר אהבה. :"אתה פגעת בי = התייחסת עלי בחוסר אהבה ,( לא משנה במודע או לא) אז גם אני אתייחס אליך בחוסר אהבה = סבל.ועוד סבל. כשאדם סובל ממשהו זה סימן שהוא לא נמצא בהרמוניה. עם הסביבה או עם עצמו. לברוח זה לא תשובה. אמנם סבל תמיד יהיה קיים כי תמיד קיים חוסר איזון, אנחנו בני אדם ועושים טעויות. אבל באמת ובתמים אני מאמינה ש ל א ח י י ב י ם ל ס ב ו ל !!!!!!!!!!! עוד משהו. זה לא תמיד אנשים גורמים לנו כאב. לעיתים הכאב קיים בתוכנו והם רק מעירים אותו. הוא חלק מאיתנו ואם לא נקבל אותו,נשנא אותו או נברח ממנו נהיה כלואים שם במלכודת הכאב לנצח.
כמו הכאב הגופני, כך גם הכאב והסבל הנפשי זה סימן שנועד להעיר אותנו, להתריע שמשהו שם בפנים לא זורם.
לא קל לארוז אומץ ולקחת אחריות אבל זה יותר טוב מלברוח. בריחה לא מעלימה כאב.
אני גם לא מאמינה שצריך לרדוף אחרי האושר. הרבה פעמים אושר נמצא ממש מתחת לאף. והבנאדם לא רואה. ובבריחתו מהסבל, הכאב ומעצמו מפספס את זה. כשעסוקים יותר מידי בלברוח מהסבל מפספסים אושר.
לא מסכימה עם הקביעה שלקבל את מה שאתה רוצה זה טרגדיה. כשאתה מוכן לקבל את מה שרצית באהבה ושלם עם עצמך - זה לעולם לא ילקח ממך ולא תרגיש כל דחיה עם הדבר שקיבלת.חוסר יכולת לקבל זה גם חוסר יכולת לתת.
לרצות עוד ועוד זה הטבע האנושי, זה הרעב שבוער לאנשים בעיניים. מי שלא יודע שובע פשוט מנסה למלא ריקנות ולעולם לא יעצור. אבל כשמשהו חסר בחיינו וחושבים על מה שאין - שוכחים על זה שיש לנו בחיים הרבה יותר "יש" מ"אין". חוסר הכרת תודה זה מה שמעצים את הרעב והרדיפה התמידית אחרי ה"אושר" הדמיוני.
איך אמר לי פעם איש חכם אחד success is getting what u want. happiness is wanting what u get. ...
מי ייתן יקירי ולא נסבול לעולם ורק נהיה מאושרים.
ממש נהנתי
כוכב לך
תודה לך
היה נעים לקרוא
כוכב
לילך
...אם אתה רודף אחר האושר, זה הופך
וואלה
אהבתי בעיקר את משפט הסיום:
בעולם ישנן שתי טרגדיות: האחת היא כשאינך מקבל את מה שאתה רוצה
השנייה כשאתה כן מקבל את מה שאתה רוצה
מדהים כמה שזה נכון ומדיוק !
תודה לך
ולא יכול לככב אותך פעמיים ב 8000 שעות!
מצטער
:-)
בעולם יש, מן הסתם, הרבה יותר משתי טרגדיות
תודה על ההזמנה!
גיל