כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "אני לא מפחד מהמוות"

    10 תגובות   יום חמישי, 7/8/08, 16:58

     

     

    ראין פרידה שנעשה עם רלף קליין, דוגמא ומופת לאחד שידע איך לחיות ולא פחות מזה איך למות.

    כבוד בשבילו, שיעור בשבילנו

     

     

    ---------------------

     


    מאת: טל קרמר

    פורסם:  07.08.08, 10:37 

     


    לפני כחודש הוא חגג את יום הולדתו ה-77. "אפילו לא הייתה עוגה", הוא אומר, "וטוב שכך, כי אחרת היה לוקח לי חצי שעה לכבות את כל הנרות. אני פשוט לא צריך כלום יותר, אין לי יותר משאלות שלא הגשמתי".

     

    קשה שלא להתפעל מחוסנו המנטלי של מר כדורסל. את החוסן הזה הוא מייחס לטראומה הכי קשה שיכול אדם לעבור: ילדותו בצל שואת יהודי אירופה. "אני לא אדם שמח ואף פעם לא אהיה אדם שמח", הוא אומר. "נשארתי סגור מאוד. תסתכל במשחקים שאימנתי, אפילו בסיום המשחק מול צסק"א או וארזה. אף פעם לא תראה אותי קופץ על הקווים כמו פיני גרשון, למשל. ואתה יודע מה? הייתי מאוד שמח להיות כמוהו. אני יכול לעשות את זה, אבל זו תהיה הצגה. הכל תוצאה של הדברים הקשים שעברתי".

     

    בשנים האחרונות אימן קליין את קבוצת הבנות של תיכון "הדסים", את קבוצת "אליצור אלקנה" וכן את נבחרת הכדורסל של מכללת רופין. לא היה לו ספק כי ימשיך לאמן עד יומו האחרון, אבל לפני כשלוש שנים התגלה אצלו גידול סרטני במעי הגס שהתפשט ופיתח גרורות לכבד. היום, מותש ממאבקיו, רלף כבר ניצח את הסרטן. "הרגע שבו אומר לך הרופא שאתה חולה, אי אפשר לתאר כמה שהוא נורא. אתה פשוט לא חושב על כלום. זה כאילו לשמוע גזר דין מוות, כי כמעט אף אחד לא יוצא מזה".

     

    מה היה הרגע הכי קשה במחלה?

     

    "היו המון. קודם כל, אני הייתי רגיל להיות בתנועה כל הזמן ופתאום אני מושבת למיטה. הטיפולים עצמם יכלו להיות לפעמים מתישים נורא. הייתה פעם אחת שלא נשמתי כמו שצריך, ואחות אחת באה לשים לי מכונת חמצן. ביקשתי ממנה לא לשים את המסיכה אז היא אמרה לי: 'פה אני בעלת הבית ואתה תעשה מה שאני אומרת לך'. אמרתי לה: 'או.קי, אבל תשימי רק לעשר דקות, לא לעשרים כמו בדרך כלל. היא אמרה בסדר ושמה לחצי שעה".

     

    היו פעמים שפחדת שלא תצא מזה?

     

    "בניתוח. מכניסים אותך לאולם ענק ואין לך מושג מה יהיה איתך. או שאתה מתעורר, או שאתה לא מתעורר. שלושה ניתוחים עברתי, שלוש פעמים הרופא הניף את הבוהן אחרי שהתעוררתי ואמר לי: 'אתה חי'. לא פחדתי, כי לא חשבתי על מה יקרה במידה ולא אתעורר. חשבתי רק איך אני מתמודד עם הטיפולים האלו".

     

    המוות מעסיק אותך?

     

    "הדבר היחיד שאני חושב עליו בעניין המוות, זה שאני לא רוצה ללכת לישון בלילה ולא לקום בבוקר. מעבר לזה אני לא מתעסק בנושא. תשמע, אני בן 77, וכשאני בא לבית החולים הרופאים אומרים לי: 'רלף, כל פעם אנחנו מוצאים לך משהו חדש. אל תבוא'. אני מבין שהמצב הוא לא טוב, אבל אני לא פוחד מהמוות. אני חושב שמה שעברתי בימי חיי גרם לי להיות מחוסן מהפחד מהמוות. אני מעריך היום כל יום מחדש, כל יום שעובר אני שמח עליו".

     

    אני שואל אותו על סרט שראיתי, "מתים על החיים" עם ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן. בסרט מקבל כל אחד מהם את הבשורה על כך שחייו עומדים להסתיים, והם מחליטים לנצל את תום את רגעיהם האחרונים ויוצאים למסע במהלכו הם מגשימים את כל החלומות שאי פעם היו להם. רלף ראה את הסרט ואהב אותו מאוד, אבל הוא לא רואה את עצמו רץ מסביב לעולם בשביל להספיק משהו שעוד לא עשה.

     

    "זה סרט מעולה", הוא אומר, "אבל גם אם היה לי את כל הכסף שבעולם לא הייתי משנה כלום. יש לי אח בלאס וגאס, אני יכול לנסוע אליו מתי שרק בא לי, אבל זה לא מושך אותי. מבחינתי, יש את הכל כאן, אני לא צריך לנסוע לשום מקום".

     

    נראה לי שיש סיבה לזה ששלוש פעמים הרופא אמר לך שניצלת. כנראה שיש שם מישהו למעלה שחושב שזה לא הזמן שלך עכשיו, שיש לך עוד כמה דברים לעשות כאן..

     

    "כן, אתה חושב? אתה יכול אולי לדבר איתו? אתה יודע, אני לפני כל משחק הייתי אומר שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד. אני מאמין בכוח עליון. אני לא בדיוק יודע מי זה, אבל בטוח שיש כזה דבר. אם זה באמת כמו שאתה אומר, אני מקווה שהוא ישמור עליי לעוד כמה שנים".

     

    יש הבדל בין רלף של היום לזה של לפני חמש שנים?

     

    "נהייתי מבוגר יותר, שקול יותר, חושב יותר. פעם הייתי פזיז קצת, למרות שכמאמן זה לא כל כך בלט. היום אני מוסיף לכל דבר עוד דקה מחשבה".

     

    מטריד אותך שאנשים שואלים אותך ברחוב איך אתה מרגיש?

     

    "כן, נמאס לי מזה. בנתניה, למשל, אתה יודע מה קורה כשאני הולך? אין בנאדם אחד שלא עוצר לידי. 'איך אתה מרגיש', 'איך אתה מרגיש?', 'רלף תהיה בריא', 'איך אתה מרגיש'. אני חושב שצריך להדפיס חולצה כזו: 'רלף, איך אתה מרגיש?' לכל אחד ששואל, אני עונה 'אני מרגיש טוב, יהיה בסדר'. ככה זה, מה אתה רוצה שאני אגיד להם?

     

    אני רוצה שתגיד: תקשיב לי טוב, אני מרגיש יותר טוב ממך, תעזוב אותי בשקט..

     

    (צוחק) "זה רעיון לא רע, אני צריך לנסות את זה פעם".

     

    געגועי לנקניקיות 


    לפני שלושה חודשים נערך באולם האירועים בגעש ערב הצדעה לרלף קליין בחסות ארגון האולטראס של מכבי ת"א. כל המי ומי של הספורט הישראלי היו שם, אפילו ד"ר ג'יי הגיע כדי לחלוק לו כבוד. אחד אחרי השני עלו כולם לדבר בשבחו, אולם מבחינתו, הרגע המרגש ביותר לא היה מחיאות הכפיים להם זכה מאלפיים הנוכחים וגם לא הדברים שאמר ד"ר ג'יי, או הברכה המוקלטת של נשיא המדינה. הרגע המרגש שלו היה לראות את נכדותיו הקטנות רוני (12), ועומר (7), שרות עבורו שיר שנכתב במיוחד לאירוע.

     

    "כל חיי שוב חוזרים אלי, ממסע בדרך רחוקה. אני חי, והשמש מעלי עוד תזרח על דרך ארוכה", שרו הנכדות, ורלף הזיל דמעה. "פעם, החיים שלי היו רק כדורסל, לא משפחה, לא ילדים. היום, תן לי לראות את הנכדים שלי ואני מאושר. נכדים לא נורמלים יש לי. המשפחה זה כל מה שמעסיק אותי".

     

    בשנים האחרונות, כל שנה אתה מקבל פרס אחר. פרס ישראל, פרס מפעל חיים, פרס היורוליג. אתה עוד מצליח להתרגש בכלל מהפרסים האלו שאתה מקבל כל הזמן..

     

    "מאוד. הם נותנים לי גופשנקא שעשיתי משהו. לא כל אחד יש לו את זה. הפרסים שאני מקבל לפעמים הם בלתי נתפסים בעיניי. לפני מספר שנים קיבלתי פרס מטעם ההונגרים על קידום הכדורסל. יחד איתי קיבל את הפרס אדם הונגרי שהמציא את פצצת המימן. אתה קולט? מצד אחד האדם ששינה את פני העולם, ומהצד השני איזה מאמן כדורסל מושתן. אני מתקשה להאמין שזה קורה".

     

    אתה חושב לפעמים על דברים בחייך שיכולת לעשות אחרת?

     

    "עשיתי הרבה טעויות. עד היום אני רואה משחקי עבר, מסתכל על הטעויות שעשיתי במשחק, ושואל את עצמי מי זה המאמן הזה, מה החילופים האלו? אני חושב שהטעות הגדולה מכולן הייתה שחזרתי לארץ מגרמניה. הייתה לי הצעה מספרד, ובהמשך הציעו לי בגרמניה חוזה לכל החיים. אני מתחרט על זה היום, כי יכולתי לחיות שם כמו מלך עד סוף החיים, אבל מה רע לי פה? מה שחשוב זו המשפחה, ועל זה אני חי כיום".

     

    ומה הכי בא לך לעשות עכשיו?

     

    "זו שאלה טובה. היית פעם בגרמניה? אכלת נקניקיות? הנקניקיות האלה עם חרדל, אתה לא מבין כמה זה טוב. אם הייתי יכול לאכול אותם זה היה פשוט מדהים".

     

    השאלון
     

    ההחלטה הכי טובה שלך בקריירה?

     

    "לעבור לאישית נגד פרטיזן בלגרד ב-81'".

     

    מה מזכיר לך בית חולים?

     

    (צוחק) "קציצות. כשבאתי לבית החולים אמרו לי שפה אכל את הקציצות הכי טובות בעיר. כשבאו אליי הקציצות הן היו על הפנים".

     

    סל הניצחון של מאליק דיקסון?

     

    "טעות של ההגנה. אם אלו היו ההוראות של צביקה אז זה רע מאוד".

     

    מי היית רוצה שישחק אותך בסרט?

     

    "צריך אמריקאי, אז דיוויד בלאט".

     

    ממה אתה מפחד?

     

    "לא מפחד מכלום, חוץ מנחשים".

     

    עזיבתו של מוני פנאן?

     

    "המסמר האחרון בהתמסחרות הענף".

     

    מתי ראית בפעם האחרונה את הגמר מ-77?

     

    "לפני יומיים. זו הייתה בערך הפעם השלושים שלי".

     

    איפה תהיה בעוד חמש שנים?

     

    "מעבר לגדר יש בית קברות, יש לי כבר חלקה שם. אני אהיה שם, ואני שלם עם זה".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/08 23:42:
      הוא בגן עדן פור שור,,,,אני אוהבת אותו כל כך,,
       ראלף עבורי אגדה,,כל הכבוד,,
        25/8/08 18:55:


      מרגש עד דמעות

      איש ענק שלא יישכח

       

        24/8/08 20:56:

      מעניין
        24/8/08 01:16:


      היה לי הכבוד הגדול פעם אחת בלבד להתאמן תחת שרביטו של גדול המאמנים

      נדהמתי אז מהתכלתיות שלו, מיכולת הנתינה שלו וכמובן מאישיותו השקטה אך כובשת.

      מבחינתי ככדורסלנית עבר וכמורה כיום הוא ללא ספק "אליל" וכמו בכל דבר מה שהופך מישהו מוכשר ככל שיהיה הוא ללא ספק עצם היותו אדם שמאמין בדרכו ונעים הליכות, אישיות מדהימה שזה כוח קיסמה בכך שמצליחה להניע קבוצת אנשים ללכת אחריה בעיניים עצומות ולעשות היסטוריה...

      אני חושבת שראלף היה ויישאר קונצנזוס בעולם הספורט, דמות מוערכת במיוחד ואני שמחה שזכה לפירגון שמגיע לו עוד בחייו.

      וממש תודה לך על שהקדשת לו פוסט זה והבאת את הראיון הכל כך אופייני לראלף.... קראתי בשקיקה בעיניים דומעות  גם וחיוך קל בזוית הפה.... כן, זה ראלף

        24/8/08 01:03:

      צטט: maythebee 2008-08-13 22:37:04

      וואו. המשפט האחרון קורע לב.

      תודה שהעלית.

       

       


      בהחלט קורע לב.

       

      תהי נשמתו עדן.

        24/8/08 00:47:
      תודה
        13/8/08 22:37:

      וואו. המשפט האחרון קורע לב.

      תודה שהעלית.

        13/8/08 18:37:

      נוגע ללב.  אחלה איש..
        10/8/08 15:17:

      פעם היו אנשים אחרים לא? ערכים אחרים.
        8/8/08 21:42:


       "איש של פעם " - ללא ספק!

      "...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא ..."

      לא שם לא פה

      יום כן יום לא

      פרופיל

      ארכיון