ככה יצא שיצאתי עם שותפתי לדירה וחברה שלה לפאב תל אביבי.

מה שהיה מוזר בפאב זה הקהל. דווקא פאב ידוע מאוד, שני "סניפים" יש לו בתל אביב.

ואיך שהוא הקהל במקום היה כזה שתצפה למצוא בעיירת כביש באמצע לואיזיאנה יותר מאשר בביצה הרטובה והדביקה של העיר ללא הרף.

רק שלא יישמע קיצוני מדי, היו שם כמה אנשים בגובה העיניים, אבל איתם התמהלה לה בלילה של אנשים שאפשר לקטלג ממוזרים רגילים, דרך בנות-בנים,

ועד כאלה שאתה מתפלא איך העולם הזה מקבל אותם. כאילו שהם קיימים שעה אחת ביום, הולכים להיות מוזרים באיזה פאב, או פארק, או תחנת רכבת, ונעלמים.

כנראה שתל אביב היא כזאת בלילות. לפריפריסט כמוני זה לא בא כדרך אגב לקבל את כל יצורי הלילה הללו, חס וחלילה שאומר שיש משהו רע בלהיות שונה. אבל בנאדם, תרזה, תשמין, תתאפר, תצתנע, תעשה עם עצמך משהו.. רק תהיה איתנו.

העולם הוא עגול- זה אומר שהכל חוזר אליך בסופו של דבר, אחרי שמקיף את הכדור הגדול. אבל מי אני שאטיף, אני יכול רק להתנחם בזה שאני עם הרגליים על הקרקע.

כמובן שיקומו על רגליהם כל מבקרי שיגידו שאני משעמם, וסגור, ותיפתח בנאדם.. אך אל לנו לשכוח שכל אחד נולד ביום אחר.

בסופו של דבר, לא משנה כמה נורמלי תהיה- אין שני לך בעולם.

(תגובות יתקבלו בחיוך).