כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    החיים והמתים- לזכרה של אמיליה שינפלד

    52 תגובות   יום שישי , 8/8/08, 10:41

    צטט: נויתי 2008-08-08 10:22:38

    מהפך בי תחושות ומחשבות

     כבר הרבה זמן לא קראתי משהו שעושה לי ''ויש'' רציני,

     במחשבה, בנפש.

    מהפך בי תחושות רדומות ,מעורר אותי להבין כמה הדחקתי מחשבה על,

    מחדד לי כמה חשוב לתת את הדעת לאותו חלק כה משמעותי מחיינו,

    חלק שרובנו דוחים ומדחיקים כלכך== המוות.

    ציטוט:

    ''אנשים רבים מתים בלתי מוכנים למוות,ממש כפי שחיו-בלתי מוכנים לחיים..'' 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=561437 מתוך הפוסט של נוית

     

     'ספר המתים והחיים הטיבטי'

       מאת:סוגיאל רינפוצ'ה

     

     

    דרג את התוכן:

    תגובות (50)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/8/08 17:39:

    תודה רבה לך יקירה

    מרגישה את כוחך בכתיבתך

    ושואבת ממנו עבורי

    מי יתן ונוכל להחזיק בזכרון

    בשמחה ובתוגה גם יחד.

     

     

    צטט: anna_mod 2008-08-23 13:01:17

    היי שרה שלא תדעי עוד צער ,המוות יכול להיות בלתי צפוי ואנו הנשארים צריכים להתמודד עם הסיטואציה והרי לך שיר שכתב בעלי כחודש וחצי לפני מותו הפתאומי מדום לב

    חכי לי ילדה

    אני בא ללטף יד קרה

    לשמוע יחד סודות קונכיה

    מפלי מים רוח

    וחידלון

    לעבור מכאן

    להסיט וילון

    לזמן אחר

    להשאיר זיכרון

    השיר נכתב לחברה טובה שלנו נעמי שחר שהייתה משוררת מוכשרת שנפטרה בשנות השלושים לחייה כשנתיים לפני מותו של בעלי ,זה קשה מאד אבל צריך להיות חזקים ולהתמודד עם האבל ,אני משתתפת בצערך

    אנה

     

     

      23/8/08 17:37:

    תודה רבה על השיתוף

    כמה כאב נוטף מכל מילה שלך

    כמה צער וחידלון.

     

    ועם זאת בואי נשאב גם מזה כח לחיים, לאושר

    כי החיים והמתים הם כאן יחד

    רק בצורות שונות.

     

    חמלה ואהבה שמתחזקת ברגעים אלו

    יכולים להביא המון אור לחיים שלנו.

    מחבקת אותך בחום

    ומודה לך מקרב לב .

     

     

    צטט: גרבו 2008-08-21 21:34:51

    שרה יקרה!!

    ראשית תנחומי מעומק הלב.

    כמה שהמוות חיי איתנו כבת לניצולי שואה,

    שניצלו מאשוויץ,ואיבדו את רוב המשפחה .

    למדתי ושאבתי מהם את הכוח והחוכמה,

    את האופטימיות כן האופטימיות אם תרצי התקווה!!

    שצריך להמשיך ולקחת את מה שהם קיבלו מהוריהם,

    וקרוביהם האהובים לחיות ולזכור אותם.

    "החיים חזקים מהכל"נהגו לומר הורי .

    אני כבר 13 שנים ניפרדת מהאהובים שלי,גיסי ניפטר צעיר

    ושנה אחריו ניפטרה אחותי בגיל 39 ,אימי ליפני 3 שנים.חמותי

    ליפני כ8 חודשים ואבי לפני כ7 חודשים.

    ליבי איתך אני שולחת לך כוח ובטוחה שמה שקיבלת מחברתך

    יחייה איתך ודרכך תמיד!

    אסיים בציטוט מסיפרה של אסתר קל(שכבר אמרת לי כמה את אוהבת אותה) מתך מילים דלות

    "נוכחתי יום אחד,כי אין מספיק מילים בעולם,

    פשוט עוד לא נולדו,וכי יש המון דברים,ורגעים

    שלמענם לא נבראו מילים:ואלה שישנן כל כך דלות.

    כשנשבר לבך מצער וכאב,כשכל תא בגופך גווע לאט ונקרע,

    כשהמוח בתוכך נבקע לפרודות...

    מה כבר אפשר לומר לך?...

    דרושות מילים חדשות המבקשות להוולד ולצאת,

    אני חשה אותן בתוכי,הן כואבות,הן כמהות להיגאל

    ולספר איך באמת הדברים.

    סובבות להן מילים שותקות, אילמות, מבקשות לספר את

     האמיתות הגדולות."

    מחבקת     גרטה(גרבו)

     

     

     

      23/8/08 17:34:

    ידידי היקר

    מהיכרותי אותך

    אצלך

    זו שותפות רגישה ואיכפתית

    ועל זה תודה מיוחדת

     

     

    צטט: שובוגנזו 2008-08-18 10:35:14


    שותף לצערך שרה ידידתי.

     

     

      23/8/08 17:32:

    פחד אם תקרא אותו מהסוף להתחלה תמצא דחף

    מי יתן והפחד שמתעורר בך למול המוות ישמש אותך כדחף לחיים  טובים

    תודה רבה לך

     

    צטט: קורע ברך 2008-08-14 17:41:34

    כל דיבור על החיים ועל המוות מעמם אותי שבא לי למות...

     

    המשפט הזה הוא כל כך יפה וכל כך כלום וריק.

     

    אבל יש כוכב על זה.

     

     

     

      23/8/08 17:30:

    היות שהמוות הוא פרק בחיים

    הם מקור לנו ואנו מקור להם.

    אמיליה חברתי היתה אישה דגולה

    עמוקה, רגישה, תרבותית מאין כמוה

    סגולותיה ישמשו לנו רבות

    ואנו נרבה לדבר אודותיה

    כי כך נתבשם אנו בסגולותיה.

    תודה לך

     

     

    צטט: מלכי צדק 2008-08-18 03:03:14

    מ"ח
    מקור חיים....

    במיתתם נקראים חיים...

     

     

    בעצם הדיבור אודות ה"מתים"...
    אנו מחיים אותם... במבט...בקריאה...
    בדיבור...בחשיבה.
    ריח טוב יעזור בכל מקרה.

     

     

      23/8/08 17:27:

    העולם הוא שלולית קטנטונת

    וכולנו בסך הכל צפרדעים

     

    רק לספר לך במיוחד

    אמיליה היתה אישה אצילית

    בעלת כח וחן יוצאי דופן

    היא נהלה בשנים האחרונות גן לילדים מעוכבי התפתחות בבת ים

    לתפארת.

    היה לה לב, נשמה, שכל גבוהים וייחודיים.

    אני יודעת שהיא תמשיך ללות את כולנו משם.

    תודה רבה לך

     

     

    צטט: האזרח דרור 2008-08-14 17:12:09

    הי , זאת דודה של ידידה שלי! תנחומי.

     

    עולם קטן!

      

    על הספר שמעתי, אבל עוד לא יצא לי לקרוא. משפט ששמעתי  - "בלי המוות אין משמות לחיים, בלי החיים אין משמועת למוות" - לא יודע אם זה משם אבל מנסיון זה מאוד נכון. 

     

     

      23/8/08 17:25:

    לקבל , קבלה -זהו תמצית סוד החיים

     

    תודה רבה לך

     

     

    צטט: שאננון 2008-08-12 09:10:22


    היי שרה !

    קודם כל תנחומי על פטירתה של חברתך .

    בשנה שעברה נפטרה חברה שלי אומנם היא נפטרה מסרטן אבל אף אחד מאיתנו

    לא ידע עד כמה מצבה חמור ...

    אני כל כך מאמינה בכך שהמוות הוא פשוט מעבר ..ואין לי ספק בכך שזה חלק מהחיים

    אבל עדיין יש בי חלק שדי מפחד מאיבוד אנשים שאני אוהבת יותר מהפחד שאני אמות.

    אני חושבת שהרבה מהפחד מהמות קשור למחלה וכאב וחוסר השליטה בכל הענין.

    אנחנו בעקרון שולטים בחיינו רוב הזמן , זהו קטע שבדרך כלל אנחנו לא בשליטה ויותר מזה בדרך כלל מפתיע אותנו , וגם משנה את כל המערך שבנינו במשך שנים.

    אבל אני חושבת שאם נקבל את זה בהבנה ואהבה כמו שאנחנו מקבלים את החיים חיינו יהייו הרבה יותר קלים ואמיתיים.

    יום טוב

    שאננון-קליפסול

    .

     

     

      23/8/08 17:23:

    חיבוק חם

    הוא מתת חשוב ברגע שכזה

    תודה

     

     

     

    צטט: נ.ב.א. 2008-08-12 09:02:17

    מתוקה,

    ריגשת אותי מאד,

    חיבוק ענק.

     

     

      23/8/08 17:22:

    השתדלות

    וביום פקודתו מה?

    תודה לך 

     

    צטט: החיידק הידידותי 2008-08-10 00:03:47


    "לא בחר האדם לבוא לעולם , אך משבא , עליו לעשות השתדלות... "

    מן המקורות

     

     

      23/8/08 17:20:

    ותודות לך

    על הרגש שהרגשת בי

     

     

    צטט: סטודיו אמן 2008-08-16 10:10:04

    תודה על השיתוף, על הכתיבה,

    ועל הרגש המיוחד שלך...

     

    בהערכה,  אנטון 

     

     

      23/8/08 13:01:

    היי שרה שלא תדעי עוד צער ,המוות יכול להיות בלתי צפוי ואנו הנשארים צריכים להתמודד עם הסיטואציה והרי לך שיר שכתב בעלי כחודש וחצי לפני מותו הפתאומי מדום לב

    חכי לי ילדה

    אני בא ללטף יד קרה

    לשמוע יחד סודות קונכיה

    מפלי מים רוח

    וחידלון

    לעבור מכאן

    להסיט וילון

    לזמן אחר

    להשאיר זיכרון

    השיר נכתב לחברה טובה שלנו נעמי שחר שהייתה משוררת מוכשרת שנפטרה בשנות השלושים לחייה כשנתיים לפני מותו של בעלי ,זה קשה מאד אבל צריך להיות חזקים ולהתמודד עם האבל ,אני משתתפת בצערך

    אנה

      21/8/08 21:34:

    שרה יקרה!!

    ראשית תנחומי מעומק הלב.

    כמה שהמוות חיי איתנו כבת לניצולי שואה,

    שניצלו מאשוויץ,ואיבדו את רוב המשפחה .

    למדתי ושאבתי מהם את הכוח והחוכמה,

    את האופטימיות כן האופטימיות אם תרצי התקווה!!

    שצריך להמשיך ולקחת את מה שהם קיבלו מהוריהם,

    וקרוביהם האהובים לחיות ולזכור אותם.

    "החיים חזקים מהכל"נהגו לומר הורי .

    אני כבר 13 שנים ניפרדת מהאהובים שלי,גיסי ניפטר צעיר

    ושנה אחריו ניפטרה אחותי בגיל 39 ,אימי ליפני 3 שנים.חמותי

    ליפני כ8 חודשים ואבי לפני כ7 חודשים.

    ליבי איתך אני שולחת לך כוח ובטוחה שמה שקיבלת מחברתך

    יחייה איתך ודרכך תמיד!

    אסיים בציטוט מסיפרה של אסתר קל(שכבר אמרת לי כמה את אוהבת אותה) מתך מילים דלות

    "נוכחתי יום אחד,כי אין מספיק מילים בעולם,

    פשוט עוד לא נולדו,וכי יש המון דברים,ורגעים

    שלמענם לא נבראו מילים:ואלה שישנן כל כך דלות.

    כשנשבר לבך מצער וכאב,כשכל תא בגופך גווע לאט ונקרע,

    כשהמוח בתוכך נבקע לפרודות...

    מה כבר אפשר לומר לך?...

    דרושות מילים חדשות המבקשות להוולד ולצאת,

    אני חשה אותן בתוכי,הן כואבות,הן כמהות להיגאל

    ולספר איך באמת הדברים.

    סובבות להן מילים שותקות, אילמות, מבקשות לספר את

     האמיתות הגדולות."

    מחבקת     גרטה(גרבו)

     

      18/8/08 10:35:

    שותף לצערך שרה ידידתי.
      18/8/08 03:03:

    מ"ח
    מקור חיים....

    במיתתם נקראים חיים...

     

     

    בעצם הדיבור אודות ה"מתים"...
    אנו מחיים אותם... במבט...בקריאה...
    בדיבור...בחשיבה.
    ריח טוב יעזור בכל מקרה.
      16/8/08 10:10:

    תודה על השיתוף, על הכתיבה,

    ועל הרגש המיוחד שלך...

     

    בהערכה,  אנטון 

      16/8/08 04:05:

    תודה לך

    בהשראתך נזכרתי

    בשירו של אלתרמן

     "עוד חוזר הניגון"

     עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
    והדרך עודנה נפקחת לאורך
    וענן בשמיו ואילן בגשמיו
    מצפים עוד לך עובר אורח

    והרוח תקום ובטיסת נדנדות
    יעברו הברקים מעליך
    וכבשה ואיילת תהיינה עדות
    שליטפת אותן והוספת לכת

    ויידך ריקות ועירך רחוקה
    ולא פעם סגדת אפיים
    לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה
    וצמרת גשומת עפעפיים.

    יציאה אל הדרכים ומפגש עם היקום,

    עם תופעות טבע

     ועם מראות נוף

     הנקרים בדרכו של ההלך הפוסע בדרכים.


     

     היציאה, התנועה מתרחשת במעגליות נצחית –

     "עוד חוזר..."

    צטט: אלי ליבנה 2008-08-15 16:15:47


    דבר המפסיק לחיות אינו מפסיק להיות.
    המת הוא ממשי כחומר. כמולקולות, כצברי אנרגיה,
    שבאו מהעפר ושבו אליו במחזוריות מופלאה שתכליתה נבצר מבינתנו.
    וטוב שכך.

     

     

      16/8/08 03:45:

    תודה לך גיתית,

     

    כל מצב בו החיים נפסקים

    הוא מצב של אשליה.

     החיים אינם יכולים להיפסק

    גם אם הם לכאורה נראים כך.

     למעשה חיים זה המצב היחידי שקיים,

    והחיים הם המקור לכל

    מה שיש ולכל מה שאין.

     

    צטט: גיתית2 2008-08-08 20:51:20


    אני למעשה חושבת אחרת

    למה להיות מוכן למות?

    החיים יותר חשובים מהמוות

    חיים פעם אחת

    ומתים פעם אחת

    אני תופסת את רעיון המוות כחידלון

    לחדול להיות

    להרגיש

    לאהוב

    לראות

    לפעום

    אני מוכנה להרגיש כל רגע מחיי בצורה הכי קרובה לשלמות ליופי

    אני חוטפת לי רגעי אושר

    זה מה שקובע

    החיים.

    והמוות...

    אני לא מתכוננת לקבל את פניו

    שיתרחק ממני.

    :-)

     

     

      16/8/08 03:42:

    תודה לך אישה יקרה שלי

    והמון בריאות לך

     

     

    צטט: נ.ב.א. 2008-08-12 09:02:17

    מתוקה,

    ריגשת אותי מאד,

    חיבוק ענק.

     

     

      16/8/08 03:37:

    חיידק אדום עיניים

    תודה רבה,

    ודאי מכיר אתה את השאלה של סוקרטס

     

    : "יש לי לומר משהו לכולכם אמירה אחת קטנה,

     שבו וחישבו

    האם ידעתם שהחיים זו ההלוואה הארוכה ביותר

    שנתן המוות"?

    צטט: החיידק הידידותי 2008-08-10 00:03:47


    "לא בחר האדם לבוא לעולם , אך משבא , עליו לעשות השתדלות... "

    מן המקורות

     

     

      16/8/08 03:12:

    תודה רבה לך

    כמה אני אוהבת את רומי

    כמה מדויק הוא :

    "יכול הכאב להפוך לבעל ברית החשוב ביותר

    במסע החיים

    מסע אל אהבה ואל החכמה..."

     שהרי -

    "כי החיים והמוות חד הם,

    כמו הנהר והים שהם אחד"

     -חליל ג'ובראן

    צטט: חני אלדר 2008-08-09 11:33:09


    שרה יקירה,

     

    משתתפת בצערך ומחבקת

     

    "היגון" כתב רומי :

     

    יכול להיות גן של חמלה

    אם מותירים את הלב פתוח כל הזמן

    יכול הכאב להפוך לבעל ברית החשוב ביותר

    במסע החיים

    מסע אל אהבה ואל החכמה...

     

     

      16/8/08 03:04:

    חיבוק זה המון

    ותודה לך

     

     

     

     

    צטט: שרון בר-אל... 2008-08-09 05:43:17

    חיבוק.נבוך

     

     

      15/8/08 16:15:

    דבר המפסיק לחיות אינו מפסיק להיות.
    המת הוא ממשי כחומר. כמולקולות, כצברי אנרגיה,
    שבאו מהעפר ושבו אליו במחזוריות מופלאה שתכליתה נבצר מבינתנו.
    וטוב שכך.
      14/8/08 17:41:

    כל דיבור על החיים ועל המוות מעמם אותי שבא לי למות...

     

    המשפט הזה הוא כל כך יפה וכל כך כלום וריק.

     

    אבל יש כוכב על זה.

     

      14/8/08 17:12:

    הי , זאת דודה של ידידה שלי! תנחומי.

     

    עולם קטן!

      

    על הספר שמעתי, אבל עוד לא יצא לי לקרוא. משפט ששמעתי  - "בלי המוות אין משמות לחיים, בלי החיים אין משמועת למוות" - לא יודע אם זה משם אבל מנסיון זה מאוד נכון. 

      12/8/08 09:10:


    היי שרה !

    קודם כל תנחומי על פטירתה של חברתך .

    בשנה שעברה נפטרה חברה שלי אומנם היא נפטרה מסרטן אבל אף אחד מאיתנו

    לא ידע עד כמה מצבה חמור ...

    אני כל כך מאמינה בכך שהמוות הוא פשוט מעבר ..ואין לי ספק בכך שזה חלק מהחיים

    אבל עדיין יש בי חלק שדי מפחד מאיבוד אנשים שאני אוהבת יותר מהפחד שאני אמות.

    אני חושבת שהרבה מהפחד מהמות קשור למחלה וכאב וחוסר השליטה בכל הענין.

    אנחנו בעקרון שולטים בחיינו רוב הזמן , זהו קטע שבדרך כלל אנחנו לא בשליטה ויותר מזה בדרך כלל מפתיע אותנו , וגם משנה את כל המערך שבנינו במשך שנים.

    אבל אני חושבת שאם נקבל את זה בהבנה ואהבה כמו שאנחנו מקבלים את החיים חיינו יהייו הרבה יותר קלים ואמיתיים.

    יום טוב

    שאננון-קליפסול

    .

      12/8/08 09:02:

    מתוקה,

    ריגשת אותי מאד,

    חיבוק ענק.


    "לא בחר האדם לבוא לעולם , אך משבא , עליו לעשות השתדלות... "

    מן המקורות

      9/8/08 11:33:


    שרה יקירה,

     

    משתתפת בצערך ומחבקת

     

    "היגון" כתב רומי :

     

    יכול להיות גן של חמלה

    אם מותירים את הלב פתוח כל הזמן

    יכול הכאב להפוך לבעל ברית החשוב ביותר

    במסע החיים

    מסע אל אהבה ואל החכמה...

    חיבוק.נבוך
      9/8/08 03:20:

    מבינה גם מבינה

    ועובדת על זה

    בין השאר פוסט זה

    מסייע לי בכך

    תודה רבה לך

    איזו רגישות ותובנות יש לך

    מעין שופע שכמותך.

    אהבה רבה לך.

     

    צטט: ניתי . 2008-08-08 17:02:35


    מחזקת אותך בכאבך וצערך על חברתך

     

    ספר המתים הינו חזק, הוא מעניק לנו אפשרויות להתנתק מהמובן לנו ולעבור תהליך של קבלה.

     

    תחשבי שהיא עכשיו לא פחות מבולבלת ממך ותפקידך הוא לעזור לה לחצות לחיים הבאים שלה- כדברי הספר.

     

     

      9/8/08 03:18:

    תודה לך

    אפשרת לי

    נתת לי ערוץ להתבטא

    ולחלוק את כאבי

    מאחלת המון כח בהתמודדות עם אמך ועם מחלתה.

    הלואי ותראי בכך משאב , מקור לכח.

    אהבה רבה לך

     

     

    צטט: נויתי 2008-08-08 16:10:02

    תודה שרה יקרה ,

     לכבוד לי.

    הספר הזה נותן לי נחמה וכוח במחלתה של אימי,

    אין לי ספק שתרומתך בהעצמת המודעות לתכניו תהדהד  ותיטיב הלאה.

      נויתי

     

     

     

      9/8/08 03:17:

    מדהים

    ואף מרגש מה שאתה מראה לי כאן

    המון תודה

     אז מתי ...?

     

     

    צטט: חוג רב תחומי 2008-08-08 15:39:12


    פתאום שמתי לב, בזכותך! שהסמל של נר זיכרון מתאים למוות כ"כ  כי האש עולה מעלה כי היא חוזרת לשורשה שהיא השמש כשם שכל הדברים חוזרים לשורשם- "כל הנחלים הולכים לים" ועוד...

    ובהשאלה גם הנשמה חוזרת לשורשה

     

     

    כוכב של זיכרון

     

     

      9/8/08 03:15:

    כל דבר ניתן לראות בכמה אופנים.

    האופן שאת מציעה נכון

    וניתן גם לראות

    שמפגש עם המוות

    מאפשר את מה שאת מתארת

    לקבל את מה שיש

    לכבד את מה שיש

    להיות בשמחה עם מה שיש

     וזה כפי שגם אפשר לראות את "מה שצריך לקרות קורה."

     

    צטט: דורין 123 2008-08-08 14:09:21


    מאמר שנון, חכם ומעמיק הבאת,

    בשבילי המוות הוא סוף,  והתחלה חדשה........

    נותנת כוח לחיים כאן ועכשיו, ולא מתעסקת במה שיהיה, כולל במוות, מה שצריך לקרות קורה,

    במוקדם או במאוחר,

    אוהבת אותך

     

     

      9/8/08 03:11:

    שאלת מליון הדולר היא

    מגיעים לחיות הזו? איך גם כשמפחדים לא מפחדים?

    מוות היא צורת חיים אחרת מהחיים הפיזיים.

    צורת חיים שיש בה איכויות

    שבחיי יום יום נאלמות ונעלמות לא אחת.

     

     

    צטט: אילת פורת 2008-08-08 14:00:04

    צטט: ליילית 2008-08-08 11:34:19


    אולי כדאי להתעסק פחות עם המוות

    כדי שנוכל להתעסק יותר עם החיים

     

    ואז, אם נדע לחיות כמו שצריך

    ונהיה "מוכנים לחיים"

    נוכל גם לקבל, להתמודד ואולי להיות מוכנים יותר למוות.

     

     

    אני מסכימה עם ליילית.

    מי שחי חיים מלאים, מממש את עצמו,

    חווה, לא מפחד גם כשהוא כן מפחד ((: -

    מגיע למוות שלם עם עצמו וללא תחושת

    החמצה. הוא ממצה את החיים ולכן לא

    לחוץ מהמוות.

    אני מכירה את "ספר החיים והמתים הטיבטי".

    גם פסיכולוגים שעובדים עם חולים סופניים

    מביאים אותם להכין עצמם למוות על ידי

    "התיידדות" איתו עד שהוא אינו מפחיד עוד.

    ואז הם פנויים להתרכז בהחלמה במקום

    בפחד.

     

     

     

      9/8/08 03:08:

    אני מוצאת להתעסק במוות

    זה מעצים את יכולת החיים שלנו.

     

    שימי לב,

    כשהמוות נוכח

    עוטים אנו רכות, פרצי רגש זורמים מאיתנו

    חמלה וחסד מופיעים בתוכנו

    כבוד הופך להיות משהו שקיים בטבעיות.

     

     

     

    צטט: ליילית 2008-08-08 11:34:19


    אולי כדאי להתעסק פחות עם המוות

    כדי שנוכל להתעסק יותר עם החיים

     

    ואז, אם נדע לחיות כמו שצריך

    ונהיה "מוכנים לחיים"

    נוכל גם לקבל, להתמודד ואולי להיות מוכנים יותר למוות.

     

     

     

      9/8/08 03:06:

    תודה רבה לך על תנחומיך

     

    השפה שלנו מדהימה כידוע

    המילה חיים מסתיימת באות מ'

    הפותחת את המילה מוות.

     

     

     

    צטט: מיכל* 2008-08-08 11:00:22

    כמי שחיים בארץ שהמוות הוא חלק מהמורשת שלה, מוות אלים, לא צפוי, מקומם, מפואר בפומבי - קהינו קצת.

    מצד שני, אני חושבת שפרצי החיות כאן לא מבוטלים, וגם זה חלק מהשותפות עם המוות.

    תנחומי על חברה קרובה שתחסר.

     

     

      8/8/08 22:38:

    יהי זכרה ברוך !
      8/8/08 20:54:


    משתתפת בכאבך על ידידה שנפטרה

    והשאירה אחריה ידידים אוהבים וזוכרים

     האור שהיא הקרינה לתוך חייך

    ימשיך לחייך לך בדרכך.

      8/8/08 20:51:


    אני למעשה חושבת אחרת

    למה להיות מוכן למות?

    החיים יותר חשובים מהמוות

    חיים פעם אחת

    ומתים פעם אחת

    אני תופסת את רעיון המוות כחידלון

    לחדול להיות

    להרגיש

    לאהוב

    לראות

    לפעום

    אני מוכנה להרגיש כל רגע מחיי בצורה הכי קרובה לשלמות ליופי

    אני חוטפת לי רגעי אושר

    זה מה שקובע

    החיים.

    והמוות...

    אני לא מתכוננת לקבל את פניו

    שיתרחק ממני.

    :-)

      8/8/08 17:08:


    Some times things make me feel so sad

    and ut is sad here today

    love you

    Ronit

      8/8/08 17:02:


    מחזקת אותך בכאבך וצערך על חברתך

     

    ספר המתים הינו חזק, הוא מעניק לנו אפשרויות להתנתק מהמובן לנו ולעבור תהליך של קבלה.

     

    תחשבי שהיא עכשיו לא פחות מבולבלת ממך ותפקידך הוא לעזור לה לחצות לחיים הבאים שלה- כדברי הספר.

      8/8/08 16:10:

    תודה שרה יקרה ,

     לכבוד לי.

    הספר הזה נותן לי נחמה וכוח במחלתה של אימי,

    אין לי ספק שתרומתך בהעצמת המודעות לתכניו תהדהד  ותיטיב הלאה.

      נויתי

     

      8/8/08 15:39:


    פתאום שמתי לב, בזכותך! שהסמל של נר זיכרון מתאים למוות כ"כ  כי האש עולה מעלה כי היא חוזרת לשורשה שהיא השמש כשם שכל הדברים חוזרים לשורשם- "כל הנחלים הולכים לים" ועוד...

    ובהשאלה גם הנשמה חוזרת לשורשה

     

     

    כוכב של זיכרון

      8/8/08 14:09:


    מאמר שנון, חכם ומעמיק הבאת,

    בשבילי המוות הוא סוף,  והתחלה חדשה........

    נותנת כוח לחיים כאן ועכשיו, ולא מתעסקת במה שיהיה, כולל במוות, מה שצריך לקרות קורה,

    במוקדם או במאוחר,

    אוהבת אותך

      8/8/08 14:00:

    צטט: ליילית 2008-08-08 11:34:19


    אולי כדאי להתעסק פחות עם המוות

    כדי שנוכל להתעסק יותר עם החיים

     

    ואז, אם נדע לחיות כמו שצריך

    ונהיה "מוכנים לחיים"

    נוכל גם לקבל, להתמודד ואולי להיות מוכנים יותר למוות.

     

     

    אני מסכימה עם ליילית.

    מי שחי חיים מלאים, מממש את עצמו,

    חווה, לא מפחד גם כשהוא כן מפחד ((: -

    מגיע למוות שלם עם עצמו וללא תחושת

    החמצה. הוא ממצה את החיים ולכן לא

    לחוץ מהמוות.

    אני מכירה את "ספר החיים והמתים הטיבטי".

    גם פסיכולוגים שעובדים עם חולים סופניים

    מביאים אותם להכין עצמם למוות על ידי

    "התיידדות" איתו עד שהוא אינו מפחיד עוד.

    ואז הם פנויים להתרכז בהחלמה במקום

    בפחד.

     

      8/8/08 11:34:


    אולי כדאי להתעסק פחות עם המוות

    כדי שנוכל להתעסק יותר עם החיים

     

    ואז, אם נדע לחיות כמו שצריך

    ונהיה "מוכנים לחיים"

    נוכל גם לקבל, להתמודד ואולי להיות מוכנים יותר למוות.

     

      8/8/08 11:22:

    "קבלת המוות משנה גם את גישתנו לחיים: כאשר מגלים את הקשר הבסיסי בין החיים למוות, יכול הדבר לחולל ריפוי דרמטי" (סוגיאל רינפוצ'ה, "ספר החיים והמתים הטיבטי", עמ' 43)

    זה הספר שעשה לי שינוי מהפכני
    בכל תפיסות עולמי לפני עשור וחצי של שנים והיום והרגע קבל עוד משמעות ענקית חברה שלי, בגילי אישה בריאה בכל מובן אישה יוצאת דופן מיוחדת במינה שעוד אכתוב עליה פוסט כשאוכל נפטרה . היא הלכה לישון ולא קמה.

    מה שאנחנו צריכים לשחרר מול המוות הוא הכל. ולנו זה מאוד קשה כי על כל זה אנחנו שמים לב כל הזמן כל החיים.."

    מה שמת זו העטיפה החיצונית,

     'האני' או ה'אגו' - כל מה שהתעטפנו בהן לאורך החיים כדי להרגיש ביטחון וגם לא תמיד הצלחנו. 

    המוות הוא  אובדן השליטה האולטימטיבי:

    כשאתה עומד מולו אתה לא יכול יותר 'לנהל' את החיים שלך, או 'להנדס' אותם לפי איך שנראה לך.

     אתה גם לא יכול להמשיך להעמיד פנים שאתה שולט במצב. זה מצב מאוד מאיים שכולנו נמנעים ממנו ככל יכולתנו".

    " המוות לא מציב ברירות. וזה מפחיד אותנו עד אימה גם בחיים ובפרט מול המוות. 

     כל מה שהקנה לחיים שלנו משמעות,מאבד כל משמעות,

     כלומר כל מה שצברנו לאורך החיים: כסף, השכלה, חוכמה, הארה.

     המוות מאפס את כל אלה. הוא מרוקן אותם מתוכן." גיורא שביט

    "ההתבוננות במוות אינה אמורה להיות מפחידה או מדכאת.

    למה אי אפשר להרהר במוות ברגע של השראה, כשאנו רגועים ונינוחים,

    תוך כדי שכיבה במיטה או בזמן חופשה או הקשבה למוסיקה נעימה במיוחד?

    למה לא לחשוב על הנושא כאשר אנו שמחים, בבריאות מצוינת, בטוחים ומרגישים טוב?"
    (סוגיאל רינפוצ'ה, "ספר החיים והמתים הטיבטי", עמ' 45)

    "אין מקום עלי אדמות שבו לא יוכל המוות להשיג אותנו -

    אף אם נסתכל ללא הרף לכל הכיוונים כאילו היינו בארץ זרה והרת סכנות...

    לו היתה דרך כלשהי להסתתר ממהלומות המוות -

    לא אני האדם שיסוג מפניו... והרי זהוי איוולות לחשוב שתוכל להצליח בכך... אנשים באו והלכו, הם טופפו ורקדו, ואף מילה על המוות. הכל יפה וטוב.

    אבל שהמוות בא  - 

    אליהם אל נשותיהם אל ילדיהם אל ידידיהם - ותופס אותם לא ערים,

    לא מוכנים כי אז אילו סערות רגש מטלטלות אותם, אילו התייפחויות, איזה זעם, איזה יאוש!...

    כדי ליטול מן המוות את יתרונו הבולט אלינו,

    הבה נאמץ לנו דרך שונה בתכלית מן הדרך הרגילה;

    הבה נגזול ממנו את זרותו, הבה נפקוד אותו, נתרגל אליו;

     הבה נמלא את תודעתנו יותר מכל דבר אחר...

    איננו יודעים מתי נכון לנו המוות לכן הבה נחכה לו בכל מקום.

    להתאמן במוות פרושו להתאמן בחירות.

    מי שלמד כיצד למוות למד כיצד להשתחרר מעבדות"

    תודה רבה לך נויתי שפתחת את הנושא

    אני אינני יכולה עוד לכתוב

    לא התאמנתי מספיק למוות

    ואני משותקת!!!כמו שאומרים - זה הגיע אלי ממש בזמן. היי ברוכה נויתי.  
      8/8/08 11:16:

    הקיץ האחרון
    שפיות זמנית
    לחן: מקס גת מור
    זה הקיץ האחרון שלי אתכם
    עם הגשם הראשון אני אעלם
    דמעותי יזרמו במורד הרחובות
    כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

    אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
    אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
    לאט לאט השכבות נמסות
    בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

    אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
    כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
    תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
    ותחשבו עלי

    אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
    ולבקר במדינות מעבר לים
    לדעת אם יש צורות חיים אחרות
    ואם המתים ממשיכים לחיות

    כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
    עם הגשם הראשון אני אעלם
    לאט לאט השכבות נמסות
    בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

    אז תזכרו שהבטחם...
      8/8/08 11:13:

    אני הולך
    לבכות לך
    תהיה חזק למעלה
    געגועיי
    כמו דלתות שנפתחות בלילה

    לנצח אחי
    אזכור אותך תמיד
    ונפגש בסוף אתה יודע
    ויש לי חברים
    אבל גם הם כבים
    אל מול אורך המשגע

    כשעצובים
    הולכים לים
    לכן הים מלוח
    וזה עצוב
    שלהחזיר ציוד אפשר
    לא געגוע

    לנצח אחי
    אזכור אותך תמיד
    ונפגש בסוף, אתה יודע
      8/8/08 11:00:

    כמי שחיים בארץ שהמוות הוא חלק מהמורשת שלה, מוות אלים, לא צפוי, מקומם, מפואר בפומבי - קהינו קצת.

    מצד שני, אני חושבת שפרצי החיות כאן לא מבוטלים, וגם זה חלק מהשותפות עם המוות.

    תנחומי על חברה קרובה שתחסר.

    פרופיל

    שרה בכור
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שרה בכור

    אינטליגנציה עסקית

    אינטליגנציה עסקית/אירגונית