אהבה מול שנאה

6 תגובות   יום שישי , 8/8/08, 16:16
כשהייתי ילד למדתי לשנוא:

את הרב עובדיה, כי רב אחר אמר שהוא כלום.

את ש"ס, כי אותו רב גם אמר.

את אגודת ישראל, כי אז הרב רצה להקים מפלגה שנקראה עץ.

את החב"דניקים, כי הם עובדי אלילים.

את הרב לנדׂא, כי הוא תומך/נתמך ב/ע"י חב"ד.

את הקיבוצניקים, כי הם שמאלנים, עוכרי ישראל, חוטפים ילדים דוסים ומחזירים אותם בשאלה, גנבו תמנים קטנים, עובדי אדמה, אנסים, רוצחים ו...בכלל לא יהודים.

את כל מה שאדום, כי הוא מיצג את הפועלים והמערך, סמל הקיבוצים.

את העיר חיפה, כי היא עיר הפועלים ומימילא מזכירה אדום ואת כל מה שכתוב למעלה.

את הנוצרים, כי הם שונאים אותנו וכי הם רוצים להרוג אותנו ובכלל הם עובדי אלילים למיניהם.

את הערבים, כי הם עשו אינתיפדה וכי הם לא יהודים.

את כל מי ששיך לזרם דתי אחר, כי הוא לא מסכים עם הרב "שלנו".

את החילונים, כי הם לא יהודים.

את הדתיים לאומיים, כי הם חושבים שהם דתיים אבל הם בכלל חילונים.

את הספרדים, כי הם לא אשכנזים.

את האשכנזים, כי הם מתייחסים חרא לספרדים.

את כל מי שעובד גם אם הוא חרדי, כי מי שלא עובד הוא לא חרדי ומימילא הוא עונה על הקריטריונים שצריך לשנוא.

את כל מי שלא מצא חן בעני אבא שלי, אמא שלי ואחים שלהם, כי הוא לא מצא חן, מה השאלה בכלל?

וגם את אחים של אמא שלי, כי הם לא מצאו חן בעניי אבא שלי יום אחד.

וגם את הרבנים שלימדו אותי ולא מצאו חן בעיני אבא שלי, כי...

וגם את החברים לכיתה, כי רובם בנים של חוזרים בתשובה.

את הצבא, כי הוא מערכת של טומאה מיותרת ומחזירה אנשים בשאלה.

את החגים והשבתות, כי הם היו סבל אחד גדול בשבילי.

 

אם שכחתי מישהו אני מתנצל מראש ומבקש את סליחתו!!!

וכשיצאתי בשאלה למדתי לאהוב:

את הפועל חיפה, כי אמא שלי אמרה שהכי גרוע זה הפועלים וחיפה, ולא מצאתי משהו שמשלב יותר קריטריונים בתוכו.

את אחים שלי, כי הם אחים שלי.

את הרבנים שאמרו לי לשנוא, כי הם ליברים מדאי בשביל אבא שלי וזה אומר שהם אנשים טובים, לפחות יחסית.

את הקיבוצניקים, כי אומצתי בקיבץ בתקופת הצבא ולמדתי שכל מה שסיפרו עליהם הוא שקר וכזב ושהם האנשים הכי מדהימים בעולם! וכי הם לימדו אותי לאהוב מחדש את החגים היהודיים, את השבת ואת העם שלנו.

את הדתים הלאומיים, בגלל שיש להם אידיאוליה (גם אם אני לא מסכים איתה).

את השמאלנים, כי הם מנסים ליצור פה משהו חדש שיתן לכולם מקום וימנע הרבה שפיכות דמים (גם אם הם נאיביים לפעמים, הם לפחות מנסים).

את דודים שלי, כי הם בני משפחה (גם אבא שלי למד לאהוב אותם).

את החגים והשבתות, בגלל הקיבוצניקים והצבא.

את האשכנזים, כי הם בני אדם.

את הספרדים, כי ראה זה פלא גם הם בני אדם.

את כל מי שעובד, כי הוא לא טפיל.

כל אדם , כי הוא אדם.

 

דרג את התוכן: