12 שנה של מונוגמיה,אותו בן-זוג,אותם הרגלים,סקס מעולה שרק משתבח עם השנים.הייתינשארת איתו עד 120 אך היה עניין עקרוני שבגללו התגרשתי ממנו.שנתיים גרושה,חוזרת אליו אוהבת אותו ושוב פעם עוזבת בגלל העקרון,ובכל פעם שנפרדנו לא הצלחתי להיות עם אף אחד אחר.תחילה לא חיפשתי ואח"כ כשמצאתי,תמיד היה לי תירוץ:לזה יש ברכיים מוזרות,זה ילדותי מדי,אחר לא מספיק יפה בשבילי וכך תמיד חזרתי לאהובי משכבר הימים,לאותו דבר בטוח שמכיר אותי,יודע עליי הכל ומה טוב בשבילי.

ולפני שלושה שבועות ,אתה הופעת,כ"כ בטוח בעצמך,עם חיוך כובש ולשון חלקלקה,ובאת בזמן כה טוב ומתאים-בדיוק כשהחלטתי שהפעם אני לא נסוגה.

פתחנו בשיחה והייתי בטוחה שהנה אחרי כל תשובה שעניתי על עוד שאלה שלך,אתה בורח:אני בוגרת ממך בכמה שנים,גרושה עם ילד ואתה רווק,אני לא שכבתי עם גבר כבר חצי שנה ואתה בטח רק אתמול...ואז אמרת לי שאתה לוקח אותי כפרויקט חזרה לחיי הרווקות,להכניס אותי לעניינים והמחמאות שלך פשוט המיסו אותי,אהבתי את מחול החיזור שלך ושיתפתי איתך פעולה.נפגשנו 2 סופ"ש רצופים כי אתה גר במרכז ומגיע לכאן לביקור משפחה,וכעדיין באיזשהוא מקום התחבטתי בעצמי אם להמשיך,גם הפעם חיפשתי תירוצים אך מצד שני לא הרשיתי לעצמי למצוא אותם.החברות אמרו לי כי הפעם אני חייבת ללכת עד הסוף ועוד לפני שאתה נוסע לחו"ל לחודש בענייני עבודה,והחלטתי הפעם להקשיב להן.

כשנפגשנו בסופ"ש התנשקנו כל הערב וזה עשה לי טוב,וכשחזרת למרכז הרגשתי שאני רוצה לראות שוב.שוחנו בטלפון ואתה הצעת לי לבוא אליך ביום רביעי,להישאר איתך עש יום שישי ואז נחזור יחד לדרום.התלבטתי מעט ואז חזרתי אליך בערב ואמרתי שאני מגיעה,שאלתי אותך אם אתה בטוח ואמרת שבוודאי.כבר אז הייתי צריכה חהקשיב לאינטואיציה שלי ולהישאר בבית אך שמעתי רק את התשוקה שלי אליך.התקשרתי אליך מהחניה ואמרת שאתה יורד ואז שמעתי צד מכוער שלך:חבר שלך היה איתך בדירה ולא ניתקת את הטלפון ושמעתי אותך בעיצומה של שיחה עם החבר:"נראה לי אני ארד,יעשה אותה ברכב וזהו"...התאבנתי לכמה דקות,כשהתעשתתי רציתי לברוח אך אתה כבר הספקת להיכנס לאוטו,נישקת אותי והובלת אותי אל החניה.יצאנו מהרכב ושאלת אותי למה אני לא מורידה איתי את התיק ועניתי כי אני ישנה אצל חברה,שאלת אותי מה קרה?ואני שאלתי אם אתה רוצה לעשות אותי ברכב עכשיו או אח"כ?היית המום,תחילה הכחשת ואז נשבעת שזה לא היה קשור אליי אלא לשיחה שניהלתם בדיוק לפני שהתקשרתי.הצעת לי לעלות לבד אל החבר ולשאול אותו במי היה מדובר אבל אמרתי שזה לא חשוב ושאם אתה דובר אמת אני מאמינה.עלינו אליך הביתה,ראינו את המשחק ואני ישבתי עדיין מאובנת,וגם אתה לא הרבית בדיבור.בסוף המשחק חברך עזב.נשכבנו בספה "ראש וזנב" ואתה התנצלת שוב על מה שקרה,אמרת שאתה מרגיש עם זה רע ולא משנה על מי זה היה לא הייתי צריכה לשמוע את זה והתעקשת שזה לא היה קשור אליי.בסוף יצא שאצה הנפגע ואני המנחמת...וכל כך רציתי אותך ששחכתי מזה .אמרת שתבין אם אעניש אותך ואשן במיטה ואתה תישאר לישון על הספה,אבל זה לא מה שרציתי.

נשכבת לצידי ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בעיצומה של תשוקה,והיית כל כך טוב וגרמת לי לשכוח לרגע את בברגל שלי ולרצות לדעת משהו אחר.אהבתי את העובדה שאתה כל כך גדול והרגשתי מוגנת לצידך.שכבנו כמובן,אומנם לא הגעתי לסיפוק אך היה לי טוב.אח"כ הלכנו לישון וידעתי שבבוקר נתעורר שונים כי גם במהלך כל הערב אפפה אותנו אוירה עכורה בגלל התקרית המצ'ואיסטית שלך.התעוררנו מוקדם בבוקר כי היית צריך לצאת לעבוד.לא הצעת לי להישאר לישון.קבעתי עם חברה טובה מת"א ותכננתי לבלות איתה את היום עד שתחזור.כשירדנו למטה שאלת אותי למה לא הורדתי איתי את התיק?לא יכולתי לענות,הייתי המומה והרגשתי מושפלת.ביקשתי ממך לעלות ולהביא אותו ואמרת שאם אני רוצה להישאר שרק אגיד כדי שתשנה תכניות,ענית שלא,אני מעדיפה לנסוע הביתה.

הבאת לי את התיק וליווית אותי לרכב,שם נשקת לי ואמרת לי שנדבר.

כמובן שלא התקשרת ואני כבר בבית מזמן כותבת השורות האלה ותוהה...

לא התאהבתי בך כי אני עדיין לא בעמדה כזאת אבל ציפיתי ש"הפרויקט" יימשך קצת יותר

ואני תוהה...

האם כל הגברים אותו דבר?

ואני תוהה...

האם אני לא בסדר?שלמרות כל מה שקרה,בסוף "עשית אותי"? או אולי בעצם אני "עשיתי אותך"?

זה כבר לא משנה,לאחר תהיות רבות הגעתי למסקנה:

לא יכול להיות שבכל העולם הגדול הזה אין גבר אחד שנועד רק בשבילי ובלי עניין עקרוני.

ובכל זאת מודה לך שהראית לי שאפשר גם עם אחר....