הסדר, הוודאות הבטחון הקיומי שלנו, מביאים אותנו לחיי שגרה,

זוגות חיים עשר, חמש עשרה שנה יחד ונזכרים שהתשוקה איננה עוד שואלים את עצמם האם היתה שם איי פעם?

אדם קם בבוקר כל יום הולך לעבודה כל יום חוזר ממנה הביתה

הנורמלי האם הוא הנכון?

הנכון האם הוא נורמאלי?

מה חשוב באמת?

פוקוס - פוקוס- פוקוס

תהיה נחמד/ צ'ארלס בוקובסקי (תרגום של מואיז בן הראש)

אֲנַחְנוּ תָמִיד מִתְבַּקְשִׁים
לְהָבִין אֶת נְקֻדַת מַבָּטוֹ
שֶׁל הָאַחֵר
לֹא מְשַׁנֶה עַד כַּמָה הִיא
מְיֻשֶׁנֶת
מְטֹרֶפֶת אוֹ
מְגֻחֶכֶת

אָנוּ מִתְבַּקְשִׁים
לְהַבִּיט
בְּטָעוּת מֻחְלֶטֶת
בְּבִזְבּוּז-חַיִים
עִם
חִיוּךְ עַל הַשְׂפָתַיִם,
בִּמְיֻחָד אִם מְדֻבָּר
בַּאֲנָשִׁים מְבֻגָרִים.

אַךְ הַגִיל הוּא הַסִכּוּם
שֶׁל כָּל מַעֲשֵׂינוּ.
הֵם הִזְדַקְנוּ
בְּצוּרָה רָעָה
כִּי הֵם
חַיוּ
מָחוּץ לַפוֹקוּס
הֵם סֵרְבוּ
לִרְאוֹת.

לֹא אַשְׁמָתָם?

אֲשֵׁמַת מִי?
אָשַׁמְתִי?

אֲנִי מִתְבַּקֵשׁ לְהַסְתִיר
אֶת דַעְתִי
מֵהֶם
מֵאֵימַת
אֵימָתָם.

גִיל אֵינוֹ פֶּשַׁע.

אַךְ הַבּוּשָׁה
שֶׁל חַיִים
מְבֻזְבָּזִים
לַשָׁוְא

בְּתוֹךְ מִכְלוֹל
שֶׁל חַיִים
מְבֻזְבָּזִים
לַשָׁוְא

כֵּן.
הפסיפס


שְׁכֵנִי הוּא בָּחוּר נֶחְמָד אַךְ הוּא בְּהֶחְלֵט
מְבַלְבֵּל אוֹתִי:
הוּא קָם מְאֹד מֻקְדָם, הוֹלֵךְ
לָעֲבוֹדָה,
אִשְׁתוֹ עוֹבֶדֶת, יֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי יְלָדִים
נִפְלָאִים,
הוּא בַּבַּיִת בָּעֲרָבִים, לִפְעָמִים אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַיְלָדִים, קְצָת
אֶת הָאִשָׁה,
בַּשָׁעָה תֵשַׁע כָּל הָאוֹרוֹת כְּבוּיִים,
וְכָל יוֹם חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ.
הוּא נִרְאָה אִישׁ חָכָם מְאֹד
בִּתְחִלַת הַשְׁלֹשִׁים,
הַהֶסְבֵּר הַיָחִיד הָאֶפְשָׁרִי
לַשִׁגְרָה שֶׁלוֹ
הוּא
שֶׁהוּא אוֹהֵב
אֶת עֲבוֹדָתוֹ
מַאֲמִין
בָּאֱלֹהִים,
בְּמִין,
בַּמִשְׁפָּחָה.

אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָה
אַךְ אֲנִי תָמִיד מְצַפֶּה
לַחַלוֹן שֶׁיִשָׁבֵר לְפֶתַע
אֲנִי מְצַפֶּה לִשְׁמוֹעַ צְרָחוֹת
מִלִים גַסוֹת
אוֹר בְּשָׁלֹשׁ בַּבֹּקֶר
לִרְאוֹת
בַּקְבּוּקִים עָפִים

אַךְ מָשַׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כְּבָר
הַשִׁגְרָה
נִשְׁמַרְתָ

אָז אֲנִי
מְטַפֵּל לוֹ בְּכַמָה
דְבָרִים
שֶׁאִשְׁתוֹ לֹא כָּל כָּךְ
מַעֲרִיכָה:
"הַאנק, הָיִיתִי יָכוֹלה
לִקְרוֹא לַשׁוֹטְרִים
הַרְבֵּה פְּעָמִים
אַךְ לֹא עָשִׂיתִי זֹאת."

לִפְעָמִים
אֲנִי רוֹצֶה לִקְרוֹא
לַשׁוֹטְרִים נֶגְדָם
אַךְ אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהַשׁוֹטְרִים
הָיוּ מְבִינִים
עַל מָה אֲנִי מִתְלוֹנֵן

אוֹרוֹתֵיהֶם הָאֲדֻמִים
פָּנִים לִבְנוֹת
בַּכָּחֹל הֶעָמֹק:

"אֲדוֹנֵי, אֵין שׁוּם
חֹק
נֶגֶד מַה שֶׁהֵם
עוֹשִׂים..."
WAR 251