בס"ד האמת היא שתמיד חלמתי לעשות את זה, ומי שנתנו לי את ההשראה לצאת סוף סוף לדרך הם חממת הגידול של הטרולים כאן בקפה דה מרקר, יערת דבש הנפלאה והתגובה של יגאל שתיים (שפותחת את הלקט כאן) אצלה בפוסט, שגרמה לי להחנק מצחוק (תודה, יגאל). החלטתי להביא אותה בהפוכה - שכן הבלבול הקיים בין חופש הביטוי לחופש הביזוי, מזמין את זה. המאגר ישרת גם את ציבור המנאצים, שבדר"כ קצת מתקשים לחדש. אז עכשיו זה פשוט: קחו ב- copy paste. במעמד זה אני מדליקה משואה לכבודם של כל הגיבורים האמיצים שתחת צלמית אפרורית וניק רב משמעות, אומרים באומץ את אשר על ליבם. שירה צרופה, זה מה שאני אעשה מזה. הנה ה- Claim to fame שלכם, אמיצים שלי. יש טקסטים, שהם כל כך אינפנטיליים - שחייב להיות בהם משהו מעבר. זוכרים את היצירה הנפלאה להיות שם של יז'י קושינסקי? ובכן, הצצה בשדרות השלטון במדינת ישראל מראה שבדומה ליצירה האלמותית הזו - האינפנטילים הגאונים הללו מגיעים רחוק. הם ראויים להומאז' וירטואלי. ניתוח נתונים: להערכתי, היחס בין נשים לגברים הוא 70/30. במשך השנים הסתבר לי שחלק מהמיעוט הנשי הם בכלל גברים בניק של אשה. כפרפראזה לאמירה של ביאליק, שנהיה מדינה כשיהיה פה הגנב הראשון - נהפוך לחברה שוויונית כשהיחס יהיה 50/50. יש למה לצפות. אני אאתר ואוסיף כאן מילים, שבחלקן הסתבר לי במשך השנים, שהגיעו משאנס-גארדינר'ים משלנו: מנכ"ל בהייטק, אומן ידוע, פוליטיקאי מוכר, שוטר, איש אקדמיה ועוד. אתם/ן מוזמנים/ות לשלוח שורות נוספות לשירה המתהווה הזו ולהעיר הערות עריכה (שירה היא לא המומחיות שלי, אחרי הכל). כשיצטברו מספיק חומרים ל- 100 עמודי ספר שירה, נשקול הפקה עם איורי קומיקס. אין הגבלת תחומים (כלומר - לא רק "מזדיינים/ות עם ערבים", אלא תגובות ליריות בכל נושא שהוא). וגם - לחשוף, לחשוף, לחשוף. להפוך את חרבות הפלסטיק שלהם לפזמונים לריקודי עם. תודה ליגאל על ההפנייה לקטעי הוידאו - מומלצים, זה עם הטרול מצחיק בטירוף :) הָיִיתִי מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא / רַק כְּדֵי / לְשָׁרֵת בַּמַּחְסוֹם / וְכֹל הַחֲבֵרוֹת / הַזּוֹנוֹת שֶׁלָּךְ / שְּׁמִזְדַּיְינוֹת / עִם עָרַבִים / כְּדֵי שְׁלֹא תִּרְאוּ / אוֹר יוֹם / יְהוּדוֹנַאצִית / זוֹהֲמָה / וְשׁוֹפְכָה / שֶּׁל זֶרַע מְּבוּזְבַּז / אַת עוֹשָׂה / צְּחוֹק / מְהַעֲבוֹדָה / וְצְחוֹק / מְעַצְמֵךְ / לֹא צּוֹדֶקֶת / גִּיבֶרֶת / תַּחְסֶמִי כַּאן? / תְּקַבְּלִי / בְּדְרָכִים אַחֵרוֹת / שַׁקְרָנִית / כְרוֹנִית / זֶה לֹא יָעָזוֹר / מָחֲלָה אֵצְלֵךְ / וְמִי שְׁמְאַיֵים / זֶּה אַת / הַאַקָדֵמָאִית / הַמְהוּלֶלֵת / סוֹתֶּמֵת פִּיוֹת / מְלוּכְלֶכֵת / עוֹכֶרֵת יִשְׂרָאֵל / חָרַא בֵּית הָלַחְמִי. / עַד שְׁתוֹדִי / שְׁהַאֶמֵת שֶׁלִי / הִיא הַאֶמֵת הַיְחִידָה. / סְמוֹל הָזּוּי / מוֹכֶרֵת / אֵת הַמְדִינָה / אוֹהֶבֵת עָרַבִים / בּוֹגֶדֵת / סוֹבֶלֵת מִבּורוּת / בּוּשָׁה לַיָהָדוּת / שׂוֹנֵאת גְּבָרִים / רָעָה / רָעָה / רָעָה / לֵסְבִּית / מִזְדָיֶינֵת / פֵמִינִיסְטִית תוֹמֶכֵת צֵּנְזוּרָה / לוֹחְמָנִית / יָרִית לְעֲצְמֶכֵן / כָּדוּר בַּרֶגֵל / אַת עוֹשָה / נֶזֵק לַסְמוֹל / נֶזֵק לְנָשִׁים / נֶזֵק לַמְדִינָה / "תִּרְאוּ בַּתְמוּנָה: / יֵשׁ לָה מָבַט / שֵׁל שִׂנְאָה / בַּעִיְנָיְים" / מְרִירָה / הַאָקָדֵמְיָה / צְרִיכָה לְהָקִיא אוֹתַּך / הַשְׂמֹאל / צָּרִיך לְהָקִיא אוֹתַּך / אִשָׁה בּוֹדֶדָה / אֵין לָה אַף אֶחַד / מִישְׁהוּ צָּרִיךְ / לָעָשׂוֹת לָה טּוֹבָה / מָּזַל / שְׂאֵין לָה יְלָדִים / אָבַל אֲנִי / יְהוּדִי מָאָמִין / וְאַת / כּוֹפֶרֵת / נְשָׁמָה אֲבוּדָה / יְפַת נֶפֵש עֲלוּבָה / אֲנַחְנוּ / הַסִיבָּה הַיְחִידָה / שְׁלֹא נִכְנַס מְחָבֵּל / וְמִתְפָּזֵר לַךְ הַמֹח / עַל הַבַּר שֶׁל אָרוֹמָה / אוֹ קַּסְטְרוֹ / מִי שְׂלֹא / מָּאַמִין בְּאֶלוֹהִים / אֵין לוֹ / אֶלוֹהִים / בְּעֶצֵם, / חָבַל עַל אָרוֹמָה / אֶפְשַׁר / לְפוֹצֵץ רָק אוֹתַךְ / הַהִתְלָהָמוּת שֶׁלָךְ / שְׂפָתֵךְ הַזוֹלָה, / בִּימְבּוֹ, / אִישִׁיוּתֵּךְ הַווּלְגָּארִית / הַפּוֹסְטִים / הַהָמוֹנִיים שֶׁלַךְ / תְּנוּ לִי לְפַרְסֵם / אֵת הַכְּתוֹבוֹת שֶׁל הַפֶמִינִיסְטִיוֹת / וְאָנִי דּוֹאֵג / שְׁגְבָרִים יָגִיעוּ / לִסְגוֹר אִיתַּן חֶשְׁבּוֹן / בִּיּוּב מְזֹהָם / שֶׁמַּחֲלִישׁ / אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל / לְכוּ מִפֹּה / עֵדֶר שֶׁל בַּחוּרוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת / שֶׁעַרְבִי יְזָיֵין אֶתְכֶן / הַכְּתִיבָה שֶׁלָּך / דּוֹחָה וְסֶקְסִיסְטִית / הַכְּתִיבָה שֶׁלָּך / הִיא קִנְאַת הַפִּין / קְלַאסִּית / מַחְלִיאָה / שוֹבִינִיסְטִית / בּוּרָה / לֹא מְבִינָה בְּיָהָדוּת / עִם בְּנֵי- אֲנָשִים כַּאֶלֶה / לֹא צָרִיךְ אוֹיבִים / זֹאת הַתּוֹדָה / עַל שָׁנִים / בַּצָבָא / וְעַל הַחָבֵרִים / שְׁבָּקֶבֶר / אָבָל אַנִי / כְּגֶ'נְטְלְמֵן / אֵמָנַע / מְמִתְקָּפָה אִישִית, / שְׁתִרְאִי / שְׁאָנִי גָּם בֵּן אָדָם!!!@@@!!!! פוסט המשך - בשם האב |
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצטרף לתודה.
מרחיב דעת.
מתגעגע לכינויי גנאי הישנים - מרעיל בארות, תוקע סכין בגב האומה, יפה נפש וכיו"ב.
פעם היה הוד והדר (סטייל קוראים לזה היום).
מקור טוב לשדרוג ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
מעולה.
זה פנטסטי!
לגמרי חומר לעמוד האחורי של מוסף הספרים בהארץ
חזקי ואמצי
הטרול הוא לעולם שוביניסט ומיזוגן. השוביניסט הוא לעולם לאומני או קנאי מסוג אחר ומיזוגן. זה בא ביחד:
תודה, יגאל.
בקריאה נוספת (בכל זאת, שירה טובה צריך לקרוא כמה פעמים)
זה נראה יותר כמו שירת המיזוגן מאשר שירת הטרול.
אבל "טרול" נשמע יותר חמוד, אני מודה.
מי אמר למי ומתי: "לֹא נִפְגָשְתִּי בְּאִשָה כ"כ גָּסַת רוּחַ וְשוֹנֵאת אָדַם כָּמוֹךְ"?
תשובה: גולש חדש בשם אסף160 מתפוז, שהפרופיל שלו הוא הפרופיל הטיפוסים לטרולים שיצרו את שירת הטרול: גבר, דתי, לאומני. השילוש הקדוש. זו מחאתו על כך שאני לא מאפשרת לקלל אותי או אחרים בפורום. יתגדל ויתברך שמי רבא.
ישששששששששששששש!!!!!
אני מבין שהבולבול שלי מאד מעסיק אותך.
זה ממש לא עניינך הבולבול שלי.
ושוב, השמאלנים מטיפים לשלום בצורה מאד אלימה ו-וולגרית מה שאותי לא ממש משכנע בכנות שלהם.
כל הטיעונים שלכם אגרסיביים ולוחמניים. אתם מלאים בשנאה לכל מי שלא חושב כמוכם.
לי זה לא נשמע שמאלני, זה נשמע מאד פאשיסטי.
בהצלחה לך גיבור מקלדת. אבל ככה אתם הסמולנים, גיבורי מילים בעולם הוירטואלי.
הנה, אני כותב לך את המילה שאתם כ"כ אוהבים ובשבילה אתם מוכנים למות:
שלום.
שומר ישראל לא ינום ולא יישן.
אבל שומר ישראל רעב ועייף ומשלם המון מיסים וכשהוא חוזר מהמלחמה שבה הגן על המדינה ובה איבד את חבריו הטובים, מלחמה שבה פתח האוייב וכוונה כלפי שומרי ישראל בגבולה החוקי והבינלאומי, בעלי משפחות ששמרו על גבולנו גם בדרום וגם בצפון, מתקפה מתוכננת ומתוזמרת וזאת לאחר שנסוגנו מרוב שטחי האוייב והבענו נכונות ללכת בדרך השלום הוא מגלה שהוא האוייב מבית.
מלחמה מיותרת, לא חוקית ובכלל לא הוכרזה כמלחמה משיקולים כלכליים. מלחמה שבה ארגון שקם בעקבות פלישה שלנו לארצו, חוטף חיילים כדי להתמקח על ... אזרחים לבנונים חטופים, גברים, זקנים וילדים שנחטפו מארצו באישון ליל ומוחזקים במתקנים ישראלים ללא משפט בניגוד לכל חוק במשך שנים. הם עושים לנו מה שאנחנו עושים להם שנים.
הוא מגלה שמי שאמור ללטף את ראשו ולנחם אותו יושב עם האוייב ומתרועע איתו וביחד הם מנסים למצוא דרכים לנגוס עוד ועוד במדינה שכה קשה הוא עמל ואבותיו עמלו גם על מנת להקימה.
אני אמור ללטף את ראשך, פיכסה! אתה קורא לי בוגד כי אני מבקר את המדינה ואת דרכך. גם אני עבדתי קשה במדינה הזו, גם הוריי והוריהם. אין לך יותר זכויות מכל אחד אחר במדינה הזו.
הוא נחרד ומזדעזע, הוא לא יישן בלילה, הוא שוב נקרא לדגל ושוב לא יישן בלילה, ושוכב בבוץ על מנת להגן על אותם אנשים שתוקפים אותו. הוא מתחיל לחשוב שהאויבים הכי גרועים שלנו קמו בתוך עמנו. אויבים שנושאים את דגל השלום אבל בליבם שטנה כלפי מי ששונה מהם, מי שנלחם על הגנה.
יש לפתוח פוסט חדש שייקרא - "שירת הקורבן הימני", הטיעון הזה די נמאס כבר, אתה נלחם על הגנה. כבר הרבה שנים שאנו עוסקים במתקפה מדכאת ומשפילה. לא בהגנה.
אותו חייל שפעם האמין בדרך השלום מגלה בתוך ליבו אמת חדשה. הקיבעון המחשבתי מת ועתה הוא רואה את המציאות נכוחה. בזמן שהוא סיכן את חייו, אנשים, ובעיקר נשים מקרב עמו עברו לצד השני והם כעת שייכות לאוייב.
אותו חייל, שפעם האמין לבולשיט שהמדינה שלו האכילה אותו, על ידי אינדוקטרינציה מילדות, על ידי מיתוסים וסמלים, על ידי ספרות גזענית כדוגמת דנידין בעורף האויב הסורי מאת און שריג, על ידי קלישאות דמגוגיות כמו - צבא מוסרי, יורים ובוכים, אותו חייל מבין שהוא פשוט פיון במשחק גדול ממנו ושכל השנים, שיקרו לו. אותו חייל מבין שהקולות השונים חשובים עד מאוד.
האם זה מתוך אמונה מלאה בשלום אפשרי או שמא הן חושבות שהצד שלנו יפסיד בסופו של דבר הוא שואל את עצמו. הוא עדיין לא ישן. אבל הוא רץ ומתאמן ולא נכנע, כי צריך להיות חזקים כשכולם תוקפים אותך, גם בחוץ וגם בפנים. ואין ברירה, המלחמה הזאת היא האחרונה שבה אלחם בשבילם.
חשבתי לנסח תגובה ראויה, אבל על הפיסקה האחרונה אני חייב לומר - יש לך בולבול קטן. פתטי.
אסתי, אלו בדרך כלל המבורכים שמלמדים אותנו בינה, ערכים ודעת.
שולמית - לא שירה צרופה? תגידי משהו :)
ובכלל - מחמאה לגולשי הקפה. יש לכם/ן חוש הומור. ברשימות נזפו בי בחומרה על שאני נותנת במה לטרולים.
אין לי מילים *
אהבתי את הבסיעתה דשמיא שמקשט את היצירה.
אין כמו ימין השם שעושה חיל או עוד כמה דברים מתחת לשולחן בעוד שמאל מקלידה והלשון משתרבבת.
שומר ישראל לא ינום ולא יישן.
אבל שומר ישראל רעב ועייף ומשלם המון מיסים וכשהוא חוזר מהמלחמה שבה הגן על המדינה ובה איבד את חבריו הטובים, מלחמה שבה פתח האוייב וכוונה כלפי שומרי ישראל בגבולה החוקי והבינלאומי, בעלי משפחות ששמרו על גבולנו גם בדרום וגם בצפון, מתקפה מתוכננת ומתוזמרת וזאת לאחר שנסוגנו מרוב שטחי האוייב והבענו נכונות ללכת בדרך השלום הוא מגלה שהוא האוייב מבית.
הוא מגלה שמי שאמור ללטף את ראשו ולנחם אותו יושב עם האוייב ומתרועע איתו וביחד הם מנסים למצוא דרכים לנגוס עוד ועוד במדינה שכה קשה הוא עמל ואבותיו עמלו גם על מנת להקימה.
הוא נחרד ומזדעזע, הוא לא יישן בלילה, הוא שוב נקרא לדגל ושוב לא יישן בלילה, ושוכב בבוץ על מנת להגן על אותם אנשים שתוקפים אותו. הוא מתחיל לחשוב שהאויבים הכי גרועים שלנו קמו בתוך עמנו. אויבים שנושאים את דגל השלום אבל בליבם שטנה כלפי מי ששונה מהם, מי שנלחם על הגנה.
אותו חייל שפעם האמין בדרך השלום מגלה בתוך ליבו אמת חדשה. הקיבעון המחשבתי מת ועתה הוא רואה את המציאות נכוחה. בזמן שהוא סיכן את חייו, אנשים, ובעיקר נשים מקרב עמו עברו לצד השני והם כעת שייכות לאוייב.
האם זה מתוך אמונה מלאה בשלום אפשרי או שמא הן חושבות שהצד שלנו יפסיד בסופו של דבר הוא שואל את עצמו. הוא עדיין לא ישן. אבל הוא רץ ומתאמן ולא נכנע, כי צריך להיות חזקים כשכולם תוקפים אותך, גם בחוץ וגם בפנים. ואין ברירה, המלחמה הזאת היא האחרונה שבה אלחם בשבילם.
בתחילת הדרך לקחתי אותם אישית, כי לא ידעתי עד אז שקיימת כזו חלאתיות, טפשות ורוע אצל בני אדם. מהר מאוד התעשתתי. זו החלאתיות והשטפשות שלהם אין לזה קשר אלי. וזה באמת מצחיק. לו הגששים היו עדיין פעילים - זה אחלה חומר למערכון.
הטקסטים לוקטו עדכנית גם ממני, גם מיערת דבש וגם מעוד כמה גולשים שתרמו תגובות שקבלו. אבל הם פחות או יותר משקפים את המדמנה האנושית שנתקלתי בה בעצמי באינטרנט בעשור האחרון. הפוסט של יערת דבש על מייל שקבלה בתגובה לפוסט שלה על חוויות מהמחסום - פותח את שירת הטרול. לכי לשם, תראי לאיזה סוג של מגיבים אני מתכוונת.
ויקירתי - תחשבי, מאידך, אילו אנשים מצויינים אנחנו פוגשות ברשת...
זה לא הצחיק אותי. זה העציב אותי שיש אנשים שמדברים אלייך ככה.
אני מזכירה לך את המשפט של סבתי ז"ל, שאני מצטטת מדי פעם: "אם זה לא היה הטיפש שלי, גם אני הייתי צוחקת"... (באידיש זה נשמע יותר קומי-טראגי).
והדמעות שיורדות לי,
זה מעצב(ים) או מצחוק ?
Toda.זמנית, כתובת הדואר לשאלות מסוג זה הועברה לגאורגיה. כמו הלפיד האולימפי, זה זז.
בס"ד.
פרויד מסכסך בינינו - כתבתי "לרבי" במקום "לריב".
נו, אז עכשיו נתחיל לרבי אם זה אבעבועות שחורות או כדורי גומי? (בהתייחס לנפח הפעילות המינית עם ערבים שהטוקבקיסטים מייחסים לי בעשור האחרון, יש לי עוד רעיון: הניקוד עשוי מגלולות נגד הריון!!!!@@@!!!!).
אנשים טועים לחשוב שיש פה ניקוד, אבל
אלה אבעבועות שחורות.
האם שלום זו המטרה? אכן כן? שלום עם מי? האם אפשר שלום עם זרים כשבינינו אנחנו מתקוטטים? אנא בארו לי.
אני רק שאלה, פשוט חשיבה היא צד שאני אוהב לתרגל, יכול להיות שאני טועה ואתן צודקות. אנא גלו לי את האמת שגם אזכה להיות חכם כמוכן.
שבוע טוב. ומלא באהבה כמובן, לא להתרגז עליי בבקשה, כוונותי היו טובות פעם וקצת אבדה דרכי.
האם במלחמה לבחור? מקריאת בלוג זה נראה שאכן כן. מלחמה נגד השכן, הקרוב, ושלום עם הבן דוד? אני מבולבל.
זה בגלל קנאת הפין. זה משתק אותי. אני מתקדמת לאט. אחרי כל ... עם ערבי - מנקדת משפט. יש בעיה בעוצר, זה לוקח יותר זמן.
מה זו הזריקת ז' הזו?
למה זה לא מנוקד עד הסוף?
אני חייבת להודות שהם מעוררי השראה. ויש יחס ישר בין העילגות למידת האינטנסיביות. עשיתי חיפוש קצר בקפה על דברים שנכתבו עלי סביב המבצע ההירואי בעזה - מצאתי שם את המינוח "בני אנשים", ישר העברתי אותו לכאן.
ושמת לב שהם מתים על שרשורי ענק של ציטוטים בתגובות?
יש גם את - יערע (בדרך כלל מגיע מנוקד).
יערת הדבש בכלל לא מורידה שערות מהרגליים. עד כדי כך בהמה.
ארול - אישיותי הוולגארית הורידה היום שערות ברגליים. הטקסט שהבאת נכנס לפואמה :)
איירבוס - הכל מאלוהים, האם הטרולים הם ביטוי מדוייק לסוג בני האדם שהמציאו אותו?
הוספתם ח"ג מצויין לשירת הטרול, אעבוד על זה. האמת שניסיתי אבל מסתבר שבעיית לוג-אין נפתרה, אולם כנראה שלא נפטרה (זה עוד מימד של היעדר בקרת איכות בקפה - לא על טרולים ולא על פתרונות טכניים). זרקה אותי באמצע העריכה החוצה מהעורך.
יגאל - אני אנקד, המפקד! (כל נקודה כמו כדור גומי איכותי ברגל של פלשתינאי כפות). אנסה לקצר תהליכים דרך מישהו עם נקדן אוטומטי.
בן טוב - אני עונה (בטלפון) גם לגברים
מיינד וטל - נו, סו"ס ריגשתי :)
שכחתי מישהו? אם כן, אז גם את/ה סכין בגב האומה.
זה כל-כך נוגע
אין לי מילים.
שיר הטרולים
14/07/08 16:19 מאת: herouthביום נעים, בפארק הירקון
טיילה בשמחה משפחת טרולון
שיירת טרולים, אמא טרול, אבא טרול
וילדים מהים ועד אבן-גבירול.
לפתע ראתה זאת המשפחה
חבורת דתיים מטיילת בשמחה
מיד נחלקו הילדים בצעקות
"פרימיטיבים", "פנאטים", וגם "עלוקות"
והנה הופיעו על שפת הנהר
זוג גאים - איש עם איש, יש לומר.
צעקו הילדים בלי שהיות
"סוטים", "חולי איידס" ו"נושכי כריות"
המשיכו בדרכם כל הטרולים
ונתקלו באשכנזים לסירה עולים
"אליטות", "מתנשאים" ו"גפילטע פיש עם סוכר"
עלו הקולות מן הפארק לכיכר
כך היה עם נשים חד הוריות מבחירה
וגם עם נשים שעושות קריירה
עם שמאלנים, ימנים, מצביעי "קדימה"
וגם עם נשים שאין בהן אמא
כי הרי זה הוא סוד שבט הטרול
הנושא לא חשוב, רק הקול הגדול.
-----------------------------------------------------------------------
שאר הדיון בנושא נמצא פה :-)
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=119140830
אני מאוד מבקש
את שירת הטרול אנו מוקירים ועל כן - מנקדים !
*
הָיִיתִי מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא
רַק כְּדֵי
לְשָׁרֵתבַּמַּחְסוֹם
וְכֹל הַחֲבֵרוֹת
הַזּוֹנוֹת
שֶׁלָּךְ
*מדריך מקוצר למנקד
שְווא
שיפט ~
חטף-סגול (ֱ)
שיפט !
חֲטף-פתח
שיפט @
חטף-קמץ (ֳ)
שיפט #
חִירִיק
שיפט $
צֵירה
שיפט %
סֶגול
שיפט ^
פתח
שיפט &
קמץ
שיפט *
שׂין
שיפט )
שׁין
שיפט (
חוֹלם
שיפט _
דגּש או שוּרוּק
שיפט +
קובוץ
שיפט \
הזהרי, פשטות. עוד יגידו שליערת הדבש עלה השתן לראש.
ואיזו הזדמנות חגיגית להודות ליוסי בן טוב. לולא היה מבריז מסיור המחסומים שארגנתי לו, לא הייתי מגיעה הלום.
אני כג'נטלמן
אמנע ממתקפה אישית
כפי שאת
כמו "בימבו"עשית...
אני גם אניח להתלהמות שלך
ולשפתך הזולה
לשמש נדבך נוסף
באישיותך הוולגארית
כפי שמשתקפת בתגובותייך כאן
ובפוסטים ההמוניים שלך...
"כל הבלוג הזה של גברת יערת הדבש הוא רעל אחד גדול , ביוב מזוהם שמחליש את מדינת ישראל ".
יערת, את קולטת כמה כח יש לך את הקטנה?
(הלוואי שכך היה)
התגעגעתי יפתי..
הולכת לקושש לי גבר גם.
תודה יקירתי, אני מפנה לי את שארית השבת כדי לחפש גבר שיעשה לי טובה למרות נתוני המפלצתיים. אחזור בערב ואלקט מהטקסטים פנינים נוספות :)
אחרון -
כשפתחתי את אותה הודעה מונומנטלית זמזמתי אותה במין לחן קיבוצי כזה. ארץישראלי. נראה ראוי.
יש המון מוסיקאים באתר. שנציע להם?
גם זה -
שימי לבך לזה, חנה. מתוך פוסט ישן שלי הנקה:
אה וחנה, מותר גם ממכתמיהן של שוטרות צבאיות במחסום? או רק מהקפה? כי שם זה זה כבר ממש שירה. נהדר לבוקר שבת צעיר זה.
תתעדכני מדי פעם, זה כל הזמן משתפר כי אני נזכרת בעוד מקורות ורצה לקחת משם טקסטים ליריים נוספים :)
נחנקתי מצחוק. את נהדרת, את.
לזה קוראים תגובה הולמת.