תמונות מהחיים של רוטה
כרגע בעיקר סיפורים קצרים עליי, על החיים ועל היפופוטמים.
פוסטים פופולאריים
-
שניים סינים
15/5/08 | 653 צפיות
-
אני זוכרת את הרגע שבו נפלתי
10/6/07 | 190 צפיות
-
להדליק את המזגן?
30/5/07 | 643 צפיות
-
כשהספרים הולכים לישון או מאחורי הקלעים של חנות ספרים
18/5/07 | 500 צפיות
-
סיפור על בחורה שברחה בלי נעליים
14/5/07 | 685 צפיות
-
אפשר להיות רק ידידים?
7/6/07 | 978 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך עברו שלוש שנים? 15/2/13
- מלחמת הקופסאות 14/12/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג. 13/11/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב. 30/10/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. 28/10/09
- כשאי אפשר לכתוב על הכל 26/8/08
פנטזיה של רווקה תל אביבית
שישי בלילה לבד. יושבת על המרפסת הקטנה בחדר הכתום. כרגיל לא מצליחה להדליק את הסיגריה בניסיון הראשון, ובשלישי מתחמקת ברגע האחרון מלעשות חור נוסף בוילון.
"כביש ת"א חיפה כרגיל עמוס" אומרת השדרנית בגלגל"צ ואני עמוסה בנתיבים חסומים בסינפסות. לא יודעת מה יהיה איתי. אולי ככה נראה הסוף וזאת רק ההתחלה שלו. לבד בדירות שכורות בתל אביב מחליפה שותפים מזדמנים לחיים ולדירה. ואולי לא. אולי הפנטזיה תתגשם.
הפנטזיה: אני יוצאת אל הסופרמרקט או אל הקיוסק או נוסעת באוטובוס לעבודה, ופוגשת אותו. מה זאת אומרת את מי? אותו.
המבטים מצטלבים, האהבה נדלקת ואנחנו יוצאים מהמקום ביחד.
הוא מצהיר אהבה וגם אני, אנחנו לא נפרדים כמעט לרגע (חוץ מאשר למקומות שגם האביר הולך אליהם לבד) ומתחתנים זמן קצר לאחר מכן (קצר זה מושג יחסי, אבל זה יקרה לפני שאני מחליפה קידומת). אמא שלי מאושרת, היא לא צריכה יותר להכריח אותי להרים תינוקות של בנות דודות רחוקות ומוצלחות ממני שכבר הביאו להוריהם נחת ונכדים.
אנחנו יוצאים לירח דבש נפלא במקום רחוק, אולי בארץ לעולם לא של פיטר פן, וחוזרים ומשתקעים בבית קטן עם גדר כלונסאות לבנה ורעפים אדומים במושב קטן. או לחילופין בדירת שני חדרים (עם תריס הזזה תקוע ומערכת אינסטלציה דפוקה וישנה) יקרה להחריד בתל אביב. אנחנו חיים לנו בהרמוניה, הוא לא בוגד ואני מפסיקה לעשן. ואני לא משתעממת.
שימו לב כאן מתחילה הפנטזיה האמיתית.
אני לא מתחילה להרגיש מחנק, אני לא נתקפת חוסר שקט, אני לא מעוררת מריבות בלילות לבנים רק כדי לשמוע את הגלגלים במוח ממשיכים לזוז. אני לא מאיימת עליו לעזוב, ולא יוצאת לטיולים ארוכים חסרי מטרה ומלאי דמעות אל תוך הלילה בפרדסי תל אביב. אני לא מבריחה אותו ולא מגרשת אותו ולא גורמת לו להרגיש שהוא מיותר ואני בכלל לא צריכה אותו. אני לא מחפשת את שביל הבריחה (סליחה ריטה על הגניבה הספרותית).
זה השלב להתעורר מהחלום. את הבחור המושלם עוד יש סיכוי למצוא, הוא בטח מסתובב לו אי שם בעולם קוטף פרחים או מעשן אותם. אותי כבר מאוחר מדי לשנות אפילו בפנטזיה.
סוף הפנטזיה . וחור סיגריה נוסף בוילון. |
תגובות אחרונות
-
אורה .ה.
בתגובה על איך עברו שלוש שנים?
-
ליאורום
בתגובה על לרגל סיום השביתה סיפור על מכללה מאיזור הדמדומים
-
james j. rocklein
בתגובה על מלחמת הקופסאות
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג.
-
b_noam
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב.
-
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתבת מאוד אמיתי ויפה :)
מתוקה
טוב שיש פנטזיה
גם לי יש אחת
רוטה,
אהבתי את האמיתיות בדברים שכתבת
פנטזיה ברבדים הכי פשוטים שלה
ולעניין עצמו,
יש ממש ירידה לפרטים בפנטזיה שלך, היא לא כזו פשוטה
הסיפור כבר ידוע מראש, איפה תגורו, ומה תעשו בשביל הכיף
והוא, כל מה שכתבת עליו זו מילה אחת "אותו"
אגב, גם האצת מאפס למאה בשניה, רגע אחד פגשת אותו, ברגע השני אתם כבר ביחד לעד,
מה עם כל ההתחלה?
התחושה שעולה לי מכל הפנטזיה שלך זה שהוא השחקן הראשי בסרט שלך
את התסריט כבר כתבת ועכשיו נשאר למצוא מי יגלם אותו בחן רב ובדיוק מושלם
אני מציע, תזרקי את התסריט !
תפתחי לעצמך אופציות לסיפור אחר ממה שתכננת
אוף...מצ'עמם....
ואין חדש תחת השמש...
שלב הנהייה, התהייה והבהייה, (בכתיב חסר: עם "י" אחת...) הוא "מאסט": כנראה שלכל אחד ואחת יש בגילאי ה-20-30 את "יסורי גיתה הצעיר" שלו.
וכל אחד(ת) שמגיע לגיל - חושב (ת) שהמציא את "יסורי הבדידות והחיפוש"...
בהבדל אחד אולי: שכשהיינו (ה"קשישים" בני 40+ כיום) בגילך -
זה לא נמשך כל כך הרבה זמן...
זה היה צעקני וחושפני פחות...
והיה תכליתי יותר...(לא הפכנו את החיפוש לתכלית, ואת הבדידות למותג).
אולי כי אז, זה לא היה "אין" להתבכיין... :-)
חוצמזה: אין חדש תחת השמש...כבר אמרתי?
חפשי את אלה ליד האנטריקוט, טיבון...
אה, ובלי טבעת.
twista - גם אותך אף פעם לא פגשתי בסופר, אבל כשאני חוזרת מאימון רעבה וסמוקה אני בדרך כלל רוצה רק את מנת הפחמימות שלי ואת המקלחת. זה לא מצב להכיר בו גברים כשאני מזיעה ומסריחה. (נראה לי שרוב הנשים יסכימו איתי אז אולי תחפש מקום אחר לצוד בו).
ארז - דוכני הבשר זה רעיון טוב, אבל גיליתי שרוב הגברים שמגיעים אליו עומדים עם רשימה שמישהי אחרת רשמה להם.
אהבתי את התגובה שלך במיוחד, העלית לי חיוך על השפתיים ולא פחות חשוב - גרמת לי להכניס את הסיגריה שהתכוונתי להדליק בחזרה לקופסה
יש עוד תקווה (לבחור ולגמילה מניקוטין)!
BEEN THERE DONE THAT
30 שנה הייתי לבד, היו לי עשרות דייטים- רובן לא החזיקו יותר משבועיים שלושה, ואז פגשתי את האהבה שלי ומאז אנו לא נפרדים.
אין פה סודות, ואין טריקים.
הרי את לא איזה פסולת חיתון עם עבר פלילי עשיר אלא בחורה יפה שרוצה שיאהבו אותה.
אז הבחור שלך בוא יבוא, רק את תדאגי לא לסנן אותו מכל מיני סיבות מטופשות, לא ליפול על משחקים וכבר עשית חצי מהדרך
אל תשכחי לעדכן, וראבאק: לא סגרנו שאת מפסיקה לעשן
נו, כמובן - חפשי ליד דוכני הבשר.
אני גם אוהב ללכת לסופרים האלה בשעות הערב.
זה הזמן שכל התלאביביות יוצאות מסטודיו B ומה PURE עם טייצים צמודים, מזיעות, סמוקות לחיים ובעיקר- רעבות..
זה לא חוקי להצחיק כל כך הרבה.
סליחה, קראתי שוב את התגובה שלך... בסך הכל שגיאת כתיב.
אבל למה את קונה מחסים לקוטג'? למה שלא תקני את הקופסה של הקוטג' עם המחסה עליה? רק מחסה זה לא מזין.
את בהחלט עוד יכולה להשתנות. הכל יכול לקרות.
ונראה לי שלפחות חלק מהחלום שלך הוא לא רק של רווקות תל-אביביות.
ניזונים מחסה וסרטים כחולים.
בשביל מה חור בוילון?
מילא 'חור בסדין', אני מבין... אבל חור בוילון?!
טוב נו...
אני כנראה עוד לא מכיר את כל התנוחות!
גם לפנטזיות הכי הזויות... יש מקום
לפעמים אפשר לשבץ חלק מהם בחיים המציאותיים
מה היינו עושים בלי הדמיון והפנטזיה?
כן רוטה, קשה היא תקופת הרווקות.
גם אצלי, בכל יציאה לסופר תל אביבי אני רואה בדמיוני את זאת שתהיה החברה שלי, אשתי, או סתם בחורה ללילה..
בסוף אני יוצא מהסופר רק עם השקיות והחשבון...
לפחות את קונה חסה. התחלה טובה.
כמו שאמרתי, תהיה לך תחרות שם. לא אמרתי שתמצאי מישהו.
הפעם הספקתי לשלוח את זה לכאן לפני שהאצבע אוטומטית נשלחה לdelete.
אני מקווה שאת צודקת, אבל למצוא את הגבר האידיאלי ולהתחתן איתו על הירח יהיה יותר פשוט מלשנות את סף השעמום הנמוך שלי.
בסוף אני אמצא מישהו שידע לא להתייחס לשריטות שלי או שיהיה שרוט יותר. אני מקווה.
ארז ואורי
היום הייתי שם. זה הסופר השכונתי שלי. חוץ מחסה וקוטג' אני לא מוצאת שם אף חתן פוטנציאלי.
איך א-ת-ה יודע?
תודה, אני באמת מקווה. הוילון שלי כבר מחורר לגמרי