אני אפילו לא יודע כיצד ומה לכתוב.

מוזר לההיפך מאיש של בונקר ושומר סודות לאיש שכל אחד יכול לקרוא את מחשבותיי, רגשותיי, כאבי.

3 שנים, 3 שנים של זוגיות באותו בית יפיפה, בשכונה יפיפייה, קרוב לאנשים חמים וטובים. 3 שנים של הרגל, 3 שנים של כאב, 3 שנים של אהבה, 3 שנים...

הכל כל כך שונה, מוזר, כואב.

מיליון מחשבות, איך משתלטים עליהן? איך השליטה נמוגה לרגע קט? מאיפה הגיעה המועקה? מי הזמין אותה? הכל כל כך מוזר, שונה, כואב, הרגשה של של מועקה כבדה שכבר זמן רב לא הרגשתי אותה. רוצה שהמועקה תיעלם, תלך לבקר מקומות אחרים, הרחק מכאן. כוסאחתק.

לא הכרתי את עצמי לרגע, איך הכל קרה כל כך מהר, כל כך זריז, כל כך כואב. קיבינימאט.

זמנים קשים הם תמיד זמנים של חשבון נפש, אז עשיתי לי אחד, וגילתי כמה דברים נוראיים, אני אפילו לא מעוניין לכתוב אותם.

וכעת ריח של התחדשות, תקופה של שינויים, גדילה, למידה ויישומים! אוי החיים האלה, אין עליהם, פשוט אין עליהם.

לחיים!