הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
ראיתי
ראיתי. ראיתי אותו מתפרק. ידיי מלטפות את ראשו. הוא שוקע בדמדומים שמהם הוא מקיץ תוך דקה, בחצי זעקה חנוקה, בבהלה, והוא שואל בחרדה איפה אני. ואני פה לידו, ידי מלטפת את ראשו, ראשי עליו, ידי השניה מחזיקה בו, אני פה. את לא כועסת, הוא חוזר ושואל, אני כל כך זקוק לך, הוא חוזר ואומר.
אני צריך אותך לידי הלילה, הוא אמר לי. בואי אלי אישה קטנה, אני מפורק וצריך אותך את תחבקי אותי כל הלילה, נכון?
הוא התייפח עלי בלי דמעות. ממלמל סיפורים לא ברורים, על ארגנטיאי וגרמנייה. ועל זיון שהיה או לא היה. מדבר על אשפוזים, על שינה ללא יקיצה, בקרעי משפטים.
את השליטה בעצמו הוא מנסה להחזיר באמצעות הסקס. הוא קרוב מתמיד, חזק מתמיד. אבל נשבר כל פעם במלמולים והתייפחויות. הדמעות שלי זולגות במקום הדמעות שלו כשהחרדות שלו מרעידות את גופו.
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך....
תמשיכי ככה...
*כמובן
מילים חזקות
סערת רגשות
חויה שורטת
אהבה
נגמרו לי האסוציאציות- ואפילו לא התחלתי לגרד את מה שהפוסט עשה לי
נו טוב, מה אפשר כבר לצפות מבלרינה :)
אני? מתפרקת???
אני יודעת להתכופף כשצריך בגלל זה אני כמעט אף פעם לא נשברת ולא מתפרקת...
גמישות...
(לא בזרועותיו, זה בטוח)
נשמע קשה.
כל הכבוד לך.
כה....
תשמעי ......
כוכב
אוף באיזה דרמה טלנובלה את חיה...
מרגיש את המקומות הכואבים שאת נמצאת בהם.....
אבל את הרוב לא ממש יודע לא ממש מכיר...
מקווה שבסוף יהיה אור בקצה המנהרה
וטוב שאת יכולה לחבק כך את הנשמה המיוסרת הזאת
עכשיו גם אני ראיתי