ראיתי.

ראיתי אותו מתפרק.

ידיי מלטפות את ראשו.

הוא שוקע בדמדומים שמהם הוא מקיץ תוך דקה, בחצי זעקה חנוקה, בבהלה,

והוא שואל בחרדה איפה אני.

ואני פה לידו, ידי מלטפת את ראשו, ראשי עליו, ידי השניה מחזיקה בו, אני פה.

את לא כועסת, הוא חוזר ושואל,

אני כל כך זקוק לך, הוא חוזר ואומר.

אני צריך אותך לידי הלילה, הוא אמר לי.

בואי אלי אישה קטנה, אני מפורק וצריך אותך

את תחבקי אותי כל הלילה, נכון?

הוא התייפח עלי בלי דמעות.

ממלמל סיפורים לא ברורים, על ארגנטיאי וגרמנייה.

ועל זיון שהיה או לא היה.

מדבר על אשפוזים, על שינה ללא יקיצה, בקרעי משפטים.

את השליטה בעצמו הוא מנסה להחזיר באמצעות הסקס.

הוא קרוב מתמיד, חזק מתמיד.

אבל נשבר כל פעם במלמולים והתייפחויות.

הדמעות שלי זולגות במקום הדמעות שלו כשהחרדות שלו מרעידות את גופו.