(הי, גרייס)
אלוהים שלי, כן, אתה, זה שבשמיים. זאת אני , שפונה אליך, גלי.
טוב, אני יודעת שלא היינו ביחסים כל כך טובים לאחרונה.. . כן, טוב, בסדר, אף פעם לא, בעצם. הנה , אני חוזרת בתשובה, טוב לך? ובמקום שעומדים חוזרים בתשובה, גם צדיקים גמורים... וכו. נכון? זה אתה אמרת , אני רק מצטטת. הסיבה שאני פונה אליך עכשיו.. שוב נכון, יש לי סיבה. אני לא מתקשרת סתם ככה לשאול מה שלומך ואם אתה עוד חי. מה לעשות? ככה בראת אותי, לא? אינטרסנטית חסרת תקנה. אבל הנה , יש לך הזדמנות לתקן, אז זאת בעצם הסיבה שאני פונה אליך.
זוכר , כשנולדתי? בטח שאתה זוכר. אתה יודע הכל , לא? אני אנסה שלא להתחנף אליך למרות שאני צריכה אותך עכשיו. אנסה להיות כנה איתך, ובאמת, שמי כמוני יודעת, שאין סיבה שבכלל תרצה לעזור לי. ואני גם אבין את זה . כל החיים לא היה לי אלוהים. אתה בטח זוכר את כל מעללי, אדם וחברו, אדם והמקום (הנה אני שוב מתחנפת, בעצם זוכרת את זה סתם, משיעור חגים בכיתה דל"ת). ככה זה, (כמו שוונגוט אומר) מעולם לא הלכתי בדרכך ואני אפילו לא מכה עכשיו על חטא. אז הנה , לפחות אני לא מנסה לשקר אותך. רק מקווה שאתה באמת אל רחום וחנון, כמו שאומרים עליך הדוסים שמלקקים לך את התחת .
רק לא דודה.
זה כל מה שאני רוצה לבקש ממך. רק לא דודה!
היינו בזה שאתה זוכר שנולדתי. אז ככה. נורא מהר הבנתי , בתור ילדה עוד, שהעולם מתחלק (נחלק, אני יודעת אבל אני לא אתחנף אליך גם לא בשפה גבוהה יותר ממני. ) העולם מתחלק לילדים – לאני , בעיקר, שהם הדבר האמיתי , ולדודות – שהן כאן בשביל לטפל , לאהוב, להעריץ ולפנק את העיקר, שזה, להזכירך, אני.
כבר אז הסתכלתי עליהן ברחמים. לא . לא ברחמים. בבוז. לא הצלחתי להבין בכלל למה שמישהו (מישהן) ירצה לוותר על תשומת הלב, על האישיות, על האהבה שאפשר, לא שאפשר, שחייבים- לקטוף מהעולם שלך, ובמקום זה -לתת. לתת עד כדי ביטול עצמי. להחביא את עצמן. להאכיל, ללטף, להתפעל - ממישהו כל כך הרבה יותר נמוך מהן – אני , במקום לעמוד על כסא ולצעוק - אני כאן! תסתכלו עלי !!! עלי!!! תראו – בלי ידיים!!!
אלוהים. רק לא "דודה". להיות דודה , כמותן, זה הפחד הגדול שלי. כי דודות הן שקופות. רואים דרכן. הן רק מוליך שדרכו מקבלים שירותים , שצורכים כדרך אגב, ללא החזרת תודה, ללא הכרה אפילו, בקיומו של אותו המוליך, שנלקח כמובן מאליו , ושממנו ממשיכים הלאה, לדודה הבאה, לשירות הבא, לתשומת הלב של מישהו אחר, שגם הוא (היא) אינו נחשב כלל.
רק לא דודה!!! רק לא "דודה"
ואני פונה אליך עכשיו אלוהים , אלוהים! כי מתחיל להיגמר לי הזמן! אין לי זמן, אלוהים. אני כבר בת 44 , אלוהים!!! כמה זמן יישאר עד שלא תהיה לי ברירה להפוך לדודה בעצמי? שאיש לא יראה בי משהו אחר. שאדחק לתפקיד הדודה כמו צורה של משחת טחורים , שאין לה ברירה אלא לקבל את צורת הפיה של השפופרת?
רק לא דודה , אלוהים. אומרים ,שאלוהים- אתה- עוזר למי שעוזר לעצמו, נכון? אז תסתכל עלי ! עשיתי הכל. הכל !!! כל מה שאני יכולתי לעשות, עכשיו -תורך.
כי בזמן עצמו אני לא יכולה להלחם לבד. אני יכולה להלחם רק בכל דבר חיצוני שעלול להצביע על כך , שכל כך הרבה ממנו, מהזמן שלך, כבר עבר עלי. כי מבחינת גיל, אתה יודע, אני כבר מזמן... ובכלל, אני באמת דודה. אחותי הקטנה הפכה אותי לכזו , השנה, למרות שתפילתה שלה הייתה תמיד -" רק לא אמא"..
תראה מה אני מוכנה לעשות בשביל זה! אני לא אתלבש לעולם כמו שנשים מתלבשות, אחרת אני אראה כמו אישה בגילי ! אלוהים! ולא אכנע לצוויי האופנה. ואשתולל תמיד רק עם גברים שלא יהיה סיכון שהם יהיו שלי אי פעם, כדי לא להיגרר לאותה שלוות חיי זוגיות זחוחה , המסתפקת במועט (או בכל כך הרבה , שאני לעולם לא אהיה מסוגלת לתפוש אפילו ) ולא אחזיק במסכת חיים קשה, שאותה לא אשא בגבורה שתוקה וחסרת תלונות , ציפיות , או דרישות. הרי חיים קשים- זה רק לאלו שלוקחים את חייהם ברציניות. אני אעדיף תמיד להקדיש אותם לניסיונות בלתי פוסקים ללקט, לאסוף ולמצוץ את כל משאבי תשומת הלב של העולם. להתייחס לחיים ברצינות זה עושה קמטי הבעה בפנים ,ומחייב, ואחריות, ובא עם בגדים ההולמים את גילך. ומה לי וזה? אלוהים! רק לא דודה!! . ואני אמשיך להשתולל על אופנוע מחורבן כי אפילו אופנוע שווה לא יהיה לי, כי זה מצריך תשומת לב רצינית למצבים כלכליים . אלוהים! כלכליים ! שמעת בחיים שלך מילה יותר דודאית מזאת?
אני לא מתכוונת בכלל להכיר בעולם שלך , אלוהים. אל תכעס. החלטנו על כנות, לא? כי בעולם שלך אני אהיה זקנה , בקרוב . וכמה זמן עוד נותר לי עד שאי אפשר יהיה בכלל להסתיר את הפתטיות ? איך יראה התחת שלי בגיל חמישים, על מושב של ווספה???
כן, אה? הצחקתי אותך עכשיו.. יופי . כי אם אתה צוחק , אתה כבר קצת בעדי , לא?
דבר חשוב, הומור. הומור דוחה רצינות. ורצינות דוחה שבת. שבת במובן של לשבות יום אחד, בקרוב, מהשטיקים , מהשטויות, ממיץ הקנגורו התוסס,לא בגלל שלא יתסוס יותר, אלא בגלל שאיש לא ישתף איתי פעולה יותר. כי מי ירצה להזדיין עם אישה בת חמישים בשירותים של גילמן בדיוק בשעות שהוא הומה מאדם? מי ירצה אפילו סתם לצחוק איתי?
רק אל תגיד לי, בבקשה ממך, שלא אגזים. שיש מקום בעולם שלך לנשים בגילי. 'ואפילו מקום מכובד', אתה תגיד. אל תימנה לי את כל אותן אלו המבוגרות, שהגיעו להישגים מרשימים.
תראה אותי, אלוהים! טום בוי!!!! אני לא אזדקן בכבוד – כשאהיה בת שישים, אנשים יצביעו עלי ברחוב ויגידו "מה זה?"
כל אותן התכונות, שבזכותן הצלחתי לבלוט קצת, מעל ההמון - יפנו כנגדי- כשזה יתחיל להגיע באריזה מקומטת ובלוייה. נכון. עדיין יהיו אותם חובבי פריקים שישמחו לצרף אותי לאוסף שלהם, כאילו שהייתי בול שייחודו בפגם בייצור שלו –יצור שונה – שעבר בטעות את בקרת האיכות שלך, אלוהים. אלו, יתגאו בהיכרותם איתי בפני חבריהם על כישרונם ללקט סביבם "אנשים מיוחדים" ועל כך יזכו בתהילת הייחוד ועדיין להמשיך ולנהל את חייהם מתוך ביצת הקונסנזוס החמימה. הם יגידו, 'אתם חייבים להכיר את גלי. זקנה מדליקה'... ועדיין...עדיין עדיף על פני – דודה!
אלוהים!! תראה אותי . אני . כאן! וזאת בקשתי הלא צנועה. רק אל תעשה ממני דודה!
אני נודרת לך כאן נדר, מכל הלב. לא מבקשת, אפילו, שתחזיר לי את הזמן היקר, שכבר אבד. רק תשאיר אותי , לפחות, ככה . שמור אותי ככה, לפחות בשביל שאוכל להמשיך להצחיק אותך. תראה את החיים שלי, אלוהים. פייר, לא מצחיק אותך? לא נמאס לך כבר מאנשים רציניים? עם בעיות רציניות? זה הדיל, אלוהים. Take it – or leave me ואם לא , עשה לפחות שיבוא אוטובוס גדול שידרוס אותי, רגע לפני שהפתטיות תתחיל להיות מוגזמת |