ישבתי מול הים על  סיפון העץ המפואר,מקשיבה להלמות הגלים הפראיים על הדופן,

 מכושפת וממוגנטת לחלוטין מהכחול ירוק אפור לבן ,ליבי הולם ביחד עם הקצף שניתז

מעבר למעקה כשלפתע הבחנתי שאני ממש קטנטונת...וגם שמתי לב  שאני לא במרכז...

המחשבה טילטלה אותי כברק שעבר כמו זרם בגופי..הרי עד לפני חצי שעה,בדרך אל הים

הייתי עמוסה במחשבות וכל צער העולם על כתפיי מהדאגה למשפחה לחברים ועד לגלעד שליט

כולם והכל היו ותבעו את שלהם... ופעימת הים האדיר הזה נענעה אותי ברכות

מרגיעה כמו אבא נדיב ונעלם שחזר מרחוק ,נמצא.. אבל כבר לא שלי, לעולמים. הנשימות נעשו איטיות

ורגועות, הפנים התרככו והתיישרו, הרגליים נעשו רפויות ואז הגיעה הנשימה העמוקה שאיתה מרחפים

והחיוך. כל כך היה חסר לי החיוך הזה בתקופה שבה שום דבר לא מצחיק או נחמד במדינה..בעולם.

והזמנתי לחיים שלי את החיוך ויהי מה..וכמו מרקו פולו שנסע ותייר וחיפש אז גם אני מצאתי אוצר..

יוגה צחוק..כמעט בחינם..עם המון אהבה וצחוק  וגם קרוב לים (אם הולכים חצי שעה מהנמל..) ואני

חולקת את זה איתכם כי זה העולם שאני רוצה סביבי,מתמודד וגם נהנה. www.h4hu.com/f.htm  מיקי