כותרות TheMarker >
    ';

    משוררות עבריות נוגעות בארוס

    ארכיון

    נחש - אישה - אדם - חטא

    14 תגובות   יום ראשון, 10/8/08, 12:15

     

    "ויאמר אל האיש, אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן, ותאמר האישה אל הנחש, מפרי הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון. ויאמר הנחש אל האישה, לא תמותון, כי יודע אלוהים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע...ותיתן גם לאישה עמה ויאכל" (בראשית ג' א-ו).

    בבראשית ב' בפסוק האחרון נאמר: ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו"

    בראשית ג' פותח בפסוק: "והנחש היה ערום מכל חית השדה..."

    החל מפסוקים אלה מתחיל המשולש: נחש-אישה-אדם, ומעל מרחף צילם של הפיתוי, התאווה והחטא.

    מילים רבות נכתבו במהלך ההסטוריה על נושא זה, אך כאן אגע בנקודות מעטות בלבד.

    במדרש נושאת עמה דמות הנחש תכונות של חלקלקות, פתוי, ערמומיות, רוע ומיניות.

    הוא זה שהשיא את האישה לאכול מהפרי האסור, והאישה לאחר התלבטות, ולאחר שראתה כי הפרי הינו טוב למאכל, תאווה לעיניים ונחמד להשכיל, אכן התפתתה ואף הגישה לאדם (אשר אינו מתלבט כלל ומיד אוכל ממנו - ועל כך יש רבות מה לומר).

    האל שואל את חווה: מה זאת עשית?

    והאישה עונה: הנחש השיאני ואוכל.

    חז"ל אמרו:

    השיאני מלשון נישואין, כלומר הוא זה שידע (מבחינה מינית) את חווה בראשונה, והוא זה ש"הטיל בה זוהמא" (ולכן מכל שני בנים שנולדו הראשון נושא את הרוע: קין, עשו, ישמעאל).

    ברגע שהתאחדו נחש עם חווה הפכה חווה לנחש בעצמה.

    מדרש "רבה" מצביע על הדמיון בשמות חוה / חויא (ח' בחיריק). חוויא בארמית פירושו=נחש, וזה החיבור המוחלט ביניהם.

    כלומר: הנחש פיתה את האישה, וזו, מאחר שפתתה את אדם, הייתה בעבורו הנחש.

    הפיתוי הביא לחטא שבעקבותיו גורש האדם מגן עדן, ולמעשה מופנית אצבע מאשימה כלפי האשה-נחש על כי הביאה את כל הרוע, הסבל והכאב, וכמובן, המוות. (גם סיפור תיבת פנדורה מטיל את האשמה באישה על כי לא עמדה בפני הפיתו והסקרנות, פתחה את התיבה, וממנה פרצו כל המחלות והרוע אל העולם).

    מכאן ואילך ישנה מחד השתוקקות תמידית אל חווה, האישה, ומאידך גם פחד ורתיעה  ממנה.

    כשם שהנחש משיל עורו ולובש צורה בכל פעם מחדש, כך האישה נתפסת בעיניי אדם.

    בספרות, בפסיכולוגיה ובתחומים נוספים, תופסת דמות הנחש כסמל למין מקום נכבד. (ושוב, יש כל כך הרבה לומר על זה, אך אתמקד במטרתי - השירה).

    בצעירותה ,בשיר "על גחונך תזחל"  (1923) כותבת ראב על תחושת האמביוולנטיות של התשוקה לגבר לגביה. מחד משיכה, מאידך רתיעה ומלבישה את הדמות הגברית בדמות נחש.

     

    על גחונך תזחל

    עפר תלחך!

    שתי זרועותיך אליי פרושות

    כקריאות נמשכות

    תוך מדבר אין סוף

    לרגליי! כנחש

    עפ יצירי גוך

    הדקים החטובים...

    בשולי שמלתי

    בל תגע!

    יציר תופת

    גבר שחור וחטא!

     

     

    בשירה   "רעי הנחש" (1960), כשראב מבוגרת יותר,  מציגה ראב את הנחש המפתה כרע (חבר) , ואותה כמוקסמת ומעולפת נוכח עיניו המפתות:

     

     

    רעי הנחש -

    גלוית עינים אני!

    קסומה מעולפת,

    אחוזה להטוטי -

    טבעותיך המאירות,

    פתן עלי מאורה!

    נותן בי

    עיני-זהב קמות,

    ילהלה, יבריק,

    יפעפע, יסנוור -

    והחי לעפר ייטחן,

    נצנוץ-טבעת,

    חרב ללב נתקעת,

    גלגול-עין -

    ישקע תקוות ירוקות,

    זוהר מחולל -

    ימיש אמש!

    ונשר אפר-עולמות,

    מטר - מוות -

    ימגר לארץ -

    ונשר אפר-עולמות,

    כל חייתו, כל צימחו

    ותוהו ובוהו - וחושך

    על פני מים רבים.                     

     

     

    בשיר "ספיח חייך" (1965) , בהיותה בת 71 (!!!) כותבת ראב:

    ספיח- חייך

    חרד, רוטט -

    ואל דופני-צלעותיי

    מדפק

    כמה לפרוץ,

    ואני -

    אבנים בו יודה:

    בל ירים ראש -

    הצפע!

    והוא אינו צפע -

    הוא שושן...

     

     

    התשוקה המתעררת בה מפחידה אותה, ואז היא מכונה - צפע - אך מיד היא משנה , חוזרת בה ואומרת: אין זה צפע, אלא שושן.

    בשירת משוררות רבות אחרות ניתן למצוא את האמביוולנטיות הזו של משיכה/רתיעה מפני ההשתוקקות והתאווה מחד, ואת הרתיעה והחשש מאידך.

     

     

     

    כל הזכוות שמורות

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/08 18:51:


      תודה על התייחסותך!

      מסכימה איתך בנוגע לטוב ולרע. ההבדל ביניהם מטשטש וחבל.

      אילת

        11/8/08 16:05:


      מכל סיפור התשוקה נתפסתי דווקא ל "כי יודע אלוהים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע..." האמנם? האמנם היינו יודעי טוב ורע?

      אפשר תמיד להאשים את הנחש, אפשר להאשים בפיתוי את המפתה או את המתפתה.

      ומה כאן החטא?

      עברו על "אל תאכל את זה ואל תאכל את זה..." אבל אם בין אדם וחווה היה אמון עד כדי שלא התווכח כלל ואכל כי היא אמרה... והתשוקה בערה...אז מה רע?

      העיקר שנדע להיות יודעי טוב ורע כבני אדם.

        11/8/08 08:50:

      אכן, גם אני נהניתי ממנה : )

      יום נפלא

      אילת

        11/8/08 07:17:

      אהבתי  את  פרשנותה  של   טיפונת...

       

       

       נשיקהרגוע

        10/8/08 23:36:

      צטט: d10d10 2008-08-10 21:45:43


      סתם מענין  ניתן  לפרשנות

       

       

      לא כל כך ברור לי אם זה 'סתם' או 'מעניין'.

      ניתן לפרשנות? אכן כן כמו כל דבר בחיינו.

        10/8/08 23:34:

      צטט: ilana shir 2008-08-10 20:16:43

      מאד מעניין לקרוא ומעורר מחשבה.

      למשל, מי כתב את הסיפור הזה שבו כל האשמה על האשה?

      היה זה גבר כנראה , כבר אז היה הכי נוח להאשים את הנשים

      בפיתוי וברוע ולהסיר מעצמם אחריות.

       

       

      היי אילנה!

      אם את מכירה את סיפור הבריאה בפרק א' לעומת זה אשר בפרק ב', הרי שאת בהחלט צודקת.

      תודה.

        10/8/08 21:45:

      סתם מענין  ניתן  לפרשנות
        10/8/08 20:16:

      מאד מעניין לקרוא ומעורר מחשבה.

      למשל, מי כתב את הסיפור הזה שבו כל האשמה על האשה?

      היה זה גבר כנראה , כבר אז היה הכי נוח להאשים את הנשים

      בפיתוי וברוע ולהסיר מעצמם אחריות.

        10/8/08 17:10:
      תודה למגיבים, לנהנים ולמוסיפי התוכן והדעות.
      רשימה מצויינת. מזמן לא קראתי רשימה כזו ונהנתי ממנה מאוד. אפנה אותה לידידי הסופר אהוד בן עזר.*של אהבה ממני
        10/8/08 14:42:

      מענין מאוד
        10/8/08 14:24:

      הצפע והשושןנשיקה
        10/8/08 12:37:

      לי יש פרשנות אחרת לעניין הנחש והפיתוי

       

      חוה פתאום גילתה את איבר מינו החשוף של אדם (נחש באופן סימלי מסמל את איבר המין הזכרי)

      ראתה אותו, את איבר מינו של אדם משנה צורה - כנחש פתלתל - התגרתה והחלה לשחק בו

      זו היתה למעשה ההזדווגות הראשונה בין גבר לאישה

      והתוצאה של הזדווגות זו - התפכחות ליצר ולתאווה - כי חוו שניהם את תוצרתה -

      הפרי, גם הוא סמלי - תפוח יכול לסמל את שדיה של חווה, ואף את הילדים שבאו בעקבות המפגש המיני הראשון - המודע הזה.

       

      מכאן הדרך למודעות לעצמם, לגופם ואחר כך לכל השאר - בתהליך שנמשך זמן מה - נהייו מודעים להיות עירומים, ולכל הסובב אותם - הבינו שלא בגן עדן הם - אלא בעולם המוכר לנו פחות או יותר היום.

       

      הפכו מחסרי מודעות למודעים - מודעים למוות, מודעות לזמניות, מודעים לעירום, מודעים לסבל ולמחסור.

        10/8/08 12:33:

      מהיום שחיברו את מעשה האהבים לתאוה, טאבו,פחד, איסור, חטא ועוד מריעין בישין - הפרידו בין מעשה אהבים לאהבה ותשוקה.

      לטעמי, תשוקה, כמוה כתקווה - הכח המניע והטעם לחיים.

      והיתר, הלא הוא כתוב בדברי הימים...

      פרופיל

      אניגמה 313
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין