כותרות TheMarker >
    ';

    תנוחת כאב

    0

    הצייטגייסט של הברקפסט

    18 תגובות   יום שני, 18/6/07, 00:11

     קודם שנשתנו הזמנים, לפני שאבא נהיה למשתמש הבלעדי במכשירי המטבח שאינם רק מקרר ומיקרוגל, תפקידו היחיד במטבח היה הכנת הכריכים לילדיו הצעירים.

    בתחילת כל שנת לימודים חדשה היה אבא שואל איזה סנדביץ' אנחנו רוצים. האופציות לא היו מגוונות, היה השוקולד המסורתי, החמאה לאנינים והאופציה הבריאותית של גבינה לבנה חמש אחוז עם פלפלים או מלפפונים.

     

    בכיתות הנמוכות היתה אמא אמונה על החדרת הכריכים לתיקים, משבגרנו מעט הוטלה אחריות זו על כתפינו הצרות, עתה חיכו הסנדביצ'ים על השולחן במטבח או במקרר ואנו אצים-רצים לאוטובוס הספקנו להכניס אותם לתיק.

     

    ימים עברו, אחת לאיזה זמן מוגבל היינו מבקשים מאבא להחליף את בחירתנו והוא ברצון, גם אם היה -צורך בתזכורת חוזרות ונשנות, היה מחליף את מילוי הסנדביץ' על-פי בקשתנו.

    כשהייתי בכיתה ז' פרץ המשבר. אבא התחיל להרהר בקול בשאלה האם ראוי, במיוחד שבנו חוגג זה עתה בר מצוה ובתו הבכורה חגגה 15, שעדיין יהיה זה הוא שמופקד על אותה משימה.

    שמנו את עצמנו כלא שומעים ושאלתו של אבא נותרה תלויה באוויר.

    אלא שאדיו של חומר הנפץ נישאו באוויר. לאור המשבר הפוליטי שנוצר עם שאלתו של אבא, שוב לא היינו יכולים להתאונן על טיב הסנדביץ' ולשאול אולי אפשר להחליף את בחירתנו. חושינו הפוליטיים המחודדים רמזו לנו שכל תלונה שכזו היתה מספקת את הניצוץ אשר יפוצץ את כל ההסדר וחסל סדר הכנת סנדביצ'ים מצד אבא.

    כך היה שמתחילת מחצית ב' של כיתה ו' ועד סוף כיתה ז' כל בוקר בשעה 10 חיכתה לי בתיק פיתה עם שליש חבילת חמאה בחובה. מזמן לא אהבתי כל כך את תקופת הקיץ כמו באותם הימים. אבא לא היה טורח למרוח את אותו גוש חמאה ובכך הותיר את המלאכה המעצבנת למזג האוויר. בימות החורף היה אותו גוש נשאר כפי שהונח במרכז הפיתה ובימות הקיץ הוא היה מחכה לי תוסס, מפוזר על פני כל המרחב ונוזל מהצדדים. 

    לא לעולם חוסן.

    חורף עבר גם אביב וגם קיץ, המועצה הפדגוגית החליטה שאני מזומן לכיתה ח' ובסוף החופש הגדול פסקו אבא ואמא בנחרצות, תופסק הכנת הסנדביצ'ים לאלתר. מכאן והלאה אחראיים אתם לגורלכם. אחותי שסף הכאב שלה תמיד היה גבוה משלי קיבלה את הבשורה בשוויון נפש מסוים ואני, שכאמור ניחנתי בחושים מחודדים, צפיתי מרחוק את הקטסטרופה.

    נפל דבר. לא נכחיש זאת.

    החלטת ההורים היתה חד-משמעית והם אמנם עמדו בה, אך גם מצידי נפלה החלטה, מעתה כל ערב אכין לעצמי סנדביץ' ליום המחרת. ולא סתם סנדביץ'. בדמיוני דמיתי כאילו אני קונה פסטרמה איכותית ומכין לעצמי כריכים שכמוהם לא נראו. כל הקיבוצניקים מבית הספר, שניזונים רק מלחם אחיד פרוס ועיניהם לא שזפה מעולם פיתה מקרוב, יקנאו בי קנאת מוות. 

    מה נרפים הם בני האדם. האדם מתכנן והאלוהים צוחק.

    לא עברו אלא יומיים ומצאתי את עצמי בעשר בבוקר יושב גווע מרעב. איפה אני ואיפה סנדביצ'ים מפוארים של פסטרמה.אלא שמזלי שיחק לי, באותם ימים רחוקים אחי הקטן חגג שנתיים ובביתנו נמצאו – דבר שלא היה לפני כן, ובדיעבד, גם לא לאחר מכן – שקיות במבה. וכך כל יום, בעודי ממהר לאוטובוס שייקח אותי לבית הספר, הייתי עובר במטבח וחוטף כקוזאק מזונן של תינוקות.

    הסדר זה הועיל רק במקצת.

    מאותו דמיון מפותח שלי על קנאת הקיבוצניקים בי נותרה רק קינאתי שלי בהם. לעצמי התברר כי משהו מהחינוך לערכי הסוציאליזם עוד נותר באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת וכמה מהאדיבים שבהם הסכימו לחלוק עימי את כריכם אותו הם כמובן הכינו בעצמם בבוקר. 

    בכל אותן פרשיות של ימים רחוקים הרהרתי השבוע שעה שהתקנתי לעצמי סנדביץ' מושקע לבית הספר שנמצא היום באוניברסיטת תל-אביב. 

    מה נשאר מאותם ימים? מה אדם יודע.

    אבא נהיה לבשלן מעולה אבל הוא אינו מכין סנדביצ'ים יותר. אחי הקטן מאבד את התאבון שלו תכף בבוקר כשהוא נוטל 10 מ"ג ריטלין שמחזיקים אותו עד הצהריים. ואחותי הקטנה שלומדת בתיכון הצטרפה להובי המשפחתי של ספירת קלוריות ואמונה מאגית יוקדת בכך שכל אבות המזון כולם מצויים בדיאט ספרייט. בקיצור, היא אינה מוצאת את הזמן לאכול סנדביצ'ים.

    הלחמניות והפיתות הוחלפו ב"לחם נשים" (נשבע לכם שככה קוראים לזה. זה מין לחם דגנים קל באריזה ורודה) והשוקולד והחמאה הוחלפו בגבינת ריקוטה מלוחה ובממרחי פסטו, זיתים, חומוס וטחינה – כולם מעשי ידי אבא.

    לכשעצמי אני מדמה שאם לא הקילומטרים הרבים המפרידים בין המושב בצפון לביתי במרכז תל-אביב, היה אבא חוזר בו מהחלטתו הנמהרת של שנת 1995 ומכין לי היום סנדביצ'ים מפוארים.

    לפחות פעם בשבוע.

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

      צטט: גולדמונד 2007-07-22 01:17:17

      אם הייתי בקטע של כוכבים הייתי נותן לך אחד על הכנת סנדוויצ'ים בבית, בניגוד לחצי מהסטודנטים שלא מתביישים להוציא כל יום שלושים שקל בקפיטריות ולהתבכיין בהפגנות על זה שהם עניים...

       

      תשמע, לא מבין מה מנע מאבא שלך פשוט להפסיק להכין לך סנדויצ'ים תכל'ס. הזכרת לי איך בערך מגיל עשר הייתי קם, דוחף פיתה למיקרוגל, ממלא אותה בשוקולד / פסטרמה / חומוס והולך לבי"ס. השנה דווקא העדפתי לקנות סנדוויצ'ים במחירים מסובסדים בקפיטריות של גילמן/נפתלי.

       

      (היית אצלי בדוכן ספרים במקרה?)

       

      אתה ודאי יודע, זה לא הדבר הכי כיף להכין שלושה סנדביצ'ים על הבוקר, אפילו כשהמדובר הוא בילדים שלך.

       --

      לנפתלי לא יוצא לי להגיע - הסנדביצ'ים המסובסדים של גילמן, ללא ספק, זה השטן.

      (אני מסתובב הרבה במקומות כאלה. אולי. איפה הדוכן? אשמח לבוא)

        22/7/07 01:17:

      אם הייתי בקטע של כוכבים הייתי נותן לך אחד על הכנת סנדוויצ'ים בבית, בניגוד לחצי מהסטודנטים שלא מתביישים להוציא כל יום שלושים שקל בקפיטריות ולהתבכיין בהפגנות על זה שהם עניים...

       

      תשמע, לא מבין מה מנע מאבא שלך פשוט להפסיק להכין לך סנדויצ'ים תכל'ס. הזכרת לי איך בערך מגיל עשר הייתי קם, דוחף פיתה למיקרוגל, ממלא אותה בשוקולד / פסטרמה / חומוס והולך לבי"ס. השנה דווקא העדפתי לקנות סנדוויצ'ים במחירים מסובסדים בקפיטריות של גילמן/נפתלי.

       

      (היית אצלי בדוכן ספרים במקרה?)

       

        20/7/07 00:28:

      כל הנאמר מצלצל מוכר. לכל בית יש את משטר הסנדביצ'ים שלו, אצלנו היה משטר כריכים והוא היה די יציב עד להתמעטות הדורות. אני מנסה להבין האם בנסיון למצוא את שביל הזהב המפורסם ההליכה לעבר הלחמניה עם הבמבה בפנים (את השוקו אני נזהר מלהזכיר) היתה הכרחית.

      עוד כדאי לחשוב איך כילדים הקיבעון של סנדביץ' זהה כל יום היה עוגן חיובי בשבילנו והיום אנחנו כל יום מחפשים את הרגעים הקטנים השונים שיוציאו אותנו ממשבצת השגרה המאיימת כל כך לקבור אותנו בסתמיותה.

      יוסיף דעת, יוסיף מכאוב- כבר אמר חכם ממני.

        18/7/07 14:09:

      כתוב מעולה!

       

      אהבתי את העצלנות של ל א להתלונן כדי לא לפתוח את הסכר (מוכר).

       

      מחכה לפוסטים שלכם, חבר'ה.

        26/6/07 10:22:

      מקסים :-)

      אבא שלי היה אלוף הכריכים, חביתות ירק ושניצלים ומלפפונים חמוצים.. ואכןף יש בהכנת כריכים הרבה יותר מן הנראה לעין :-)

       

      נהניתי נורא. 

        26/6/07 09:58:

       

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2007-06-24 22:25:23

       

       ראשון - ראשון ואחרון - אחרון:

       

      תודה על המחמאות, גם אם נדמה שהן לא נקיות מפטרונות מסוימת..

      למה נדמה לך שהכותב (ולא כותבים! כל פוסט נכתב לחוד) עדיין חוטאים בחטא זה. כלום איננו ברי סמכא קולינריים בעיניך?

      מה טעים יותר כריך או סנדביץ'? כריך ברור

      על-כן לא ייתכן כריך עם שוקולד

      פיתה במילוי? שאלה קשה נראה לי לקבוע שלא אבל אני לא אתעקש על זה.

      פעולת ההכנה של כריך ודאי נקראת כריכה, כמו סימני ליל הסדר: קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך... וכו'. כריכה זה הכנת מצה עם חרוסת, ולעניינו ודאי שהכנת כריך נקראת כריכה.

      באשר לסנדביץ' אני לא יודע אם האקדמיה כבר הכריזה על זה אבל אפשר להציע לה את הפועל לסנדבץ', למה לא.

       

      תודה בכל אפן

      ובכן אומר זאת כך,

       

      מי שנוהג בהונדה סיויק שחורה עם ניאונים סגולים, קוביות מהמראה ונעל תלויה מהאגזוז שלא יתפלא אם במושב לצידו יושבת עינת שרוף.

       

      ר"ל - פוסט בניחוח ציני-הומורסיטי יזכה לתשובות דומות. אין סיבה לקחת ללב.

       

      לא היתה בי כוונת התנשאות או פטרונות - חלילה. בהחלט רציתי להחמיא בכנות על הפוסט.

      בנוגע לאמירתי הצינית על הדמות העגולה של האב (שהיא המקור לתחושת הפטרונות אם אינני טועה) - לא אתכחש שמדובר בעקיצה קלה אך אין לייחס לה משמעויות מעבר לכך, ובוודאי שלא תחושת עליונות או פטרונות על הכותב המוכשר.

       

      מה שמביא אותי לנושא הבא - לא ידעתי שאתם כותבים בנפרד. עכשיו יודע. 

       

      ולגופו של עניין -

      כל הכריכים יותר טעימים מכל הסנדביצ'ים

      לא ייתכן כריך עם שוקולד

      פיתה עם שוקולד איננה כריך

       

      מסכים עם הכל !

      זהו ארגז כלים שאפשר לצאת איתו בבטחה לעולם האמיתי.

       

       

       

       

       

       

       

      Quote: גיא שאולי 2007-06-21 10:33:10

      סה"כ כתוב יפה מאוד.

       

      אהבתי במיוחד את דמותו העגולה של האבא אשר התפתחותו לאורך הפוסט מאדם המחשיב גוש חמאה בתוך פיתה לסנדביץ' (ונדמה לי שהכותבים חוטאים בחטא זה עד היום) לשף רב מעללים הרוקח במטבחו ממרחים אקזוטיים כגון חומוס.

       

      אבל בעיקר גרמתם לי לתהות, בהנתן תנאי אקלים, מילוי וחומרי גלם זהים, מה טעים יותר?

      כריך או סנדביץ' ????

       

      וגם:

       

      האם ייתכן "כריך" עם שוקולד ?

       

      האם פיתה עם מילוי נחשבת לכריך? לסנדביץ?

       

      האם פעולת הכנת הכריך נקראת "כריכה" ? (אבא, כרוך לי כריך עם סלט ביצים)

       

      ואם כן, כיצד יש לקרוא לפעולת הכנת הסנדביץ' ????

       

      שלומות.

       

       ראשון - ראשון ואחרון - אחרון:

       

      תודה על המחמאות, גם אם נדמה שהן לא נקיות מפטרונות מסוימת..

      למה נדמה לך שהכותב (ולא כותבים! כל פוסט נכתב לחוד) עדיין חוטאים בחטא זה. כלום איננו ברי סמכא קולינריים בעיניך?

      מה טעים יותר כריך או סנדביץ'? כריך ברור

      על-כן לא ייתכן כריך עם שוקולד

      פיתה במילוי? שאלה קשה נראה לי לקבוע שלא אבל אני לא אתעקש על זה.

      פעולת ההכנה של כריך ודאי נקראת כריכה, כמו סימני ליל הסדר: קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך... וכו'. כריכה זה הכנת מצה עם חרוסת, ולעניינו ודאי שהכנת כריך נקראת כריכה.

      באשר לסנדביץ' אני לא יודע אם האקדמיה כבר הכריזה על זה אבל אפשר להציע לה את הפועל לסנדבץ', למה לא.

       

      תודה בכל אפן

        21/6/07 10:33:

      סה"כ כתוב יפה מאוד.

       

      אהבתי במיוחד את דמותו העגולה של האבא אשר התפתחותו לאורך הפוסט מאדם המחשיב גוש חמאה בתוך פיתה לסנדביץ' (ונדמה לי שהכותבים חוטאים בחטא זה עד היום) לשף רב מעללים הרוקח במטבחו ממרחים אקזוטיים כגון חומוס.

       

      אבל בעיקר גרמתם לי לתהות, בהנתן תנאי אקלים, מילוי וחומרי גלם זהים, מה טעים יותר?

      כריך או סנדביץ' ????

       

      וגם:

       

      האם ייתכן "כריך" עם שוקולד ?

       

      האם פיתה עם מילוי נחשבת לכריך? לסנדביץ?

       

      האם פעולת הכנת הכריך נקראת "כריכה" ? (אבא, כרוך לי כריך עם סלט ביצים)

       

      ואם כן, כיצד יש לקרוא לפעולת הכנת הסנדביץ' ????

       

      שלומות.

       

        20/6/07 14:11:
      אם ינתן לי להמשיך את דבריה של T: אזי "כריכי כל העולם התאחדו".

       

      צטט: gigicom 2007-06-20 01:58:33

      מי שלא גדל על ממרח צמחוני בטעם כבד,לעולם לא ירגיש את רוח הזמן הלוטפת את פלומתו בנושבה לאחור.

       

      זה בדיוק היה אסון.

      אותו ממרח צימחוני, שהודות לאל נדמה כי חלף מן העולם, גם בגרסתו המתוחכמת (היתה כזו?) ובודאי בגירסת האלפא שלו היה מקור כל חששותיי.

      לא הרחבתי בזה בפוסט, אבל למצוא קיבוצניק שגם יסכים לחלוק עימי בטובו מהסנדביץ' שלו וגם שאין הסנדביץ' שלו מרוח באותו גועל עב"מי - היתה משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

      לא לא.

      היעלמותה של אותה משחה צואתית היא דוגמא לדרוויניזם חיובי. 

        20/6/07 01:58:
      מי שלא גדל על ממרח צמחוני בטעם כבד,לעולם לא ירגיש את רוח הזמן הלוטפת את פלומתו בנושבה לאחור.
        18/6/07 23:55:

       

      צטט: lennon 2007-06-18 20:12:00

      סיפור טוב ואף קורע לב במקצת...

      אגב, יש איזו אגדה שהסנדוויץ הומצא על ידי בעל תואר אצולה זה או אחרף נניח סר, שהיה עסוק מבוקר ועד ליל במשחקי קלפים, ויום אחד כאשר המשרתת הפנתה את תשומת לבו לשעת ארוחת הערב המתקרבת, ובידיו שלושה אסים ושתי שמיניות, הוא צעק לך שתקח שתי חתיכות לחם ותתקע ביניהן פרוסת בשר, ומאז...

       

      לו כמובן קראו סר משהו סנדוויץ, אבל אני לא אעמוד בכל תוקף על הגירסא באם מישהו יחליט לתקוף אותה.

      הרשו לי לשים סדר בדברים.

      הכל על הסנדביץ'. האיש, המוצר והאגדה.

      בתאבון

        18/6/07 21:20:

       

      אבא שלי רק היה מכין לי פתקי העדרות לבית הספר

       

       

       

      צטט: mister t 2007-06-18 17:14:33

      כל הזמן הזה חשבתי שרק לי אבדה התמימות כשאמא פתחה בשביתה בעוד כל חבריי מצויידים בכריכים פוטוגניים. תודה לאל שהיה את הקיוסק של מאיר (AKA מאייר) שעזר לי לזייף פיתות והצילני מתת תזונה ולעג.

      הצרה היא שבגלל שזה היה בית ספר משותף שעיקר תלמידיו היו מהקיבוצים באזור, לא היה בו קיוסק, אפילו לא מכונת פחיות. כל סממן קפיטליסטי הוצא מיד מחוץ לתחום.

      אם מאיר היה פותח סניף גם אצלנו - חיי היו נראים אחרת לגמרי

       

        18/6/07 20:12:

      סיפור טוב ואף קורע לב במקצת...

      אגב, יש איזו אגדה שהסנדוויץ הומצא על ידי בעל תואר אצולה זה או אחרף נניח סר, שהיה עסוק מבוקר ועד ליל במשחקי קלפים, ויום אחד כאשר המשרתת הפנתה את תשומת לבו לשעת ארוחת הערב המתקרבת, ובידיו שלושה אסים ושתי שמיניות, הוא צעק לך שתקח שתי חתיכות לחם ותתקע ביניהן פרוסת בשר, ומאז...

       

      לו כמובן קראו סר משהו סנדוויץ, אבל אני לא אעמוד בכל תוקף על הגירסא באם מישהו יחליט לתקוף אותה.

        18/6/07 17:14:
      כל הזמן הזה חשבתי שרק לי אבדה התמימות כשאמא פתחה בשביתה בעוד כל חבריי מצויידים בכריכים פוטוגניים. תודה לאל שהיה את הקיוסק של מאיר (AKA מאייר) שעזר לי לזייף פיתות והצילני מתת תזונה ולעג.
        18/6/07 08:46:

      מה עד כיתה ח'?!?!

      מכיתה ב' אצלי העניין פסק!!!

       

      ייתכן שבגלל זה עד היום ארוחת בוקר זה דבר שאוכלים לפני שהולכים לישון ב4AM?

      (ואין צורך בריטלין כשקמים...)חתום

      :-)

       

      *אחלה פוסט לארוחת בוקר לפני מבחן.

        18/6/07 00:16:

      טראגי. כך חולפת תהילת עולם?

      כולי תקווה שיבוא יום וכריכי כל העולם יעמדו אצלך בתור.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל