0
לפני שנים, היתה לו ספרייה לסרטי וידאו, ליד מעבדת המחשבים שבה עבדתי. הייתי שמה נפשי בכפי ואומרת לו שלום. האיש היה נבון וציני בצורה יוצאת דופן, ואף אחד לא יצא ממנו בלי לחוש בחרצובות לשונו. אבל אני די ידועה בחיבתי לאנטיפטים... בטוחה תמיד שיש משהו מתחת. הקפדתי לחייך אליו חיוך רחב, למרות הקוצים שהתנוססו ממנו. עברו שנים, הוא התרגל לברכת השלום שלי, והתחיל להמליץ לי על סרטים, ואני מצדי ביקרתי אותו גם בביתו כשחלה. זה לא שינה הרבה משנינות לשונו. לאחרונה, בשל הטיפול באמי וההתרוצצויות הרבות - לא ראיתי אותו. בעצם עבר המון זמן. אז נכנסתי עם בני היום למאפייה שתמיד הוא יושב בה, והשארתי לו פתק עם ד"ש. מרגישה קצת רעה, שנטשתי, מקווה ששלומו בטוב, ושהוא ממשיך להצליף בלשונו בכל עובר ושב. |