אתמול החליטו בחברת חשמל להאפיל את כל השכונה שלנו האפלה נמשכה כחצי שעה.

נרתמנו כולנו למשימה, אישי , שני ילדיי ואנוכי בעבודת צוות שלא נראתה בביתנו זה זמן רב.

הבת חיפשה את הפנס שקיבלה במסגרת בת המצווה שלה אחת משתיים עשרה המתנות כסמל להאיר את דרכה, והנה לאחר שנתיים מצאה לו שימוש.

הגדול שבחבורה יצא מיד לבדוק את ארון החשמל, שמא קצר הוא בלבד.

 הבן, מיד מצא את הגפרורים הוכחה ועדות למשיכתו ל"משחקים באש". ואני בעזרת חוש המישוש חיפשתי אחר הנרות שפזורים ברחבי הבית ולא תמיד מוצאים להם זמן לאווירה רומנטית.
וכך היה, לאחר שהבית זרח באור רומנטי, ישבנו כולנו רגועים בסלון,צוחקים מתבדחים מנגנים בגיטרה.

המתבגרים שבדרך כלל ספונים בחדריהם עם המחשב והטלויזה נאלצו לוותר על פלאי הטכנולוגיה לטובת שבת המשפחה גם יחד ותארו לעצמכם אפילו לא היו מריבות על ערוץ נבחר. אמנם היו קיטורים ומחלוקות, האם לפתוח את החלון או לא לפתוח את החלון, האם יכנס אויר חם ולחות ועדיף להשאיר את החלון סגור או שכדאי לפתוח את החלון כדי שלא נחנק ורק אני ישבתי לי בצד מחייכת מאוזן לאוזן, אני היחידה בבית שבכל יום מימות הקיץ החמים סובלת מקור בשל תפקוד בלתי פוסק של המזגן. סוף כל סוף אני היחידה שלא סבלתי. הדבר היחידי שמידי פעם הזכיר לנו שאנו נמצאים בעידן אחר הינם הטלפונים הסלולאריים של המתבגרים שמידי שנייה לערך הבליחו בצפצופים מעצבנים כאות לסמס (חבל שהניידים גם לא עובדים על חשמל).
אפשר לסדר הפסקה כזו אחת לשבוע?