מי שמכיר אותי יודע שאני שונא סיגריות. לא בצעצוע באמת. ומידי פעם יוצא לי ליסוע במוניות. תמיד שאני נכנס למונית שהנהג מעשן בה אני כמובן מבקש שהוא יכבה אותה. בדרך כלל מה שרב הנהגים עושים זה לזרוק את הסיגריה מהחלון. השבוע יצא ליסוע עם נהג (ממוצא רוסי) שלקח את הסיגריה ותחב אותה לקופסת קרטון. שאלתי אותו למה הוא לא זרק אותה. והוא ענה לי שבעיניו זה לא יפה לזרוק סיגריות מהחלון, שזה לא בסדר שיש אנשים שמצפים שינקו אחריהם. הוא לא מצפה מאף אחד שינקה אחריו. אז הוא שומר את בדלי הסיגריות אצלו ונפטר מהם בפח האשפה הקרוב. האמת, חימם את ליבי. חנוך מרמרי כתב לפני שנה או שנתיים מאמר מבריק בטיים אווט שטוען שהשחיתות מתחילה בעם, באותו אדם שזורק סיגריה במרחב הציבורי וחושב שמישהו אחר ינקה אחריו (או אפילו לא אכפת לו אם ינקו אחריו). וכשהמרחב הציבורי הוא הפקר זה מטפס למעלה לשר אוצר שגונב מהקופה הציבורית.

שורה התחתונה השחיתות מתחילה מהעם. אז פעם הבאה לפני שאתם זורקים בדל סיגריה או מסטיק תשאלו את עצמכם - מי יאסוף אחריכם.

פחות מחמם את ליבי שהחוק נגד העישון לא נאכף ומצפצפים עליו בפומבי. זה גם חלק מחוסר כבוד למרחב הציבורי. חבר טוב שלי החליט לעשות מעשה והגיע למסקנה שאיפה שמצפצפים על החוק בפומבי גם הוא מצפצף. והוא התחיל לעשן גראס על הבר. בעיני זו מחאה יצירתית.  

לעומתו למזלי גליתי סוף סוף פאב צדיק אחד בסדום שלא מעשנים בו. "השכן". גם מקום נחמד, גם מוסיקה מצוינת, גם בחורות על הכיפק ובעיקר אני לא חוזר הביתה עם סירחון על הבגדים וגודש בראות. באופן מפתיע המקום מצליח והמעשנים מאוד מרוצים מהמצב. אפילו להם יותר כיף. יש להם פינת עישון בחוץ אבל בפנים לא מעשנים. בסופו של דבר המעשנים יודעים שעישון זה הרגל מגונה. אלא שאיפה שנותנים להם ליגטמציה הם כמובן לוקחים אותה. ואיפה שלא הם מתמודדים בשמחה רבה. אין לכם מושג כמה זה כיף לחזור הביתה שיכור אבל לא מסריח. מי שגילה את המקום הזה מתקשה לחזור למקומות המעושנים.

אז זהו - כמה דברים שחיממו את ליבי וכמה שפחות.