כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מרושתת

    http://www.revitalsalomon.com

    פרטיות או נמות

    11 תגובות   יום שבת, 24/2/07, 22:35

     

    אני מאוד קנאית לפרטיות שלי בכלל - וברשת בפרט. אני זוכרת שעוד בימי נטסקייפ העליזים, הזדעזעתי לגלות את עניין הקוקיז (Cookies) שמותקנות במחשב שלי ללא רשותי, ידיעתי או רצוני. אצתי והתקנתי את Cookie Pal, תוכנה חביבה מאוסטרליה שהשמיעה סאונד חמוד בכל פעם שהיא מנעה מאיזו עוגייה זדונית להשתכן במחשב שלי. באמצע שנות ה-90, הדפדפנים עוד לא היו משוכללים ולא תמכו ממש בניהול קוקיז.

     

    האמת, רוב האנשים לא ידעו ולא היה אכפת להם אם כמה קבצי טקסט קטנים נרשמים להם לתוך המחשב, קבצים המכילים מידע על הרגלי הגלישה שלהם, שאף משמשים כמטבע עובר לסוחר ומועברים בין אתרים זדוניים שונים, שלאחר מכן מפלחים וסוחרים במידע הזה.

     

    פיירוול היה מותקן אצלי מאז ומתמיד, למרות שהסיבות הראשוניות להתקנתו לא היו חברות מסחריות, אלא החברים המפגרים שלי מ-IRC שנורא אהבו לעשות NUKE ל-WIN95. הפיירוול של Signal 9 שמר עליי במשך שנים, ואחר כך הוחלף ב-Kerio.

     

    זו עבודה קשה, לשמור על הפרטיות של המחשב. הרבה יותר נוח לתת להגדרות ברירת המחדל של הדפדפן להחליט בשבילך אילו אתרים רשאים להכניס קוקיז למחשב שלך. הרבה יותר קל להתעלם מהעובדה שיש המון תוכנות (כולל אופיס, נרו, מדיה פלייר ועוד הרבה) שמתקשרות לשרתי החברה המייצרת אותן בלי ידיעת הגולש ומשדרות מידע בלי סוף. הרבה יותר קל לא לשבת ולקנפג איזה פיירוול נודניק שמזהיר שיש איזה IP בלתי מזוהה שמנסה להתחבר לאחד הפורטים במחשב. והרבה יותר קל להתעלם מהעובדה שהמחשב שורץ תוכנות ריגול שמפיצות עליך מידע לכל עבר. לנקות ולתחזק מחשב זו עבודה קשה מדי, ולכן ה-malwares מנצחות.

     

    כשיהיה לי כוח אני גם אכתוב על המפגש הטראומטי שלי עם פיסת הזבל שכונתה בזמנו LOP, אבל זה פוסט טכני לפעם אחרת.

     

    המציאות האדישה לא השתנתה מאז שנות ה-90 - רוב הגולשים לא יודעים מה קורה במחשב שלהם כשהם גולשים, לא ממש אכפת להם, וסביר להניח שהם לא יטרחו להתקין תוכנות אנטי-ריגול, או סתם לבדוק מדי פעם מה קורה בתיקיות הקבצים הזמניים שלהם. פיירוול - יש של Windows, לא? ואנטי וירוס - אה זה נורטון שלא עודכן מ-2003, אבל בינינו מה זה משנה. Spybot? Ad-Aware? מה את רוצה, תעזבי אותנו בשקט.

     

    אני אישית מצטמררת כשאני רואה מחשבים שנגועים בדברים כמו אלקסה, הוטבר ועוד אלף תוכנות ריגול אחרות. כשאני מתקינה תוכנה חדשה ורואה איך מייד היא מנסה להתחבר לרשת, אני מתעצבנת. כשאני נכנסת לאתר ורואה ניסיונות לדחוף לי 6-7 קוקיז מאתרים אחרים כמו דאבל קליק המשוקץ - יש סיכוי טוב שאני לא אחזור לאתר הזה.

     

    המאבק על הפרטיות הוא קשה ואלים. הוא גם מסובך טכנית לפעמים, ולא כל אחד יכול לעמוד בזה. אבל הצעד הראשון הוא מודעות. אני רואה לפעמים סטודנטים בהרצאות שאני נותנת, אנשים צעירים עם גישה למחשב מגיל 0, המומים לחלוטין כשאני מספרת להם כמה מידע הם מפזרים ברשת וכמה כסף זה שווה לחברות מסחריות. ברגע שהגולש מודע לעובדה שכמעט כל צעד שלו ברשת מתועד בדרך זו או אחרת, יש סיכוי סביר שהוא ירצה למתן את זרימת המידע הזו ולנסות לשלוט בה, ולו במעט - כל אחד לפי הסבלנות והיכולות שלו.

     

    מבחינתי, זה פרטיות או נמות. אני רוצה לבחור בעצמי את שביל העקבות שאני משאירה ברשת. בשל העובדה שחברות אבטחת המידע בעצמן כבר התחילו לשתף פעולה מאחורי הקלעים עם חברות כריית המידע, זה באמת לא פשוט. אולי זה לא אפשרי לשמור על הפרטיות ב-100%, אבל זה לא אומר שאני אפסיק לסנן קוקיז ולקלל בקול רם וצלול את מי שהגה תוכנות כמו בונזי באדי, יימח שמו.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/07 08:29:

      לכל מי שלא אכפת לו - אני לא שופטת אתכם. אני מציגה את העמדה שלי.

       

      אבל לכולם יש קו אדום. מה קורה כשהתוכנה גונבת לך רוחב פס? מה קורה כשהיא משתלטת לך על דף הבית? מה קורה כשהנתונים שנגנבים הם הרבה יותר אינטימיים ממה שהיית רוצה להודות? זה תמיד מתחיל בקטן. "רק" קוקיז. "רק" הרגלי גלישה - אבל ברגע שיש חרך בדלת, השיטפוון כבר ישבור אותה. 

       

       

        26/2/07 06:52:

      קודם כל, תודה. אני מאד נהנה לקרוא אותך, וזה כבר נהיה הרגל.

      בעניין הפרטיות - ראשית אני עושה קופיפייסט לתגובה שכתבתי לאוריץ (הפוסט שלו דיבר על גבולות החשיפה האישית בכתיבה, אבל חשיפה היא חשיפה היא חשיפה):

      "בכל פעם... שמדברים איתי על "פרטיות ברשת" ("ידעו לאן אתה גולש!" "ידעו כמה זמן היית שם" וכולי) אני צוחק. התשובה שלי, והיא אמיתית, היא שאני לא מתבייש בשום דבר ומי שרוצה את הפרטים האלה מטעמים כלכליים, שיהיה לו לבריאות. אני גם מאמין באמת ובתמים שזה יועיל לי בסופו של דבר - כי הוא בטח מחפש דרך לשפר לי את חוויית המשתמש.

      אני גם חושב שלא משנה כמה נחשוף, מהות הקיום האנושי שלנו היא כל כך מורכבת שתמיד יישאר עוד ועוד בבצל האינסופי הזה..."

      אם ידעו לאן גלשתי, ניחא. ואם ידעו כמה זמן הייתי ומה עשיתי שם, ניחא. "הם" לעולם לא ידעו כמה זה חשוב לי, אם זה חשוב לי, כמה אני נאמן לזה, וכמה זה יחזיק אצלי מעמד. חוץ מזה, יש לי עולם שלם של אתרים לבחור מהם בכל רגע נתון ואני מאמין ש"הרגלי הגלישה" שלי, יהיו אשר יהיו, הולכים לאיבוד בתוך השטף העצום של הרגלי הגלישה של האנושות כולה. אם אני עד כדי כך מעניין מישהו (וסייגתי - מסיבות כלכליות בלבד) אז אדרבא, אהלן וסהלן.

      יום טוב

        

        25/2/07 21:08:

      ורק בשביל להסביר - גוגל בשבילי הוא אתר מספיק מפוקפק:

      http://www.google-watch.org/bigbro.html

        25/2/07 21:04:

      נגיד ש-alexa כל מה שהיא עושה זה רק להעביר לשרת את ה-url שבו ביקרת. זה הכל. אבל האם מישהו באמת יודע מה יש ב-url? אולי יש שם את ה-username שלך או במקרה הגרוע את מספר תעודת הזהות (ולפעמים גם הססמה)? לגבי ה-username, יש מלא אתרים כאלה, ואני מכיר לפחות אחד שגם שם את הססמא ב-url (שגם לא משתמש ב-ssl). אם במקרה אני משתמש באותם נתונים עבור המייל שלי - כבר נתתי למישהו ב-alexa (או כאמור לכל מי שמידע כזה מגיע אליו) גישה למייל שלי. אם מישהו חושב שב-alexa כל העובדים הם קדושים ויראי שמיים ושיש להם שומר על כל ביט, אני חושש שהמציאות קצת שונה.

       

      אולי בארץ זה עדיין לא כל כך נפוץ, אבל כל הדברים האלה יכולים לשמש גם ל-identity theft. אחר כך לך תוכיח לחברה באיי פיגי' שלא באמת התכוונת להעביר לה 200,000$ (כי הרי את הססמא לחשבון הבנק שמרת במייל - ואת תעודת הזהות שלך כבר יש לנו).

       

      זאת כאמור רק דוגמא - מי שצריך לדאוג לאבטחת מידע הוא בעל המידע וזה כולנו. מי שלא יקפיד בעבודה היום יומית - יום אחד יפול על אתר שישתמש במידע הזה לרעה. לא צריך להגזים - אבל כמו שכבר אמרו - רק הפרנואידים שורדים.

       

      (השיטה שלי היא להשתמש ב-IE ללא הגנה מיוחדת ברוב האתרים הסטנדרטיים ולהשתמש ב-mozilla/firefox לאתרים יותר "מפוקפקים" ולהגדיר להם הגדרות אבטחה ופרטיות חמורים יותר).

        25/2/07 19:07:

      שלום רביטל

      אני ממש מסכימה

      כל טוב

      שולמית

        25/2/07 16:32:

      אלה החיים יקירתי, וזה הוא האינטרנט. אם האתר בו את עובדת מחליט לרשום אותי בלי ידיעתי לשירות ה cafe החדש שלו רק בגלל שיש לי תיק אישי בדמארקר, זאת כבר חדירה לפרטיות. אני מוכן להשלים עם זה, אבל לפי התוכן שלך אני מבין שאת שוללת את זה על הסף.

      כמו שכתבו לפני יש מידע שאני מנסה להצפין אבל כל מידע אחר בכיף, אם מישהו יכל לעשות מזה כסף שיעשה.

       

      דרך הגב אני גם מסתובב על אלקסה על הבר.

        25/2/07 03:02:

      זה באמת לא קריטי, בזבוז אנרגיה לריק,

      מידע כמו מס' כרטיסי אשראי זה ענין רציני אבל באיזה אתרים ביקרתי ובאיזה תדירות.... כדאי להשקיע אנרגיות בדברים חשובים יותר.

        24/2/07 23:23:

      אין באמת פרטיות למה שאת עושה על המחשב שלך, גם אם תשמרי על כללים מסויימים ולא תתקיני תוכנות ריגול.

       

      יום אחד המשטרה תדפוק לך בדלת בגלל משהו שכתבת בפורום או בצ'אט, יציגו צו חיפוש ויתפסו לך את המחשב. אחרי שיחקרו אותך, יחקרו לך את האמא של הפנוכו של המחשב.

       

      אחר כך יחזרו אליך לחקירה שניה וישאלו אותך למה גלשת לכאן ולמה כתבת את ההוא ומדוע בכלל שלחת מכתב לזה שהתלונן עליך וגרם לך לשבת בחדר חקירות.

       

      תמים

        24/2/07 23:02:

      אני אנסה לתת את נקודת המבט שלי - אתה לא יודע מה המידע שבאמת נאסף עליך ולאן המידע אודותיך מגיע, איך הוא נשמר ולמי הוא זולג. היו לאחרונה לכמה חברות זליגות מידע די מביכות (לדעתי שגם כללו מספרי חשבון בנק).

      למשל - האם אתה באמת רוצה שכל הסטוריית החיפושים שלך בגוגל תיחשף אי פעם?

      הנה תרחיש דמיוני - אולי פעם חיפשת מידע "מביך" על הבוס שלך ובאותה הזדמנות ביקרת בgmail שלך. הנה נוצר קישור. במקרה המידע הזה (או שנחשף בטעות, או אפילו הוא נגנב מגוגל בצורה לא חוקית) מגיע לאיזה חוקר פרטי, וכשהבוס רוצה לקדם אותך הוא עורך לך screening שאתה אפילו לא מודע לו... אופס, הלך הקידום.

        24/2/07 22:59:

      זה דיון רב ערך שיכול להימשך זמן רב, אבל אני אנסה לא להאריך יותר מדי.

       

      המידע שלי הוא הרכוש שלי. לא מקובל עליי שחברות מסחריות ימכרו אותו, יגזרו עליי קופון ולי לא ייצא מזה כלום. ויותר מזה - ברור שזליגת מידע מהמחשב האישי היא תמידית ולא ניתנת למניעה מוחלטת, אולם לטעמי חייבים לשרטט את הגבול במקום מסוים. היום זה איפה אני גולשת - מחר זה מידת הנעליים שלי, ומשם הדרך לא רחוקה לפרופילים מדויקים וחשיפה מוחלטת.

       

      מה ההבדל בין שמירה על פרטיות באינטרנט לבין שמירה על סודות ב"חיים האמיתיים"? בחלקים ניכרים מזמני אני אונליין, זה לא אומר שאני לא "חיה" בזמן הזה :) לכל אחד יש סודות, וכל אחד מחליט איך הוא שומר עליהם. אני לא מצדדת בתיאוריות קונספירציה, אני רק אומרת שצריכה להיות מודעות למצב - מנקודת המודעות ייכבד ויחליט כל אחד באילו צעדים הוא נוקט.

        24/2/07 22:42:

      אהלן !

       

      תודה רבה על הפוסט. נהניתי לקרוא.

      יתקנו אותי המגיבים אבל התוכן נשמע לי קצת פרנואידי בואכה קונספירטיבי.

       

      מה אכפת לך שסוחרים במידע אודות הרגלי הגלישה שלך?

      למה זה מפריע לך שהמידע הזה שווה כסף?

       

      והכי חשוב - הקדשת אחוז קטנטן בפוסט להסביר,

      אז אבקש אם לא קשה שתרחיבי - למה הפרטיות שלך כל כך חשובה לך?? 

      (ואם ללכת עד הסוף ולהשוות טרמינולוגיות אז, מה זו פרטיות בעינייך?).

       

      גם בחיים הלא וירטואליים את מתנהגת כך?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      revital.salomon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין