הרבה אמהות והורים המגיעים אלי סבורים כי תינוקם יהיה מפונק אם בכל פעם שהוא בוכה הם ייגשו אליו וייתנו לו כביכול את כל מה שהוא רוצה.
החברה מסביב- סבתות, חברות, בעלים ועוד נשמות טובות מזהירים אמהות חדשות שמא ייגשו לתינוק בכל פעם שייבכה.
רובנו מאמינים שאסור לחזק התנהגות כזו משום שאז התינוק עלול לבכות יותר ויותר.
בתחילת המאה העשרים החלה להתפתח האמונה שהתינוק בוכה כאמצעי מניפולטיבי על הוריו, והתבססה האמונה שהורה שייכנע למניפולציה של התינוק או יגיב "לכל פיפס שהתינוק עושה" בעצם רק יזיק לתינוק ויהפוך אותו לאגואיסט ומפונק.
כך התפתחה הגישה שכדי ללמד את התינוקות שבכי הוא התנהגות לא מקובלת - יש לתת להם לבכות לבד במיטה עד שיפסיקו מעצמם.
(דמיינו כי יש לכם חבר קרוב שבוכה מעבר לדלת. האם במקום לצאת אליו ולתת לו תמיכה, תשאירו אותו לבכות רק כדי שיהפוך להיות חזק?)
בשנות השבעים חלו שינויים בגישה לגידול תינוקות וילדים. חוקרים הגיעו להבנה
שהדרך הבטוחה ביותר "לקלקל" את התינוק היא ע"י הזנחתו.
בעקבות תצפיות שנערכו, נשים רבות חזרו להיניק, הומצאו המנשאים לתינוקות המאפשרים קירבה מתמשכת אל האם, ועיסוי התינוקות החל להגיע אל המערב מהמדינות הבלתי מפותחות.
הדבר היחיד שלא השתנה הוא התגובה שהשתרשה אצלנו לבכי של התינוק ולצורך להשתיקו מיד. יכול להיות שזוהי תגובה לתחושת הבדידות שנשארה טבועה בנו מהתקופה שאנו היינו תינוקות והושארנו לבכות במשך שעות לבד.
כמבוגרים, קל לנו להבין שתינוק בוכה מסיבות פיזיות: כאב, רעב, או אפילו עייפות. קשה לנו להבין שלתינוק יש רגשות שהוא צריך לבטא ממש כשם שאנו המבוגרים זקוקים מדי פעם להתרפק על מישהו ולבכות.
אימהות והורים מנסים בכל דרך לפענח את סיבת הבכי ולהפסיק אותו. "רק שלא יבכה" רק שיפסיק לבכות".
אז חשוב לדעת שתינוקות בוכים גם כאמצעי לשחרור ולהרגעת פחדים, חרדות, עצב ותסכול, ויש לאפשר להם לבכות ולשחרר את הרגשות האלה, אבל בשום אופן לא להשאיר אותם לבדם כשהם בוכים!
הדרך הנכונה לתת לתינוק לבכות היא בזרועות האם/ אב/ מטפלת, באווירה תומכת ומבינה, כאשר לא מתעלמים מהם וגם לא מנסים להסות אותם מהבכי שלהם.
אם לא מאפשרים לתינוק את הבכי הזה – למעשה לא נותנים לו להתבטא, ובעצם "סותמים לו את הפה" ומשאירים אותו בהרגשה שאנו לא מבינים אותו, וכך הוא לומד שהוא לא יכול לסמוך עלינו ושאולי לא איכפת לנו ממנו.
חשוב לדעת שאצל תינוקות וילדים כמו אצל המבוגרים, רגשות שלא באים לידי ביטוי, נשארים תקועים בתוך הגוף וככל שהם מצטברים הם הופכים לחסימות אנרגטיות שיכולות להתפתח למחלות.
אנחנו מחנכים ילדים מגיל קטן לא לבכות, ובעצם מלמדים אותם להדחיק את הרגשות שלהם. אצל הגברים המצב גרוע יותר כיוון שאותם מחנכים להיות מאופקים וחזקים.
גברים גדלים יותר ללא יכולת לבטא את הרגש שלהם בגלל החשש להיראות חלשים.
אולי זו הסיבה לעובדה שגברים סובלים יותר מהפרעות לחץ ותוחלת החיים שלהם קטנה יותר.
הרושם שיש לתינוקות על עצמם, על אנשים ועל העולם מתגבש בשנים הראשונות.
אם לא מגיבים בקביעות על בכי של תינוק הוא בעצם לומד שהעולם הוא מקום לא צפוי ושאי אפשר לסמוך על אנשים אחרים או להאמין להם.
אם מתעלמים מהבכי, התינוק עלול לחשוב שאין לו כוח להשפיע על גורלו. תינוק כזה יגדל עם תחושת חוסר אונים, ויגדל להיות חסר ביטחון עם תחושת ערך עצמי נמוכה,עלול לחוש חסר חשיבות ובלתי אהוב.
בקיצור, רק טוב יכול לצמוח אם מגיבים בכל פעם שתינוק בוכה:
התינוק יבטח באנשים
ירגיש שיש לו כוח ושאוהבים ומטפלים בו.
הוא ילמד שהעולם הוא מקום טוב. כשאני בוכה- באים לעזרתי.
אני חשוב וחזק.
אני יכול לשלוט על המאורעות.
הפעולות שלי משפיעות על הסביבה.
תינוקות לא מנסים לתמרן את ההורים שלהם.
אין להם מושג במשחקי כוח. הם רק מודעים לצרכים שלהם ולעובדה שאם הם בוכים או שמישהו בא, או שאף אחד לא בא.
תינוק לא יכול להבין "שאמא שלי אוהבת אותי, היא פשוט עייפה היום, אז אין לה כוח אלי".
התעלמות קבועה מבכי של תינוק היא מתן מידע שגוי שעליו תתבססנה דיעותיו בעתיד.
גם הורים שמנסים לצפות את צרכיו של התינוק מראש כדי לחסוך לו תסכול ומאמץ עושים שגיאה פטאלית. למשל הורים המאכילים את תינוקם לפני שהוא נעשה רעב,או הופכים אותו לפני שהוא מראה שלא נוח לו, או מציעים לו צעצועים לפני שהוא מושיט את ידיו אליהם- תינוקות כאלה יחמיצו את ההזדמנות לפתח תחושת עוצמה.
הם לא ילמדו לקשר בין הפעולות שלהם לבין מאורעות חיצוניים.
הדרך הטובה היא להגיב לצרכי התינוק רק לאחר שהם הראו סימנים לכך.
אם צופים מראש את כל צורכי התינוק, התוצאה- תינוק פסיבי וחסר תחושת עוצמה, בדיוק כמו התינוק שהתעלמו מהבכי שלו.
בספרה המדהים- "התינוק יודע" כותבת ד"ר סטולר- פסיכולוגית התפתחותית , שתינוקות אינם בוכים רק כשהם צריכים משהו. לפעמים הבכי מהווה פורקן רגשי של מתח. היא מציינת מכאובים שיוצרים את הצורך בבכי:
1- טראומת לידה- פסיכולוגית ונפשית.אופן לידתו של התינוק יש השפעה על התנהגותו לאחר הלידה. בלידה קשה למשל- שבה העובר ממש נלחם על חייו, אני מאמינה שהוא באיזשהו מקום מודע לכך. אם לא מרשים לתינוק לבכות ולפרוק מתחים, הוא עלול בעתיד להיות רגיש למצבי לחץ.
היום בודקים קשר בין מצבים של סכיזופרניה ואלימות ללידה קשה.
אנשים שנולדו בתהליך לידה ממושך עלולים להיות עצבניים וחסרי סבלנות בהמשך.
גם ללידה ללא צירים כמו בניתוח קיסרי- עלולות להיות השלכות מזיקות. זאת כיוון שצירי הלידה מעסים את גוף התינוק ומגרים מערכות גופניות כמו מערכת נשימה, שתן.
תינוק שנולד בניתוח קיסרי חסר את התהליכים החשובים הללו, דבר שעלול לגרום לבכי מוגבר בתחילת החיים. לכן, מגע עדין או עיסוי יעזור מאוד לתינוקות שלא נהנו מהגירוי הזה של צירי הלידה.
צורות אחרות של מצוקות לידה- לידה מאוחרת, לידה מוקדמת, משככי כאבים, מזרזים, קור פתאומי, אור בוהק, חוסר תנועה, מגע גס, רעשים וחוסר קירבה לאם עלולים לעורר רגשות פחד בתינוקות. לכן חשובה גם "סביבת לידה" שתהיה כמה שיותר מכילה ורכה לקראת התינוק שנולד.
2. עומס מידע- תינוקות נחשפים למס' עצום של תחושות חדשות. תחשבו כמה תינוקות לומדים בשנה הראשונה לחייהם! לכן יש לשמור על תינוקות מפני חוויות חדשות רבות מדי.
ידוע שתינוק שסובל מכאבי בטן, יבכה פחות אם יהיה בסביבה רגועה עם מעט גירויים.
לכן יש לחשוף את התינוקות בהדרגה למקומות, אנשים ואירועים חדשים.
2- תסכול- השאיפה לעצמאות היא שאיפה טבעית, וצריך קודם לרצות לרכוש אותה. תינוק בן חודשיים למשל- רוצה לאחוז בצעצוע אבל אינו יכול עדיין לתאם בין השרירים של הזרוע לאצבעות שלו.הוא יהיה מתוסכל ויגיב בבכי. יש להבין זאת ולתמוך בו.
3- כאב פיזי
אז מה לעשות כשתינוק בוכה:
קודם לבדוק אם הוא זקוק למשהו. אם התינוק ממשיך לבכות למרות שנראה שכל הצרכים שלו מולאו, אפשר להניח שהוא פורק מתחים.
יש להחזיק את התינוק באהבה ולהקשיב לו בזמן שהוא בוכה. כך אנו מראים לו שהוא אהוב, תומכים בו ומאמינים בו. כך מלמדים את התינוק שיש כבוד למה שהוא מרגיש.
לצערי, לבכי של תינוק השפעה חזקה על ההורים שמרגישים שהם חייבים לעשות הכל על מנת להפסיק אותו. חלק מהשיטות הן: הקפצות, טפיחות, שפשופים נדנוד, טיולים במכונית, הנקה, בקבוק או מוצץ, ניחומים- "די, די," הכחשת הצורך לבכות- "הכל בסדר", "לא קרה כלום", שירה, הסחת הדעת בעזרת צעצוע או תמונה, השמעת קולות, צעקות, מכות, או הנחת התינוק בעריסה ויציאה מהחדר.
לרוע המזל- השיטות האלה יעילות. הן מסיחות את דעתו של התינוק מהצורך החשוב- לשחרר את הפחד, את הצער או הכעס שהוא חווה.
מה יקרה אם נמנע מתינוק לבכות:
דוגמא: תינוק שנופל חלילה ממיטת הוריו או ממשטח החתלה והוריו לא מאפשרים לו לבכות ובמקום זה אומרים- "די די, אל תבכה, אתה בסדר", ומסיחים את דעתו בעזרת צעצוע או בקבוק- ייתכן שהוא לא ירצה יותר שיחליפו לו על השולחן, והפחד לא ייעצר אלא רק יתגבר- בגיל שנה-שנתיים התינוק עלול לפתח גם פחד גבהים,, פחד ממקפצות, מדרגות, מגלשות.
אנשים רבים מסתובבים עם פחדים ופוביות, אחרים מדוכאים בגלל שהם נושאים מטען שלא נפרק.
ההשלכות של מניעת בכי מהתינוק לא יורגשו כשהוא קטן. הורים לא יבינו שמשהו לא תקין ושהתינוק חוסם רגשות. תינוק עלול לנדנד, להסתגר,להיות חולני, פחדן, היפראקטיבי, או הרסני.
גם תינוק שישן הרבה,יכול להעיד על סוג של בריחה,ניתוק.
הורים יחשבו שזה חלק מהאישיות של התינוק במקום להבין שזה נובע ממצוקות שהצטברו.
כיצד לומדים תינוקות לדכא את הבכי:
באמצעות רכישת דפוסי התנהגות שההורים מנסים להפסיק- למשל- אמא עלולה לפרש בכי כרעב ולהניק את התינוק. התינוק ילמד לא לבכות ויתמכר להנקה או לבקבוק. בגיל מאוחר יותר תינוק כזה עלול לפתח הפרעות אכילה.
דוגמא נוספת- אב מפרש עצבנות כסימן לעייפות במקום כצורך לבכות. במקום להחזיק את התינוק, להעניק לו תשומת לב ולאפשר לו לבכות, הוא מניח אותו בעריסה ויוצא מהחדר. התינוק עלול לפתח מנגנון דיכוי ולהתמכר לשינה. כלומר- הוא משתמש בשינה כדי לפרוק רגשות.
עוד דפוסי בלימה- מוצץ. אם תשימו לב, תינוקות שרוב הזמן עם מוצץ- יש להם הבעה ריקה והם לא חוקרים את סביבתם בצורה פעלתנית. הם פאסיביים יותר.
כאשר דפוסי הבלימה פועלים- התינוק לא לומד כמיטב יכולתו, אינו חוקר את הסביבה ואינו חולק אהבה וחיבה עם אחרים.
גם לדמעות יש תפקיד. זהו מנגנון ניקוי ושחרור. הדמעות הן חלק מתהליך ניקוי של הגוף הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית. הן שומרות על לחות העיניים ובעצם מגינות עלינו מפני זיהום. כך שאם אנחנו לא משחררים בכי שעולה ונועלים אותו בפנים, אנחנו בעצם מגדילים את הסיכוי לכל מיני זיהומים ו"עניינים" של עיניים בעתיד.
השחרור של הדמעות עוזר לנקות את העין ומגן עליה ועוזר לנו לראות בצורה ברורה יותר, ואותו דבר- שחרור רגשות מבטיח לנו שנהיה יותר ברורים ובהירים עם עצמנו.
בברכה,
גלית מוריה שלגי – מדריכת הכנה ללידה והורות ראשונית.
האתר- www.metaplim.co.il/galitm