כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

    יומנו של נכה ופעיל ציבור הנכים המאמין כי יש תכלית למגבלתו.

    כך נראה חורבן הבית בעת החדשה (כולל וידאו)

    15 תגובות   יום שני, 11/8/08, 05:33
      צילום: אוהד אבידן קינר

     

    אברהם רואש, משותק מוחין על כסא גלגלים, נאבק כבר 17 שנה כדי שיוכל להצטרף לבני משפחתו באולם התפילה בבית כנסת מפואר בנתניה. בערב ט' באב הוא קרא מהמגילה לבדו בחוץ. "דווקא פה יש לי התנגדות קשה, הלבבות סגורים", סיפר בעצב. לעיני מצלמות ynet הוא זכה להבטחה למעלית מהגבאי. בעירייה אומרים: יש תקציב לנגישות - שרק יבקשו.

    "מה שווה כל השיש הזה? אני רוצה להתפלל אתכם בפנים". אברהם רואש, נכה הסובל משיתוק מוחין, השתוקק גם שלשום (שבת) בכל מאודו להצטרף לבאי בית הכנסת "אם הבנים" בנתניה, בו מתפללים בני משפחתו מזה שנים רבות, ולקרוא את מגילת איכה בערב ט' באב. אבל גם הפעם הוא נותר לבדו. בינו ובין אולם התפילה הפרידו עשרות מדרגות - שאותן לא יכול היה רואש לטפס, בשל נכותו.

    רואש, בן 30, בחר לעשות מעשה. דווקא בערב התענית, הוא בא לבית הכנסת, נדחק עם כסא הגלגלים בשער הכניסה הצר, נעצר סמוך לגרם המדרגות והחל בתפילה. בדמעות קרא רואש בקול רם מפתיחת מגילת איכה: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה", בעוד שהמתפללים פוסחים על פניו, נבוכים מהסיטואציה, מטפסים מעלה אל האולם.


    17 שנים מנהלים רואש ובני משפחתו מאבק להנגשת בית הכנסת "אם הבנים" - ללא הצלחה. "אבי היה אחד המתפללים הראשונים בבית הכנסת, בכל שנה משפחתי רוכשת כסאות בבית הכנסת - ולא משתמשים בהם, כיוון שאני לא יכול להיכנס", סיפר אברהם ל-ynet. "בכל שנה אבא מקווה שהפעם יעזרו לו, ובכל שנה אנחנו מתבדים. מגיל 13 הוא נושא אותי על ידיו ומכניס אותי פנימה. עכשיו אני בן 30, ואני לא יכול עוד לעמוד בעלבון הזה".

    המאבק המתמשך היה קשה מנשוא עבור רואש, תלמיד ישיבה בעברו. "מעולם לא חשבתי שדווקא בית הכנסת יהיה המכשול הכי גדול עבורי כנכה - הרי זה נוגד את כל הערכים הדתיים שעליהם חונכתי.

     בית הכנסת אמור לפתוח את שעריו עבור כולם, גם עבור הנכים. אבל גיליתי שדווקא פה קיימת התנגדות קשה. אנשים מתחו עלי ביקורת, קראו לי אפיקורס כשיצאתי נגד בית הכנסת".

    רואש לא נשבר, למרות תחושת הנידוי וההשפלה המתמשכת. "חיי היו רצופים מכשולים, מהרגע שנולדתי כפגוע מוחין בגלל רשלנות רפואית ועד היום, ואף פעם לא נשברתי. צריך להפריד בין הדת לבין הדתיים - שלא ממלאים את דברי האל. ליבם אטום לנכים, שצריכים את עזרתם".

    "כל עוד הלבבות סגורים, זו רק אבן"

    בית הכנסת המפואר "אם הבנים" עבר לאחרונה שיפוץ מקיף - אולם למרות ההשקעה הכספית הגדולה, לא נמצא מימון עבור מעלית שתאפשר לרואש להתפלל יחד עם כולם, בהיכל התפילה. "אלוהים לא רוצה באבנים היקרות ובשיש, זו איננה הכוונה. המבנה יכול להיות מפואר, גדול ומרשים ככל שיהיה - אבל כל עוד לבבות המתפללים סגורים בפני חלק מהעם, אין בזה דבר. זוהי רק אבן".


    בתום התפילה ערב הצום פגש רואש ברוברט גזיאל, גבאי בית הכנסת וקבלן במקצועו, האיש שלדברי רואש "מתחמק ממני ומאבי כבר 17 שנים". "בכל פעם הוא אומר לנו 'אני יודע מה אתם חושבים' - ולא עושה שום דבר". בכניסה למקום התפתח ויכוח בין הצדדים. "מה שווה כל השיש הזה ששמת בפנים? את מי זה משרת? זו עבודת אלילים", אומר רואש. "אני רוצה להתפלל יחד איתכם ואתה תמיד הודף אותי".

    גזיאל דחה את הטענות, הודה כי הוא ער למצוקתו של רואש, אולם הסביר כי הוא איננו הכתובת היחידה לטענותיו.

     "אני יודע מה עובר עליך, אני רואה אותך ביום כיפור ובחגים וזה לא נעים - אבל מה אתה מצפה? שאוותר על מזגני אוויר למאות מתפללים בשביל המעלית?".

    אחרי שהציע לרואש להתפלל בבית כנסת אחר הנגיש לנכים, או לשאת אותו בעצמו על ידיו - ונענה בשלילה ("אני לא קופסא שמרימים אותה", הסביר רואש) - הבטיח הגבאי גזיאל כי בתוך זמן קצר ירכוש מעלית בעלות של 150 אלף דולר, שתותקן בתוך מספר חודשים. "אני מבטיח שהדבר יטופל, לא נשכח אותך", הצהיר בפני מצלמות ynet.

    אך רואש, למוד ניסיונות העבר, מתקשה להתרשם מההבטחות. "היום מתפללים באולם התפילה ומבכים את חורבן הבית - אבל הם לא מבינים שזה חורבן הבית. היעדר הערבות ההדדית, שמשאירה את הנכה לגורלו שלו", הוא אומר בעצב.

    העירייה: אפשר לפנות בבקשה לתקצוב

    מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "בשנתיים האחרונות, למרות שהתקנות עוד לא נכנסו לחוק הנגישות,

     דורשת העירייה מכל מי שבונה מבנה ציבור לקחת יועץ לענייני הנגשה. באשר לבתי הכנסת הקיימים, העירייה הקציבה קרן מיוחדת ובה תקציב מיוחד של מיליון וחצי שקלים לטובת הנגשת בתי הכנסת בשנה הקרובה.

    "כל בית כנסת בעיר רשאי להגיש בקשה לתקצוב בעבור הנגשת המקום, כולל בית הכנסת שבו מר רואש מתפלל. וזאת, למרות שמדובר בבתי כנסת פרטיים. נתניה היא העיר המתקדמת בארץ בנושא הנגשת הנכים", לשון התגובה.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3580440,00.html


    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/08 12:57:

      בס"ד
      היי אברהם!

      ושוב אני מחזקת אותך במאבק שלך, אני מודעת לקושי שיש לך להיאבק מול בתי הכנסת בנושא הנגישות, אבל במקרה הזה הקב"ה מינה אותך לשליח כדי שכל אוכולוסיית הנכים תוכל להתפלל ללא קשיים כלשהם בעז"ה, אם מדובר בקשיים טכניים או אחרים.

      אתה אמיץ במאבק הזה, ואני איתך לאורך כל הדרך,

      ליאת.

        15/8/08 14:30:


      לאברהם,

      אני רואה שהמאבק העיקש שלך נושא פרי -

      לא בכדי הגעת לynet בכתבה כה ארוכה ומפורטת.

      יישר כח ,

      ההתמדה משתלמת!

      *

      שבת שלום,

      שושי

        15/8/08 01:52:


      אברהם, אחי...

       

      אני יודע ממה אתה עשוי.
      אתה לוחם.
      והמאבק שלך נושא ויישא פרי.

      המשך בדרכך. עוד יגיעו ימים טובים!
      ימים של אהבת חינם...

        13/8/08 16:40:


      כל הכבוד על פועלך.

       

      קראתי את הכתבה וגם הגבתי!!!!

       

       

       

       

        13/8/08 13:52:

      צטט: אורלי ר. 2008-08-11 10:36:32


      אברהם חברי היקר.

       אני מסתכלת על האנשים בבית הכנסת, יושבים במנהגי אבלות מושלמים על הרצפה, מתפללים בדבקות,

      וחושבת  שבעצם הם עובדי עבודה זרה. הדת שלהם מרוקנת מתוכן. איזו יהדות מעוותת זו, ששכחה את העיקר שהוא "בין אדם לחברו". מזבחות של שיש, מראית עין של צדקנות וסגפנות דתית, תחרות מי מחמיר יותר ומי אדוק יותר, ובעצם המהות נשכחת.

      הם כנראה התפללו את מגילת איכה, אבל עד היום לא קראו אותה.

      אני רוצה להפנות אותך לדעה שהופיעה בהקשר זה בYNET -

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3580027,00.html

       

      ואתה יודע מה, בתור יהודיה-חילונית אני חושבת שחלק ניכר מהריחוק שהחילונים חשים מתרבותם היא משום שהם מזהים לגמרי את הצביעות והצדקנות-הדתית-המרוקנת-מתוכן, שבאה לידי ביטוי בכתבה עליך.

       

      ועוד משהו, אני חושבת שהקהילה הזו, כפי שהיא משתקפת שכתבה, ממש לא ראויה שתאבק להיות חלק ממנה.

      למה אתה רוצה להיות מוקף באנשים האלה? במקרה הפחות גרוע זו ריקנות דתית, ובמקרה הפחות גרוע זו רשעות במסווה של דתיות.

      אברהם, למה אתה לא מחפש להקיף את עצמך באנשים ראויים? באנשי מוסר, וערבות הדדית, ואנשי חסד, ואנשי שלום ואהבה, ודאגה לזולת? אני מבינה שמשמעות דברי היא זניחת חזית המאבק הזו, אבל את המאבק הזה אפשר לנהל גם בחזיתות אחרות, תוך כדי זה שאתה מחובק ועטוף בקהילה שראויה לכך.

       

      ואני מסיימת בהמון הערכה לכוחות שלך, לנחישות שלך, לעמידה שלך ולחוזק הפנימי שלך!

       

       

       

       

       

       

       

      אני חושב שקצת הגזמת במה שכתבת.

      הציבור הדתי וחהחרדי הוא ציבור גדול שמתעסק רבות בפעילות של חסד ועזרה לזולת.

      לו אתחיל לפרט לך את כל דברי החסד שאני יודע שנעשים בציבור הזה לא יספיקו כמה עמודים כאן, ואני בטוח שגם מה שאני יודע זה רק מעט מן המעט.

      אני לא אומר שבציבור החילוני אין את הדברים האלה אולם אני יודע שבאחוזים הציבור הדתי עובר את הציבור החילוני בהרבה.

      מה שקרה לאברהם זה מאוד מצער ואני משתתף איתו בתחושות ולעומת אחרים אני גם יכול להבין אותו מאוד , כי אני בעצמי הייתי מעלה את אחי הנכה עם הכסא בשבת לבית הכנסת 2 קומות במשך 10 שנים.

      כואב לראות דברים כאלו של אטימות אולם כמדומני לא צריך להכליל.

      אברהם היקר אולי התכוונה אורלי שאם בבית הכנסת המסוים הזה לא שתים לב אליך אולי כדאי שתנסה בית הכנסת אחר יותר צנוע פחות מפואר, אבל עם הרבה לב, אני בטוח שיש עוד כאלו בנתניה.

      בהצלחה.

        12/8/08 14:18:

      ידידי היקר

       צר לי מאד, קשה להבין.

      אספר לך , המרפאה שבה אני חברה זה 30

      שנה היא בת שתי קומות

       קומת קרקע מישרדים , קבלה רופאי ילדים

      קומה שניה רופאי משפחה.

      אין מעלית. אין תקציב למעלית  לקומה אחת.
      על הנכים לחכות עד שהרופא יתפנה וירד.

      האפשרות היתה לעבור למירפאה אחרת.

      זה לא אמור לנחם אותך, אלא שלצערינו הרב זה היחס 

      שאנו הנכים מקבלים במדינה.

      וזה רק אחד מבן היתר.

       מי יתן ותיבחר לרשות העיר ובכך תיתרום לשינויים בחברה הישראלית. 

        12/8/08 08:43:


      אברהם היקר..

      ראיתי את הסירטון..

      ואתה צודק...חורבן הבית...

      איך יתכן שבית הקודש המקום בו כולם מתפללים..

      נימצא מחוץ להישגם של החברים הפחות "מושלמים"

      בחברה

      ולא הבנתי איך יתכן שכולם עלו להתפלל [כיביכול בכוונה לשמה]

      ובעצם אתה נותרת שם למטה

      איפה הערבות שאמורה להיות ביננו?בין כל עם ישראל...

      הסרט כאילו המחיש את סיבת חורבן הבית

      שנימשכת עד היום!!

      אברהם...נשמה יקרה אתה....

      אין דבר העומד בפני הרצון והנחישות....

      כוונותיך הן לשמה והן יתגשמו

      אוהבת מאוד ומעריכה תמיד

      שיר לי

        12/8/08 06:59:

      אני מבין את מה שאתה אומר

      ואני דוגל בדרך שכל אחד צריך לקבל את השני

        11/8/08 20:50:


      אברהם,

       

      התרגשתי מאד לראות אותך בכתבה ב- ynet . זה ממש מקומם.

       

      גם מוזר שעזרת גברים היא בקומה עליונה כל כך.כאילו שבית הכנסת

       

      הזה תוכנן רק לצעירים. המון מחשבה היתה כאן.

       

      אטימות לב של הגבאי, בושה לתפקיד. ותשובתו , דוחה.

       

      אברהם אל ייאוש הכל יהיה בסדר, קצת סבלנות!

        11/8/08 12:32:


      אברהם - אתה צודק במאבקך -

      שהוא לא אישי פרטי אלא ,יש כאן אמירה לכלל אוכלוסיית הנכים.

      בית כנסת ללא נגישות לכלל האולוסיה ובמועד כל כך סימבולי כתשעה באב

      הוא כמשכן לעבודה זרה.

      השיש והאבנים היפות הן רק לתפארת מי שעשה אותן.

      כל הכבוד על הנחישות, ההעזה, העמידה האיתנה עם האמת שלך.

      תודה.

        11/8/08 10:36:


      אברהם חברי היקר.

       אני מסתכלת על האנשים בבית הכנסת, יושבים במנהגי אבלות מושלמים על הרצפה, מתפללים בדבקות,

      וחושבת  שבעצם הם עובדי עבודה זרה. הדת שלהם מרוקנת מתוכן. איזו יהדות מעוותת זו, ששכחה את העיקר שהוא "בין אדם לחברו". מזבחות של שיש, מראית עין של צדקנות וסגפנות דתית, תחרות מי מחמיר יותר ומי אדוק יותר, ובעצם המהות נשכחת.

      הם כנראה התפללו את מגילת איכה, אבל עד היום לא קראו אותה.

      אני רוצה להפנות אותך לדעה שהופיעה בהקשר זה בYNET -

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3580027,00.html

       

      ואתה יודע מה, בתור יהודיה-חילונית אני חושבת שחלק ניכר מהריחוק שהחילונים חשים מתרבותם היא משום שהם מזהים לגמרי את הצביעות והצדקנות-הדתית-המרוקנת-מתוכן, שבאה לידי ביטוי בכתבה עליך.

       

      ועוד משהו, אני חושבת שהקהילה הזו, כפי שהיא משתקפת שכתבה, ממש לא ראויה שתאבק להיות חלק ממנה.

      למה אתה רוצה להיות מוקף באנשים האלה? במקרה הפחות גרוע זו ריקנות דתית, ובמקרה הפחות גרוע זו רשעות במסווה של דתיות.

      אברהם, למה אתה לא מחפש להקיף את עצמך באנשים ראויים? באנשי מוסר, וערבות הדדית, ואנשי חסד, ואנשי שלום ואהבה, ודאגה לזולת? אני מבינה שמשמעות דברי היא זניחת חזית המאבק הזו, אבל את המאבק הזה אפשר לנהל גם בחזיתות אחרות, תוך כדי זה שאתה מחובק ועטוף בקהילה שראויה לכך.

       

      ואני מסיימת בהמון הערכה לכוחות שלך, לנחישות שלך, לעמידה שלך ולחוזק הפנימי שלך!

       

       

       

       

       

        11/8/08 07:20:


      אליס,

      אני בספק.

        11/8/08 07:13:

      קשה להבין מאין נובעת אטימות הלב הזו ודוקא במקום כזה.

      אולי עכשיו, בהתערבות התקשורת, יזוז משהו.

       

       

        11/8/08 06:58:


      אברהם,

      כולי צער על כך שדווקא ב ט' אשר מלבד חורבן הבית מסמל את שינאת החינם רואים שינאה רבתי.

      השינאה כאן היא הסרוב לקבל את השונה ולא לנסות חלילה להתקרב אליו.

       

       

      איך אמרתי אז...אנחנו לא מספיק סקסיים.

      פרופיל

      אברהם רואש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שימורו על קשר