ירֵכַי הרכּוֹת
המקוּפּלות תחת ראשךָ
וחלומותיךָ,
היו קוראים את עתידנוּ
גם בּלי הקפה
וקווי כּף היד.
שמוֹר על אהבתי
וּמילים רכּוֹת יצוּצו שוב
בּלֵילות עֵירוּמים
על קמטֵי עֵינַים עצוּמוֹת
וּבֵין קִפלֵי העור
החלק,הלבנבן
שׁכּה אהבת לטעוֹם. @ כל הזכויות שמורות לרבקה דמירל |