על החלק ההוא בפנים, שכל כך רך ועדין, חייבים להגן. בהתחלה היה לנו את הבן. אבל הוא היה רק ילד, כמונו. עכשיו יש כבר מבוגרת אחראית שמבינה , ויודעת את העבודה. גברים פוחדים ממנה. וטוב שכך. ברגע שהם מצליחים לגרד קצת את הקליפה, אנחנו תוקפים חזרה. והם, המסכנים, מנסים עוד להוכיח, לשווא, שלהם יש גדול יותר... הוא מביט בנו במבט חוקר וסקרן. באמת רוצה לדעת. אשקול להתחיל להסיר אותן. אבל קודם זה צריך להגיע, במפורש. את כל ההצהרה. מתוך הכרות, מבפנים. שלא יגיד לי שהוא מחבב אותי עכשיו. שיאהב אותי לדורותי. שיאהב את הילדה הקטנה בפנים. עדיף שישתוק. זה רק פותח פצעים שהגלידו. אבל אני מרגישה שזה מתקרב. לא יודעת אם הוא רוצה, אבל בטוח שהוא יכול. הוא רואה אותה. אני מרגישה. היא כבר מתחילה להיות מלוטפת מבפנים. והיא האכזריות. הגיע זמנך לעזוב. ליווית אותו בכל אותן השנים. חלקן קשות מנשוא. בעזרת אומץ הלב שלך והאהבה שלי, יכולנו להם, לכולם. גם כשהגענו לאשפוז , כששקלנו 32 קילו, גם אז רוחנו לא נשברה, כי היה לנו זה את זו. אל תאמין להם. אתה לא חבר דמיוני. אתה- אני. אתה מצוי בי בכל תנועה שלי, בכל בחירה , אל תכחיש כי התנגדת לקרבה שלי איתו. הרגשתי את קנאתך הבוערת, והדבר גרם מזכירה לך באכזריות צורבת את ההסכם בינינו. ההסכם שמבטיח שתלווה אותי לחוף מבטחים, ואז תנופף לי לשלום. אבל אתה , תאומי, משהחוף החל להתקרב, נאחזת בי כטובע. אני מבינה ללבך. תהום הנשייה קשה ללא נשוא. אני רוצה כבר להיות אישה. רק אישה.
הוא מתאים. הוא מוציא אותה, ממני חרף ההתגדויות הילדותיות שלך. ילדותיות, אני אומרת, אבל במובן הטהור ביותר של המילה. נשארת ילד . בכל פעם כשגברה בי תשוקתי למגע, והנחתי לגבר מתנשק עם הגיבורה.הלוא בכל הפעמים הללו חדלתי מיד. אבל עכשיו, אהובי , זה שונה. רוצה קצת לבד. נהנית להיות אישה. בשם החברות שלנו, בשם המחויבות ההדדית, אנא, פנה מקום, כמו ילד טוב. אני מבטיחה לך בזאת, כי אחזיר אותך בבוא העת. |