ישבן סטייל קופנגאן או -  איך, לעזאזל, התאילנדיות מנשנשות כל הזמן ונשארות קומפקטיות גם לרוחב? הנה ההסברים 

הימים ימי אביב, חגי העונה בשיאם, ועימם ימי החופש שצברת. את מחליטה שהפעם אין מצב שאת משתכשכת בסחנה וחוטפת בעיטה בראש מילד בן שמונה שמנסה להתאמן בשחייה. השנה את נוסעת לתאילנד. את מגיעה לבנגקוק, מתפעלת מהמראות הייחודיים של מדינת עולם שלישי שהפכה די מזמן למערבית, ושמה לב שאת לא מפסיקה לקלל את התאילנדיות. הן רזות, המנוולות, ולא סתם רזות. אין טיפת שומן, אין צלוליטיס, אין כרסונת משתפלת, כלום. את מרגישה עצמך כלביבה במדינת הפתית, או יותר נכון, פטיט. נכון שהן נמוכות, אבל נמוך הוא לא בהכרח רזה. כשאת יוצאת לשופינג במרכז קניות בנגקוקי, מה מאכזב לגלות שכמעט אין כלום במידה שלך. רוב הבגדים הם במידה 0 ועל נעליים או מכנסיים בכלל אין מה לדבר. "זה עניין של גנים", את מרגיעה את עצמך ושואבת עוד נודל אל קרבייך. מה שאת לא בטוח יודעת, זה שלמעשה, לגנים אין כמעט חשיבות בעיצוב חימוקיהן של התאילנדיות. נשמע מפתיע, אבל למעשה זה מאוד פשוט.

לא סותמות את הפה

אולי זה ישמע כסקופ שיקרי, אבל האמת היא שאם תעקבי אחרי מנהגי התזונה התאילנדיים, זה יסייע לך גם להוריד במשקל וגם לשמור על כך. אם תשימי לב, לאוכל יש חשיבות עצומה בתאילנד. בכל רגע נתון מישהו מבשל משהו, בעיקר ברחוב (בתאילנד לא נהוג שיש מטבח בבית וגם לא מקרר ואם יש, זה מיני בר) ומישהו אוכל משהו. תסתכלי על הצוות של הגסט האוס שבו את מתארחת, על המוכרים בחנויות, על סתם אנשים ברחוב – הם נמצאים רוב הזמן במצב לעיסה.

התאילנדים אוכלים בצורה מאוד מסוימת. ארוחת הבוקר היא דבר שאין לוותר או לדלג עליו והם קונים אותה בדוכני הרחוב. הכוכב המרכזי בארוחת הבוקר הוא ה"ג'וק"( johk)  - מרק אורז חם על גבול הדייסה עם חתיכות בשר וביצה או מרק קאו-טום שדומה בהרכבו לג'וק אבל פחות סמיך ממנו. נשמע מוזר, לאכול מרק חם השכם בבוקר, אבל יש מצב שהם יודעים מה הם עושים. שעה וחצי אחרי ארוחת הבוקר, מגיע זמן הנשנוש הראשון וגם הוא נקנה ברחוב. זה יכול להיות כל דבר החל מפרי וכלה במנת נודלס קטנה או חטיפי בשר על שיפוד. ארוחת הצהריים לא מאחרת לבוא, והיא אכן שם לא יותר משעה וחצי או שעתיים אחרי הנשנוש הראשון. אחריה יגיעו כמובן נשנוש אחר הצהריים, נשנוש הלפני ארוחת הערב ואז סוגרים את היום ואת הפה בארוחת ערב.

אחרי כל זה, היית מצפה מהתאילנדיות להיות אווזות מפוטמות ודשנות. אז איך הן נשארות כאלה רזות??

הכיני את הדרבוקות לידיעה המרעישה הבאה: לנשנש זה טוב! אמנם התאילנדיות מנשנשות בלי סוף, אבל המנות שלהן קטנות וכך הן מיישמות שני כללי טבע: הקיבה שלהן עובדת כל הזמן, והן לא אוכלות מעבר למה שהגוף זקוק לו. בכדי לרזות חייבים לעודד את הקיבה לפעול במרץ, אחרת אין לה "עם מה לעבוד" כדי לגרום לאיבוד משקל. בתפריטי הדיאטות השפויות יש למנות הביניים מקום של כבוד וזה לא סתם. בדרך כלל הדיאטות האלה באמת גורמות לאיבוד משקל. הוא אמנם איטי יותר, אבל גם אפשר לשמור עליו. לכן הבנות שאומרות "אני לא אוכלת כלום ואני לא מרזה, דאמיט!" הבינו את העניין מאוד לא נכון. הנשנוש לאורך היום מאיץ את תהליך העיכול של הקיבה וכך היא מיומנת יותר בלשרוף שומנים. במחוזות המערב מקובל לאכול שלוש ארוחות דשנות ביום, מה שהופך את הקיבה המערבית ל'עצלה' יותר. 'קיבה עצלה' לא מספיקה לשרוף את כל המזון שנכנס אליה ושומרת אותו כרזרבות של שומן, וככה בנות, אנו משמינות.

רחל גרנות, מפתחת ומנחת  תכנית ייחודית להורדה במשקל במדיקל סנטר ובבית הרופאים 'טופ איכילוב' מוסיפה: צורת האכילה בתאילנד שונה לחלוטין מזו המערבית ומשלנו. הם אוכלים אוכל ומנשנשים מעט. אין להם את המתוקים שלנו. כבר בימים הראשונים בביקור שלי בתאילנד התחלתי לפנטז על מעט שוקולד....

יש מי שאוהבים מתוקים ופרי ממש לא עושה להם את זה. לכן, כדאי שהנשנוש יהיה משהו תחום, מוגדר, כמו חטיף שמישהו החליט על הגודל שלו. זה יכול להיות חטיף גרנולה, או כיף כף קטן, שוקולד מקופלת, פסק זמן קטן, מעדן חלב ועכשיו כשמזג האוויר מתחמם  - שלגון קר ומופחת קלוריות (יש נהדרים עד 100-120 קלוריות).

כל המנות, גם העיקריות וגם הנשנושיות – קטנות. התאילנדיות אוכלות בדרך כלל בחברה. הן נוהגות להתחלק במנות שלהן וכך כל אחת אוכלת כמה סוגי מזונות אבל המנה קטנה כל פעם. במערב נהוג להעמיס את הצלחת וגם לסיים את תכולתה. אבל ככל שהצלחת מלאה יותר, כך נאכל יותר ורוב הזמן – מעבר לכמות שאמורה להשביע אותנו. לא צריך להסתכל רק על התאילנדים ואפשר להקשיב לטובי הדיאטנים שאומרים לא להעמיס על הגוף מנות גדולות ולא להגיע לארוחה כשאת במצב של רעב מתקדם.

רחל גרנות: אני אוהבת להגדיר מנה, למשל, רבע עוף (אבל טעים, עם תבלינים, לא מכובס שמכניס אותי אוטומטית לדיכאון),  2 פרוסות חזה עוף, 2 שיפודים, 2-3 קציצות (לא בגודל כדורגל..) – כל אלה הם מנה. על הפחמימה באמת לא כדאי לוותר – לכן מומלץ להוסיף לארוחה כוס אורז מבושל שזה בערך 7 כפות (לא מצקת).

אחד המרכיבים הזניחים יותר בתפריט התאילנדי הוא בשר. אמנם אפשר למצוא אותו בכל מנה תאילנדית, אבל הוא אף פעם לא המרכיב הראשי בארוחה, בניגוד למערב. הבשר במנות התאילנדיות הוא מרכיב משני ותמיד מגיע בחברת ירקות ואורז או אטריות. נכון שאורז הוא מרכיב מרכזי בדיאטה התאילנדית ונכון גם שהגוף מעבד את הפחמימות שבאורז לשומן, אבל כל עוד צריכת השומן הרגילה היא נמוכה והאורז שאוכלים מגיע בשילוב עם מזונות אחרים עשירים במרכיבים בריאים, אין שום סיבה לגרוע אותו מהתפריט. ובתרגום לעברית: לא צריך שהמנה הכי גדולה בצלחת תהיה בשר. הוא יכול להגיע בקטנה ולהסתפק בתפקיד משנה בארוחה המרכזית.

גרנות: אם בכל זאת רוצים להימנע ממנת בשר, רצוי לדעת שהשילוב של קטניות ופחמימות באותה ארוחה נותן לנו חלבון שלם ומהווה תחליף נהדר לבשר. וכך, אורז + עדשים, או אורז + אפונה בא במקום בשר בכמות המומלצת של כ-2 כוסות מבושלות. אגב, ביצה היא מקור מעולה לחלבון. וכך, ארוחה עם ביצה + סלט + לחם וגבינה יכולה לתת לנו את כל אבות המזון הנחוצים.

 בחורות לוהטות

התאילנדיות אוכלות חריף והרבה. רוב המזונות התאילנדים מתובלים בחריפות עד איבוד נשימה בצ'ילי, פלפל, קארי ושאר מיני תבלינים לוהטים. כמה שיותר חריף, יותר שמח, ולפי מחקרים - אף יותר רזה. ממצאים הראו שאכילת מזון חריף מעודדת את המכניזם של שריפת הקלוריות.

לרחל גרנות יש השגות: אכילת חריף היא העדפה אישית. אין הוכחה שחריף שורף קלוריות, אם זה היה נכון, הייתי עושה אמבטיות של חריף... אולי, בגלל החריפות, אוכלים כמויות קטנות יותר. כמובן,שחריף לא בדיוק מומלץ לאנשים עם קיבה רגישה. אבל, אני משוכנעת שהם מודעים לזה..

את כבר יודעת שהוא בריא, את חושבת שהוא טעים, אבל האם ידעת שתה ירוק מסייע לירידה במשקל? התאילנדיות מקפידות לשתות תה ירוק לאורך כל היום. הוכח שהתה הירוק מסייע לשריפת שומנים ועוזר להפחית את כמות הסוכר בגוף. מה שמשמין אותנו הוא הצטברות של סוכרים ושומנים שנשמרים בגוף כתאי שומן. הקטקין, אחד ממרכיבי התה הירוק, מדכא את תנועת הגלוקוז בתוך תאי השומן וכך מונע השמנה.

רחל גרנות: אכן, יש מחקרים מעניינים שמדברים על היתרונות הבריאותיים של התה הירוק. אולם, לא מספיק לשתות תה ירוק וכך לצאת ידי חובה.

שמירה על תזונה נכונה ובריאות היא יותר מתה ירוק בלבד.

עד כה, הזהירו אותנו מפני הקוקוס, כי הסברה המקובלת היתה שהוא גורם להשמנה. על פי אתר הבריאות www.worldwidehealthcenter.net אחד המרכיבים החשובים והנשכחים לבריאות ולדיאטה הוא דווקא הקוקוס. הפרי מכיל חומצה לורית, שהיא חומצת שומן טבעית שנמצאת גם בחלב אם. הגוף הופך את החומצה הלורית לחומר שנקרא מונולריום, והוא, ביעילות של רוצח סדרתי מיומן, הורג טפילים, שמרים וירוסים ובקטריות בקיבה, מה שהופך אותה לנקייה, מוגנת ומיומנת בעיכול טבעי ותקין.     

אז נכון, לא חייבים לאכול את אותו אוכל כמו בתאילנד ובטוח לא חייבים לשתות מרק עוף על הבוקר, אבל כדאי לאמץ את עקרונות האכילה ההגיוניים והבריאים של התאילנדיות. עבורן זה לא טרנד, זו דרך חיים. ואם את רוצה שהמשקל הקל שלך יהפוך גם הוא לדרך חיים, קפצי למטבח ותביאי איזה נשנוש.

מתוך המדור "אוכלת מהצד", מגזין "מותק" ז"ל