ספר מדהים על חליפת מכתבים שצריך להוציא ממעטפות למרות שהם לא מיועדים אלינו, ולקרוא. קצת מציצנות, הצצה לאינטימיות שבין שני אנשים אחרים המתכתבים ביניהם, אבל הרבה הנאה גדולה של עולם הזוי, ספק קיים ספק לא קיים.
וכך נכתב בגלויה: "טוב ליצור איתך קשר סוף סוף. האם אוכל לקבל את אחת מגלויות הדג שלך? אני חושבת שצדקת - כוס היין מרשימה יותר מהספל". מהיכן יודעת סאבין על הסקיצה הראשונה לגלויה, שכללה ספל? גריפין הרי לא הראה אותה לאף אחד. סאבין, כך מתברר, מסוגלת לראות בדמיונה את יצירות האמנות של גריפין. הם מתחילים להתכתב, עוברים מגלויות למכתבים.
שני המתכתבים הם גריפין מוס, אמן המתגורר בלונדון, וסאבין סטרוהם, אישה אקזוטית שחיה באי טרופי הנמצא מרחק אלפי קילומטרים מלונדון. היא שולחת לו גלויה תמימה לכאורה, אבל אחריה הכל משתנה אצלו.
גריפין מצייר גלויות, סאבין מעצבת בולים, העיצוב של הספר הוא חלק בלתי נפרד מההנאה שהוא מעניק לקוראיו. בניגוד לספרים אחרים שמבוססים על חליפות מכתבים כאן נוצרת אצל הקורא הרגשה שהמכתב לא מיועד רק למישהו אחר, אלא גם לו עצמו. כאילו גריפין כותב לא רק אל סאבין, אלא גם אליי, רק שאני לא צריכה לענות לו. בסוף הספר סאבין מנסה לשכנע את גריפין לבוא אליה. הוא נבהל. היא מציעה לבוא בעצמה ללונדון.
קיימים 2 ספרי המשך "פנקסה של סאבין" , , סאבין אמורה להיות דמיונית. חברה ואהובה שגריפין בדה במוחו כדי להפיג את בדידותו. אך היא מאיימת להפוך לבשר ודם - ולהופיע באחד הימים על מפתן ביתו. מול האפשרות המבהילה לפגוש את יציר דמיונו, נס גריפין על נפשו.
"הגריפון" - ההתכתבות של גריפין מוס וסאבין סטרוהם, שפעמים היא סתומה ומסתורית, פעמים מפוארת ופעמים רומנטית, מגלה מגמות נסתרות-מסוכנות וכוחות מוזרים הפועלים ביקום.
*ציטוט מכריכות הספר ממליצה בחום . |