היי לכולם,

שמי ויקי בת 32 , כמו שכתבתי בפתיח של הבלוג באתי בעיקבות אחד... בהמשך תדעו יותר

אני מסיירת כבר כמה שעות באתר מנסה להבין איך זה מתנהל ודבר אחד ניכר כאן מאוד העולם הוירטואלי אינו בהכרח שיטחי יצרתם כאן משהו אמיתי  משהו שברצוני להיות חלק ממנו כי יש לי מה לתת  ואשמח גם לקבל .

אני בחורה נכה , רתוקה לכיסא גלגלים ממנוע , נכה מילדה כן שניה ערורה בלידה שהסתבכה

בשנים האחרונות נקלעתי לבדידות שאין מצליחה לנפץ בדידות שמקורה בכך ששאר חברי המשיכו במסלול המובליות של החיים כלומר , תיכון עבודה, בן גוג, חתונ,ה בית, ילדים ובום טרח הלך המחנה המשותף כי משהו במסלול שלי טיפלה שונה....

זה לא ממקום של צער זה ממקום של עובדה... לא מצאתי את האחד שמאמין ורוצה לחלוק איתי חיים והאמת למה לו להסתבך... זה נכון לאף אחד מאיתנו אין תעודת ביטוח לגבי בחירתו ובכל זאת מי מראש מכניס את עצמו למיטה חולה

אולי בעצם אי שם לא הכל אבוד וישנו אחד כזה , כן אני עדיין בוחרת להאמין כי אחרת מה הטעם בחיים?

בכל מקרה גם אם הוא קיים הכינוי שלו "משוגע לרעיון"

כי אין הרבה כאלה ובעניי רבים אני חויה , גימיק משהו לנסות כדי להרחיב את מגוון ההתנסויות

כן זה מסקרן כל דבר אחר מגביר את האדרנלין , אז איך זה שלמרות שהכל ברור מה שאצלם חויה חולפת אצלי הופך לתקווה למשהו אמיתי....