זה לא שבגד הים הישן שלי כל כך נורא. מה כבר יכול להיות נורא בביקיני אדום? כלום, אם הוא נשאר על הקולב בארון. הבעיה היא שהוא צריך להתלבש עלי, וכאן הוא עושה את זה בלי חשק, ברשלנות, ומשתדל לכער אותי ככל האפשר, כדי שאזנח את תוכניותי לצלות אותו בשמש אוגוסט הלוהטת וגם, רחמנא לצלן, לטבול אותו במים.
ובכן, הרומן שלי עם הביקיני האדום הישן עומד להסתיים בזה הרגע, ברור? לא השתגעתי לבלות את חג האהבה הממשמש ובא, כשהחזה המפואר שלי מתפרץ מהצדדים, והטנגה מכסה היטב את מחצית גופי התחתון בתנאי שאיני עושה תנועות חריגות כגון הזזת רגליים או נשימה. על שחייה אין מה לדבר. הביקיני מסרב להיות קשור לפעילות כה המונית.
אז אני במתחם התל אביבי היוקרתי של חנויות המפעל גוטקס, אוברזון, פלפל וטורקיז. אחרי הכול, בגילי הקשיש לא אלך לשוק בצלאל עם כל הילדות...אני זקוקה לשירות וי.איי.פי ממוזג עם מומחיות מאירות פנים, שכל חייהן משתוקקות שלקוחה טובה כמוני תיכנס ותגיד את המשפט של כוכבות הקולנוע – "כסף זה לא בעיה. העיקר שימצא חן בעיניי...".
ואכן הן אצות רצות לשרת אותי נאמנה, ומציעות לי מבחר בגדי ים שחורים מרהיבים לעורי הלבנבן, כדי שכולם יראו טוב יותר כמה אני לבנה...מאות בגדי ים כשמשולשים בגודל כף יד מסתירים את הפטמות, אבל לא אם מסתכלים מהצד....בגדי ים פרחוניים הממזגים בנון שלנטיות צבעי ורוד עם חום, מחוברים עם אפור ועם צהוב, פשוט המילה האחרונה בצבעים, אם אתם רוצים להיות ציור ססגוני מהלך. אני לא רוצה!!!!
לבדי בתא המדידה. מקום יאה לתפילות עם אלוהי. ואכן, מומלץ להתפלל היטב והרבה לפני שמסתכלים בתא של גוטקס במראה הראשונה. להתפלל עוד יותר כשמפנים את המבט למראת הצד, ולהתפלל בעיניים עצומות בדבקות הכי גדולה, כשמתבוננים במראה שמציגה לראווה את איבריי האחוריים, ואני לא מדברת על הגב, כי הוא יחסית הבעיה הכי קטנה מאחור...
אני דורכת על ערימת בגדי הים חסרי התועלת שעל הרצפה, ומפלסת את דרכי מתא המדידה והלאה. מכל עבר צוהלות לעברי פנים של נשים שכן מצאו בגד ים נפלא, והן כבר בקופה, ומדווחות בנייד לבעל ולמאהב, שבגד הים שקנו נלבש בעבר על ידי פריס הילטון, או על ידי אחת מילדותיה, לא ברור...
ורק אני, סירה ללא מפרש, סיר ללא מכסה, אישה בלי בגד ים, מסתובבת בפנים נוגות והודפת בפרצוף חמוץ את משפטי ה"אפשר לעזור לך?". לא!!! אי אפשר לעזור לי!!! אף אחד לא יכול לעזור לי!! אין טעם לחיי. אני הולכת לקפוץ למים עם הביקיני הישן שלי, אבל לא לצאת משם!
השאלה היחידה היא איך לצאת מהחנות המהודרת של גוטקס בלי לאבד את כבודי העצמי. והנה, מי אמר שאין אלוהים? בדרך החוצה אני נתקלת בבובה לבושה בביקיני הכי מדהים בעולם! החזייה מפוארת, החלק התחתון הוא טנגה, המחזיקה היטב את איבריה של הבובה בלי שרואים כלום...וזה לא שחור!
"סליחה, מה עם זה?" אני פונה בהתרגשות לדיילת המכירות האדיבה. "אה, זה...", היא לוחשת בפנים אפופות סוד. "זה לא בשבילך". לא בשבילי? אני יורה בה באקדחי הזעיר המוכן למטרות כגון אלה,ודורכת על גווייתה בדרך לקופה, אלא ששם מתברר לי שמדובר בדגם אקסקלוסיבי שמיוצר יחיד בעולם, כאשר המחיר – 5 אלפים שקלים פעוטים – הוא ממש לא כסף בשבילי. כמה חבל! אני נאנחת בלב נשבר. למה אין לכם את זה בשחור?
כל הזכויות שמורות לאלומה עברון(c) |