שנים ישבתי וחיכיתי לשיחה הזאת שתגיע ממך,12 שנה של ביחד אבל בעצם היתי לבד,בכל פעם שהייתי צריכה אותך לא היית שם בשבילי.

תחילה השלמתי עם זה,כי העיקר בעיניי היה הרעיון שאתה בן זוגי,אח"כ בעלי ואח"כ הגרוש המיתולוגי שלי.

את כל מה שהיה בי נתתי למענך,עד שלא נותר בי כלום לעצמי.

אהבה,דאגה,כסף,מותרות,תשומת לב,כל מה שיש בבחורה בת 23 מאוהבת-ככה עם כל הכח ואנרגיה האפשריים.

ואתה היית בשלך,עם סדר עדיפויות חולני.חשבתי שזה ייגמר כשנתחתן אבל אתה בשלך,חשבתי שזה יגמר כשבננו היחיד נולד אך אתה היית עדיין בשלך,וככה השנים חלפו,ואני כל הזמן הזהרתי שבסוף אתפוס את הרגליים ואלך,ואתה נשארת בשלך.

וכך ביום אחד(אבל אחרי הרבה ימים)הרמתי ידיים ועזבתי.מהר מאוד מצאנו את עצמנו ברבנות כי לא היה על מה להתעכב,ואתה עדיין בשלך,חשבת שאני לא אעשה זאת.עוד לא הספקת לעכל וכבר מצאנו את עצמנו עם הגט בידיים רועדות ופנים חיוורות מהמחשבה על הפרידה.

ומאז,קיבלת אינספור הזדמנויות,פעם "בשביל הילד",פעם "בשבילנו"אבל לאורך כל אותה הדרך נשארת עם הסדר עדיפויות החולני שלך.לפעמים כעסתי,לפעמים ריחמתי עליך,אך הנקודה היתה,שלא יכולת לעשות סדר מחדש וללמוד מה באמת חשוב בחיים.

ביום שאמא שלי קיבלה אירוע מוחי,ממש כמה שעות לפני, היא דאגה לפנות לך ארון שלם כדי שתוכל לסדר בו את בגדיך באותה הזדמנות נוספת שקיבלת,גם ממנה וזה היה הכיחשוב מבחינתי,בהתחשב שהיא זו שהדריכה אותי בכל הדרך בה פסעתי.כשהגעתי אליה לבית החולים היא היתה נורא מבולבלת אבל בתוך כל הסערות שעברו לה בראש היא דאגה לספר לי כי פינתה לך מקום בארון.חודשיים אחר כך היא נפטרה(שזה סיפור בפני עצמו).בשבילי זו היתה חלק מהצוואה שלה לחיים,שאתה תישאר איתנו לתמיד ותדאג לבת ולנכד שלה.ואתה מה עשית?המשכת בסדר העדיפויות החולני שלך.ובכל תקופת התאבלותי שוב לא היית שם בשבילי.

זהו.די.

ביקשתי ממך לעזוב.

עזבת אך עדיין חשבת שזה זמני ואני לא מאשימה אותך כי תמיד קיבלתי אותך חזרה.

והיום הגיעה השיחה לה חיכיתי,כשברקע מתנגן השיר של שלמה ארצי "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת"...

ואני מודה שנשמעת מאוד אבוד בשיחה.

"את אהבת חיי,לא יכול להיות עם אף אחת אחרת,אם לא תחזרי אליי אני עוזב את הארץ כי אין לי מה לחפש פה בלעדייך".

שמעת שאני שוכרת דירה והתלוננת שדוקא עכשיו שאנחנו לא ביחד אני מחליטה לעשות את הצעד הזה בלעדיך.

לפי הספר ומה שתמיד דימיינתי,הייתי אמורה ליפול אל תוך זרועותיך ולהגיד איי דו, אבל לא עוד.

אמרתי לך שאני צריכה את זה לעצמי,רוצה לבד,נמאס לי לדאוג לכולם,חייבת זמן לעצמי,לא יודעת כמה.

שאלת אותי אם יש לי מישהו,אמרתי שלא.

באמת שאין לי אף אחד וכל מה שאמרתי נכון,עדיף לחיות לבד מאשר עם בן זוג ולהרגיש לבד.

אתה אבא נהדר אבל לא יודע שמץ על משמעות של זוגיות,וחוץ מזה יש לך סדר עדיפויות חולני.

אני מרגישה הקלה שעמדתי בשיחה הזאת ואמא שלי היתה גאה בי כי היא תמיד אמרה שלעולם לא תתיישר.

אני יודעת גם שבזכות הפרויקט של י' היה לי את האומץ לעשות זאת.

מצטערת,אבל צריכה להמשיך הלאה,והפעם בלעדיך.אוהבת אבל לא יכולה.....