0
תכנים אישיים
הוא נזכר, והזכרון צרב
כפיסת זכוכית בלבו.
משהו בתודעתו,
כמו חלוק-אבן בנעל,
גורם לאי-נוחות.
היה רוצה, שתהיה פה לידו
שתנשום לתוכה
עונות שנה מתחלפות
ואת ריח הדשא
שזה עתה נקצר
הוא,
את זכרונותיו הוא קוצר.