0

12 תגובות   יום שלישי, 12/8/08, 09:39

הוא נזכר, והזכרון צרב

כפיסת זכוכית בלבו.

משהו בתודעתו,

כמו חלוק-אבן בנעל,

גורם לאי-נוחות.

היה רוצה, שתהיה פה לידו

שתנשום לתוכה

עונות שנה מתחלפות

ואת ריח הדשא

שזה עתה נקצר

הוא,

את זכרונותיו הוא קוצר.

דרג את התוכן: