| מה היא התנסחות מדויקת? מה היא התנסחות טובה? למי זה טוב? למה בכלל?
בוקר יום א' מקבל מייל ממנהלת כוח האדם: "תודה"
כאחד שבאמת דוחה הכול לרגע האחרון, וכשסוף סוף הצלחתי לסגל לעצמי המלצה של חבר:
כן, אז באחת נזכרתי, שבועיים קודם ראיינתי מועמד. אך למיטב זכרוני הסיכום נשלח כבר לאחר 20 דקות מסיום הראיון. אז מה התפספס?
הגישה!
האם הצמדות לעובדות וגישה עניינית לא הייתה עושה את העבודה טוב יותר, יעיל יותר ושומרת על גישה חברית ומאפשר המשך שיתוף פעולה פורה?
ואולי משהוא בסגנון: "טרם קיבלתי את סיכום הראיון, הדבר מעכב אותי בהמשך קידום הפעילות."
נראה אחרת? מרגיש אחרת? המסקנה הנכונה היא מידית, ללא עירור רגשות לא רלוונטיים.
מודה, זו שריטה שלי, סביר להניח שדקויות כאלו כלל לא מזיזות לרוב האנשים. שריטה זו הפכה לתובנה והבנה.
* מתנצל מראש על היהירות, במיוחד מהמורות לחיבור והמחנכות שלי בביה"ס שבאופן עקבי זיכו אותי בהערכות המתחילות ב"בלתי ...". |
esther K
בתגובה על חבר
esther K
בתגובה על כול האמת העירומה מאחורי תאונות הדרכים בארץ הקודש
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!
זו שכתבה לך את התגובה, מה זה משנה היא זו שצריכה לחיות עם עצמה (וכנראה זה לא ממש כייף
)
I HERE YOU LOUD &CLEAR
ממ מה שמזכיר לי שמישהי כתבה לי תגובה מוזרה שלא יודעת אם התכוונה להעליב או להחמיא אז..שיהיה ברור
ענקקקק הפוסט ואני מזדהה עם כללל מילה כל!! מילה
את הרי יודעת "שהפוסל במומו פוסל"
אז תיישם גם אתה....
כוכב,
איריתה
אנשים שלא מתבטאים בבהירות, לא חושבים בבהירות, ולהפך.
זה מאד מרגיז ומעצבן
לאלו, שאיתם אני בקשרי עבודה קבועים, אני טורחת ללמוד לזהות את "סטיות הסגנון" שלהם , ומתקנת אותם בראש, כדי לקבל חזרה את מה שאני חושבת , לפחות , שהם התכוונו, ועל פי זה אני מגיבה.
יש אנשים שלא יודעים שלא לדבר, אלא תוך תוקפנות סמוייה, ולכן התוקפנות שלהם לא מעצבנת אותי , אני מקזזת אותה תוך כדי קריאה/שמיעה, ומגיבה אליה רק אם התוקפנות היא בכמות שיוצאת דופן אפילו יחסית אליהם.
לפני שבוע ביקשה ממני שכנה חדשה שלא אחנה את האוטו קרוב מדי לקו המפריד בין החניות שלי ושלה (היא עצמה בנויה כמו משאית קטנה, אז קשה לה להדחק לאוטו שלה) וקינחה את בקשתה במילים "נסי להתחשב". לכאורה, בקשה לגיטימית. למעשה, טמונה בהתבטאות הזאת הנחה סמויה, שקשה לי, בדרך כלל, להתחשב... זה עורר את חמתי , עד שנזכרתי שמדובר באדם שלא מכיר אותי בכלל, וזאת היתה דרכה העילגת ליפות את בקשתה. הבעייה היא, שאני נוטה לסלוח יותר לאנשים תוקפניים, מאשר לטיפשים כך שהיא לא יצאה יותר טוב מהתובנה הזאת.
אבל, אין מה לעשות. רוב האנשים סתומים קצת. צריך לדעת למה אפשר לצפות מהם, ולמה לא.
מצדד במה שכתבת, אשתדל לזכור זאת.
תודה
היא באמת כתבה במייל "שלחתה" עם "ה" בסוף?
ובאופן ענייני זו אמנם לא שריטה אצלי אני בהחלט מאמינה שמי שמקפיד להתבטא ולהתנסח באופן שמכבד את הזולת, גם תורם לתקשורת טובה ובסופו של דבר גם מקבל שיתוף פעולה.
ואתה, צא מנקודת הנחה שמי שלא עושה את זה פשוט לא מסוגל, ולכן הוא יוצא נפסד, ולך אין מה להתעצבן.
תודה, על הזות היפה
זו לא שריטה אלא רגישות שבורכת בה ...