מהי המטרה של מפלגת אור?

מפלגת אוֹר נוסדה כדי שמדינת ישראל תתפקד כמדינה נאורה ותתנהל על פי עקרונות השוויון, ההומניזם ואהבת האדם באשר הוא. עקרונות אלה, כידוע, אינם המצאה של מייסדי מפלגת אוֹר, אלא היו נר לרגליהם של מייסדי המדינה כאשר ניסחו את מגילת העצמאות.

מה הבעיה במצב הקיים?

החברה הישראלית מרוסקת וניצבת על פי תהום: אין עוד אחריות קולקטיבית, אין סולידאריות ואין מטרה משותפת בהיעדר מכנה משותף לכלל אזרחיה, מדינת ישראל תמשיך להתפורר למגזרים וכל מגזר ימשיך לדחוף לכיוון מנוגד. מצב זה מסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל לא פחות מהאיומים החיצוניים עליה ואפילו יותר מהם: מדינה דמוקרטית, שאזרחיה הם הריבון בה, לא תשרוד לאורך זמן כשאזרחיה עוינים זה את זה וכשאין להם מטרה משותפת.

מהם הגורמים למצב זה?

ישנם שלושה גורמים עיקריים להתפוררות החברה הישראלית:

א. מערכות חינוך מגזריות נפרדות:

מדינת ישראל, למרבה האבסורד, מקיימת ומתקצבת מערכות חינוך נפרדות לכל מגזר - ממלכתי, דתי, חרדי וערבי. כל אחת מהן מחנכת את תלמידיה לערכים ולעקרונות שונים ומנוגדים, שחלקם אפילו מנוגד לאופייה הדמוקרטי של המדינה.

ב. מוסד הרבנות הראשית:

מוסד זה מספק שירותי דת לקהילה מצומצמת של אורתודוקסים ומסורתיים, אך אינו מתאים לשאר אזרחי המדינה - חילונים, קונסרבטיבים, רפורמים ולא-יהודים. מדינה נאורה אמורה להחזיק מוסדות הנותנים שירותים לכלל האזרחים ולא לקבוצה מתוכה. בנוסף, מוסד הרבנות פועל אך ורק על פי הפרשנות האורתודוקסית ליהדות, למרות שפרשנות זו אינה מתיישבת עם חוקי מדינת ישראל ועם הערכים שמדינה זו מחויבת להם.

ג. אי-השוויון בחובות וזכויות של אזרחים מהמגזרים השונים:

חוקים מפלים, אי-שוויון בחלוקת הנטל (כגון מיסוי וגיוס לצה"ל) ואי-שוויון בהקצאת התקציבים מגבירים את הפירוד והניכור בין קבוצות האוכלוסייה השונות ופוגעים בנכונותו של הפרט לפעול למען הכלל.

אם הבעיה כה חמורה,  מדוע מפלגות אחרות מתעלמות ממנה?

במשך 60 שנה עסקו ממשלות ישראל בעיקר בסוגיית הביטחון. העיסוק האינטנסיבי בביטחון הסיט לשולי הדיון הציבורי נושאי פנים רבים, שאינם נופלים ממנו בחשיבותם. לפוליטיקאים שהתבצרו בשלטון לא נוח לעסוק בענייני פנים ובמיוחד בצביון החיים בארץ וביחסי דת ומדינה: הם חוששים שהגנה עקבית על ערכי הדמוקרטיה תשלול מהם את שיתוף הפעולה של המפלגות החרדיות והדתיות שהן אנטי-דמוקרטיות בתפיסתן.

לנבחרי הציבור הדבקים בכיסאם ובמנעמי השלטון נוח יותר להתריע מפני אויבים מבחוץ, כי הפחד שהם מהלכים על ציבור בוחריהם גורם לאיבון המחשבה וחוסר יכולת לשנות ולהחליף את השלטון ובכך מהדק את אחיזתם בעמדות הכוח. מימי המסתננים של ראשית המדינה ועד איום הגרעין האיראני, שימש שוט ה"ביטחון" אמצעי יעיל להסיח את דעת הבוחר מבעיות בוערות, ובתוך כך להשכיח ממנו את טובתו שלו ואת טובת המדינה לטווח הארוך.

מה הפתרון שאתם מציעים?

מפלגת אור שואפת לכך שהחברה במדינת ישראל תהיה סולידארית, תגלה אחריות קולקטיבית ותתנהל על פי עקרונות השוויון, ההומניזם והדמוקרטיה. לשם כך ברצוננו לעקור את המפריד ולקדם את המאחד. חברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית יכולה להתאחד אך ורק סביב מכנה משותף המבוסס על עקרונות ההומניזם, הפלורליזם והדמוקרטיה. אלו הערכים והעקרונות אותם מפלגת אור מציעה לטפח - באמצעות פעילות פרלמנטרית, פעילות שטח וקידום התרבות והמחשבה העצמאית והיצירתית.

כיצד תשיגו את מטרותיכם?

על מנת לעקור את המפריד ולקדם את המאחד:

א. נפעל לביטול כל התקצוב הממשלתי למערכות חינוך נפרדות ומגזריות וננהיג מערכת שוויונית יחידה, אשר תקנה ערכים הומאניים ודמוקרטיים ותחנך לתבונה, יצירתיות, פתיחות, אהבת האדם, השכלה ומדע.

ב. נקדם את הפרדת מוסדות הדת מהמדינה.

ג. נחיל את הזכויות והחובות האזרחיות (כולל גיוס לצה"ל או לשירות לאומי) באופן שוויוני.

ד. נטפח את התרבות והאמנות, על שלל צורותיהן.

ה. נפעל לגיבוש חוקה על פי מודל החוקה הצרפתית.

כשאתם אומרים 'הפרדת מוסדות הדת מהמדינה', למה, באופן מעשי, אתם מתכוונים?

להפריד את מוסדות הדת מהמדינה פירושו, שהמדינה לא תתערב באמונה הדתית או באורח החיים של שום אזרח. האמונה הדתית תתפתח במרחב הפרטי של כל אדם, ומי שירצה לצרוך שירותי דת - מכל סוג שהוא - יוכל כמובן לעשות כן, אך לא בתקצוב המדינה. לשם כך יש ליזום:

§         הפסקה של תקצוב הרבנות, מוסדות לימוד תורניים, בתי כנסת, מסגדים, מקוואות, כנסיות וכל מוסד אחר המושתת על עקרונות של אמונה דתית.

§         ביטול של כל החוקים המבוססים על עקרונות דתיים.

§         קביעה של כל דיני האישות על פי החוק האזרחי השוויוני. למשל, המדינה תכיר אך ורק בנישואים אזרחיים ותתאפשר תחבורה ציבורית בשבת.

מדוע אתם רוצים להפריד את מוסדות הדת מהמדינה?

מפלגת אור, כאמור, דוגלת בשוויון ושואפת לגבש מכנה משותף רחב ויציב בין כל אזרחי ישראל, מכל דת, מוצא, מין והעדפה מינית. מוסדות דת מכל סוג אמורים לטפל בבני קהילתם ולא בכל האחרים, שזכותם להחזיק בהשקפות ובאמונות אחרות. מוסד זה גורם לפירוד האזרחים בעצם התייחסותו לאזרחים מסוימים ובהתעלמותו מיתר האזרחים. קל וחומר כשהם מתנהלים על פי עקרונות מנוגדים לאלה של המדינה. לא ייתכן שמדינה שוויונית, שחוקיה אוסרים על אפליית נשים בתעסוקה, תממן גופים שאינם פועלים על פי עקרונות השוויון. למשל, גוף כמו הרבנות הראשית, שנשים אינן יכולות לשמש בו במשרה ציבורית, או בתי הדין הרבניים, בהם נשים פסולות להעיד ולשבת בדין .

למה כוונתכם בדרישה ל"מערכת חינוך אחידה, שתחנך על פי  עקרונות ההומניזם"?

אור רואה לנגד עיניה מערכת חינוך ממלכתית אחת, אחידה ושוויונית, שתקנה השכלה כללית על פי עקרונות התבונה, היצירה והמדע. מערכת כזו אפשרית רק אם עומדים בבסיסה כבוד האדם וחירותו, סובלנות, פלורליזם ושוויון. המצב הקיים, של מערכת חינוך נפרדת לכל מגזר - אפילו לכל מפלגה פוליטית - הוא הרסני. לכן נפעל לביטול כל המסגרות הללו ולהקמת מערכת חינוך ממלכתית אחת. מי שירצה בית ספר או רשת חינוך פרטי יוכל לעשות זאת, אבל בלי תקצוב מהמדינה, ויהיה חייב לכלול בתכנית הלימודים מכסת שעות מינימאלית של מקצועות ליבה.

רגע, אז אתם בעצם כמו שינוי, לא?

מהאמור למעלה מתברר שמפלגת שינוי לא הבינה מהי נקודת ארכימדס - מרכז הכובד - של בעיית המגזריות בישראל. שינוי רצתה לטפל בבעיה נקודתית של הסחטנות המגזרית - אך התעלמה מעצם המגזריות. היא הצטרפה לקואליציה כדי להיאבק בסחטנות המפלגות החרדיות, אבל לא כדי למגר את השיטה שמאפשרת אותה.

מפלגת אור הופכת את היוצרות ותוקפת את הבעיה היסודית של המגזריות, על תוצאותיה: הבעיה היא ההנהגה עצמה ומדיניותה - והסחטנות החרדית רק נגזרת ממנה.

ההבדלים רבים, אבל הרי העיקריים שבהם:

1. אור שמה דגש מרכזי על חינוך הומאני ודמוקרטי, במסגרתה של רשת חינוך ממלכתית יחידה, ועל ביטול כל רשתות החינוך המגזריות. מפלגת שינוי, לעומת זאת, מעולם לא עסקה בנושא זה, שבלעדיו כל הישג נגד הסחטנות המגזרית יהיה זמני בלבד.

1. אור מעודדת שיתוף פעולה, גיבוש מכנה משותף ותחושת סולידאריות, בניגוד לשינוי שפעלה מתוך חוסר הבנה של המחנה החרדי.

1. אור תהיה מוכנה לשבת בכל ממשלה, עם כל מפלגה ועם כל אדם, כל עוד יקבלו במלואם את עקרונות השוויון, ההומניזם והפלורליזם. שינוי הצהירה שלא תשב עם החרדים, ובכך פסלה אנשים במקום לפסול רעיונות, אבל כן חברה לקואליציה עם מפלגת הליכוד, שעקרונותיה לא התיישבו עם אלה של שינוי. מפלגת אור, לעומת זאת, לא תשב עם שום מפלגה שאינה מקבלת את עקרונותיה.

אתם די דומים למרצ - למה אינכם מאחדים איתם כוחות?

במבחן התוצאה, מרצ לא קידמה נושאים הקשורים לשוויון, חינוך הומניסטי והפרדת דת מהמדינה, אלא הקריבה אותם לטובת נושאים מדיניים. למפלגת אור, לעומת זאת, מדיניות הפנים חשובה עשרות מונים יותר ממדיניות החוץ.

אז מה, אתם שונאים חרדים?

להפך. אנחנו אוהבים בני אדם, בכלל זה את החרדים וכנראה יותר מ ש"אוהבים" אותם רבניהם ונציגיהם בכנסת. כמפלגה הומניסטית, המציבה את האדם במרכז, אנחנו מצדדים בשוויון, בסובלנות, בחירות הפרט ובזכותו של כל אדם באשר הוא לחיות את חייו על פי השקפת עולמו, כל עוד אינו פוגע בזכותם של אחרים ליהנות מאותה חירות. אנו בעד לתת לציבור החרדי את חופש הבחירה כיצד לנהל את חייו, בניגוד למנהיגיו, הכופים עליו בשתלטנות אורח חיים מסוים אחד בלבד.

אתם נאיביים! הרי אין שום סיכוי שהרעיונות שלכם יתקבלו.

אכן, כיוון שנושאים אלו הוזנחו מאז הקמת המדינה, התדרדרנו לתהום עמוקה, שממנה ייקח זמן רב להיחלץ. אנו בתחילת מסע ארוך מאוד, אבל אם לא נתחיל אותו - מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן כמדינה דמוקרטית. אנו מאמינים ומקווים שהציבור כולו - חילונים, דתיים, רפורמים, קונסרבטיבים, חרדים וערבים - יבין בהדרגה את חשיבות עקרונותינו, יאמצם אל לבו ויאפשר לנו ליישם את רעיונותינו. זו איננה אוטופיה והדבר בידינו. מובן שמסע זה יתקדם בהדרגה, עקב בצד אגודל. נתחיל בנושאים הזוכים לתמיכה ציבורית רחבה ואותם כבר אפשר ליישם, כגון מערכת חינוך יעילה ושוויונית, נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת.

הגזמתם. אתם חושבים שאתם מושיעי המדינה?

אין כאן שום הגזמה. מדינת ישראל קרועה לרסיסים מגזריים: יש שכונות נפרדות ויישובים נפרדים לחילונים, לדתיים-לאומיים, לחרדים ולערבים וגם מערכות חינוך נפרדות לכל מגזר. אין שום דבק חברתי שיגבש סביבו את כל החלקים האלו לאורך זמן. המכנה המשותף היחיד שיש בכוחו לאחד אותנו, הוא ההומניזם.

אז אתם בעצם בעד מדינת כל אזרחיה?

בשאלה זו טמון כשל בסיסי. ישראל מצהירה שהיא מדינה דמוקרטית וחתומה על אמנת האו"ם, לכן היא מדינת כל אזרחיה דה-פקטו. את מדינת ישראל הקימו יהודים שמאסו בשלטון זר ורצו ליטול עצמאות לחייהם במסגרת לאום ישראלי. מפלגת אור סוברת שהתרבות היהודית, המורשת וההיסטוריה שלנו חזקים דיים להכתיב את אופי התרבות הישראלית, גם לצד עקרונות השוויון והחירות של כל אזרח. לכן חשוב לנו כל כך שמערכת החינוך הממלכתית תנחיל אותם לכלל הציבור הישראלי.

כלומר, אנחנו בעד טיפוח שותפות גורל, שיתוף פעולה ושוויון מלא בין כל אזרחי המדינה, כפי שקבעו מייסדי המדינה כאשר חתמו על מגילת העצמאות.

הצבתם בראש סדר העדיפויות את החינוך השוויוני והפרדת הדת מהמדינה, אבל ביטחון המדינה דחוף יותר. מה עמדתכם בנוגע לסכסוך עם הפלסטינאים, שלום תמורת שטחים, רמת הגולן?

לדעתנו הטיפול בהפרדת הדת מהמדינה ובחינוך שוויוני דחוף עוד יותר מאשר בעיות הביטחון. בלי שותפות גורל בין אזרחי המדינה, לא יהיה לנו סיכוי לפתור את בעיות החוץ וגם לא מי שיילחם בשמנו. גם עד עתה, כשהביטחון לכאורה בראש מעיינינו, ההנהגה מטפלת בבעיות ביטחוניות נקודתיות ונוקטת מהלכים מדיניים רק כשמדינות המערב כופות אותם עליה. השלום עם מצרים, לדוגמה, נכפה על בגין למרות שתמך בארץ ישראל השלמה.

ובכל זאת, מה עמדתכם בנוגע להתנחלויות ושאלת הגבולות?

ראשית, כאמור, ללא הטיפול המוצע בבעיות הפנים, אי אפשר יהיה לפתור את בעיות החוץ. בנוגע למדיניות החוץ, צריך להתחיל מזה שמדינת ישראל חייבת להציב לעצמה קו גבול ברור. קו הגבול שייקבע יכתיב את המדיניות הנחוצה, ומי שיש לבקשו להכריע בשאלת הגבולות הוא הציבור הישראלי. ניתן לעשות זאת באופן אחראי ויצירתי, תוך התחשבות מירבית באנשים משני עבריו ומכל קשת ההשקפות הפוליטיות. אבל כדי שהציבור יוכל להחליט, עלינו לקדם ככל האפשר את תחושת שותפות הגורל בינינו: כי עם החשדנות הרווחת כיום בין המגזרים ותתי המגזרים, כל משאל רק יעמיק את הקרע בציבור, העלול להיות קטלני.

מה עמדתכם בנוגע לבעיית הקסאמים, למשל? יש לכם פטנט שאחרים לא ניסו?

על יסוד העקרונות ההומניסטיים, אנו סוברים שאסור לאפשר ירי על אזרחים. אך הומניזם וכוח צבאי אינם סותרים זה את זה. ברור לנו שתמיד נזדקק לצבא חזק ומודרני כי תמיד יתקיים רוע בעולם, ומול רוע מוחלט יש להעמיד כוח מוחלט.

ניתן לנטרל את איום הטילים באופן מיידי. הכוח הצבאי שבידי צה"ל יכול לפתור את בעיית הקסאמים. חד וחלק. מה שמונע בעד ישראל להגיב ולנטרל את איום הקסאמים הוא אי-הרצון להיתפס בעולם כמי שפוגע באזרחים תמימים ואנחנו נתפסים כך כי אין לנו קו גבול חד משמעי ומוסכם. במצב בו ישראל נמצאת באי בהירות בעיני עצמה, היא אינה מספקת תשובות הגונות לעצמה. קל וחומר שאין ביכולתה להסביר לאומות העולם את התנהגותנו. מכאן, שסדר הדברים צריך להיות כך: קביעת גבול ברור, שאיפה לשלום עם העמים מסביבנו, הגנה על אזרחי ישראל כיסוד טבעי של חירות וביטחון. מתוך אלה כל פגיעה באזרח תביא לתגובה הולמת כפי שכל מדינה שפויה ונורמלית תגיב. על בסיס מציאות זו ההסבר לעצמנו וליתר אומות העולם יהיה בהיר ונהיר כיאה לכל מדינה דמוקרטית. הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל היא אחד הנכסים הביטחוניים החשובים ביותר שלה, לא פחות ממטוסי הקרב והטנקים שברשותה. כאשר תובן עמדתנו בעולם, יוכשר השטח להפעיל את מלוא עוצמתנו ולשתק כל ירי. זה נכון לא רק בנוגע לקסאמים אלא לכל סכסוך צבאי שאליו אנו עלולים להיקלע. במקביל, יש לנקוט בטקטיקה של מאזן אימה, שהסיכוי שיביא לפגיעה בחפים מפשע קטן ביותר. אבל ממשלות ישראל, שהכניסו את עצמן לגבול מטושטש, כך גם משנתן מטושטשת ומכאן, שאינן יצירתיות מספיק, אינן נחושות מספיק ואינן בטוחות בכוחן, ולכן הן פוחדות או נמנעות משימוש באמצעים של מאזן אימה. כידוע, אמצעי זה קיים בהיבטים אחרים של מדיניות הביטחון.

מה פירוש שוויון זכויות וחובות? אתם רוצים לגייס את הערבים לצבא? את כל החרדים?

מפלגת אור רוצה בשותפות גורל, בעזרה הדדית וסולידריות בין כל האזרחים ללא הבדל דת מוצא ומין. כל מי שהוא אזרח ומטבע הדברים זקוק למשטרה שתגן עליו ולצבא שיגן עליו חייב ליטול חלק בנטל הציבורי. אוי לה למדינה שרבע מאזרחיה חשודים ואינם ראויים לאמון אמיתי כגיוס לצבא. ומאחר שאין אמון כזה, צריך ליצור אותו על ידי מערכת חינוך אחידה ורצון כן ואמיתי לאזרחות משותפת ופטריוטיות ישראלית, שתחול על כל האזרחים ללא הבדל דת מוצא ומין.

מה, תגייסו את הערבים והחרדים בניגוד לרצונם?

ראשית, צריכה לקום מסגרת-על, שתציע מספר מסלולי שירות לכלל האוכלוסייה - חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, דרוזים, בדואים, צ'רקסים וכו'. אחד המסלולים במסגרת זו היה שירות צבאי, ויהיו מסלולים אחרים כמו השירות הלאומי הקיים היום. שירות כל האזרחים יהיה זהה באורכו. כל אזרח המגיע לגיל השירות יוכל להביע את העדפתו בנוגע לסוג השירות שלו. המדינה תעשה מאמץ להתחשב בכל אדם, ולכפות כמה שפחות שירות צבאי או כל סוג שירות אחר.זה יהיה דומה לתהליך המיון בצבא, שהרי לא כל מי שמתגייס הולך להיות חייל קרבי. כאשר יהיו הרבה יותר מועמדים לשירות, יהיה למדינה קל יותר להתחשב.

בל נשכח שגם היום הגיוס נכפה על חלק מהאזרחים שאינם רוצים להתגייס. לעתים אין למדינה ברירה אלא לכפות את צרכיה, אבל אנו בעד שהדבר ייעשה תוך התחשבות מרבית ככל האפשר. למתגייסים מקרב החרדים והערבים יהיו בוודאי קשיים מיוחדים, שניתן וצריך יהיה להתחשב בהם.

הערבים לעולם לא יסכימו לזה!

באמת במצבנו כיום זה נראה בלתי אפשרי. אבל אחרי שניישם שוויון זכויות מלא בישראל ויצירת תחושה של שותפות גורל, זה יהיה אפשרי. אחרי שאנחנו נפעל לשיתוף החברה הערבית תצטרך גם היא להחליט האם פניה לזהות ישראלית, בעניין זה אסור שיהיו פשרות. כאמור, אנחנו בתחילתה של דרך ארוכה, אבל לאורך הדרך הזו נוכל אט אט ליישם את הרעיונות הללו. אגב, לפי דעתנו, חלק גדול מערביי ארץ ישראל יסכימו לשירות לאומי כבר היום. כאן חשוב לציין כי בהתאם לרוח השוויון והפלורליזם, 'אור' תפעל לקירוב ולהתחשבות בכל האזרחים ובכללם הערבים. הגישה הרווחת היום, התופסת את הציבור הערבי כבעיה, היא בלתי נסבלת. ערביי ישראל חיים בתוכנו, עובדים ותורמים את חלקם לחברה בישראל במקצועות רבים. החברה היהודית חייבת לשנות את גישתה כלפיהם. הדרך לעשות כן היא דרך החינוך השוויוני אותו אנו מעלים על נס, אבל לא רק. אור תקדם דיאלוג אינטנסיבי ושוטף בין הציבור היהודי לערבי, בכל הרמות, כדי לנסות להבין את צורכי כל קהילה, את שאיפותיה ואת פחדיה, במטרה להקטין את המחלוקות וליצור שוויון ותחושת אמיתית של שותפות גורל. וצריך לזכור, המצב הקיים היום דוחק את ערביי ישראל להתרחק מזהות ישראלית לכיוון זהות פלשתינית, מצב האמור לעורר דאגה רבה.

ומה בנוגע לחרדים? אותם תכריחו להתגייס?

גם כאן במצבנו כיום הדבר הוא בלתי אפשרי, אבל צריך לשאוף לשם. לאחר שמערכת החינוך האחידה תיושם גם על הקהילה החרדית מטבע הדברים הזיקה לישראליות והרצון ליטול חלק בהגנת אזרחי ישראל ישתנו. כאשר החובה תהיה לשירות לאומי ולאו דווקא לגיוס, הדבר יקל על ההתקדמות. שיתוף החרדים בשירות הלאומי הוא גם דרך ליצור חברה שיתופית יותר ולנטרל את הפחדים ההדדיים של אנשים ממגזרים שונים. מצב זה יהפוך אפשרי יותר כאשר החינוך יהיה אחיד יותר.

מה עם הזהות היהודית? אם לא תהיה רבנות אז מי ישמור על כך שישראל תהיה יהודית?

תרבות הינה מציאות שאנשים מיישמים מכוח העבר, ההווה והשאיפה לעתיד. מדינת ישראל הוקמה על ידי יהודים שיש להם עבר משותף. כיום אין להם הווה משותף, אך אנו פועלים למען עתיד משותף. קביעת צביונה של המדינה נתונה לשליטת הציבור – כלל האזרחים – מכוח המציאות בשטח ולא מכוח חוק או כפייה. עלינו להאמין בתרבותנו ובזהותנו, ולטפח אותה, תוך דגש על תרבות ויצירה. כל אדם יוכל לשגשג בתרבות המועדפת עליו, כל עוד לא ינסה לכפות את תרבותו על הזולת.

מה עם חוק השבות? הרי אתם בעד שוויון, אז איך יהיה גם שוויון וגם חוק השבות?

את המונח "חוק השבות" צריך לשנות לחוקי ההגירה.

חוקי הגירה צריכים להיות מבוססים על האינטרס של אותה מדינה. אדם הרוצה להתאזרח יצטרך להוכיח תועלת וכדאיות – כך הוא בכל קהילה וכך צריך להיות בכל מדינה.

האינטרסים הישראליים הם קליטה של אנשים המחוברים לתרבות הישראלית (שמורשתה ההיסטורית היא יהודית) לעקרונותיה, ולאינטרסים הכלכליים.

אור תהיה מפלגה קטנה. איך תצליחו לשנות משהו?

מפלגת אור מתכוונת לצעוד במסע לנטילת שרביט השלטון. כשההנהגה מובילה אותנו אל פי תהום אין עוד ברירה החברה הישראלית קורסת. יש לעשות מעשה - ובידינו לעשותו.

יום הבחירות הוא יום הדין להנהגה והאמצעי היחיד של העם לחולל שינוי. שום מוסד -  יעיל ככל שיהיה - לא יוכל לעצור את הניצול והסחיטה מהעם, מלבד הבחירות, הכלי הדמוקרטי להחלפת השלטון

יש להחליף את ההנהגה המושחתת - את כולה! אהוד ברק, אהוד אולמרט ואהוד נתניהו - כולם כאחד עסוקים קודם כל בהישרדותם, כולם כאחד שכחו את האזרח, כולם כאחד נכונים למכור אותנו לטובת שלטונם ולכולם כאחד תעודת נכשל. לכן מפלגת אור לא תצטרף לאף קואליציה, עד שהציבור יבטא את אמונו בה ויעניק לה את שרביט ההנהגה במדינת ישראל.

המשימה לא קלה, אך היא אפשרית. הציבור הישראלי חייב להאמין בכוחו לשנות. שיטת הבחירות הדמוקרטית משמעה שהעם הוא הריבון האחראי, המוסר את  ההנהגה לנציגיו לזמן קצוב. כשההנהגה בלתי ראויה, בכוחו ומחובתו להחליף אותם באחרים: העם הוא הממנה את ההנהגה, העם יכול לפטר אותה והוא שאחראי למצבה של המדינה.

אמת, קל יותר להתמיד בכוח האינרציה, אבל לפעמים יש לומר די. ועתה הגיעה העת זה הזמן לאזור אומץ ולהחליף את היש המושחת בכוחות רעננים, טובים ונקיי כפיים - כי בכוחנו לעשות את השינוי.

בהצלחה לכולנו,

ירון ידען