אני מסתכלת חיי כתייר הבא לביקור, אובייקטיבי, מחושב.... מנסה לחשוב מה מניע את הגלגל הזה. אלוהים לא יכול לקחת את הקרדיט, לפחות לא אצל חילונית שכמותי, ואולי זה משהו רוחני אחר, הרי תמיד אמרתי שאני מאמינה ב"חוק האיזון שבטבע" וגם קצת בצירופי מקרים אך כל עניין הרוחניות הנזיל, המזמין במתיקות אינסוף המקבלת לתוכה כל דחפין, המכסה בכלליותו כל דבר והלא מתחייב לשום דבר ובעיקר עדר השרלטנים העוטף אותו כפרי בשל מפתה ועסיסי סביב גרעין קטן של אמת (אם בכלל), כל זה די מרחיק אותי ממנו. ואולי אין הסבר, אולי זה פשוט כח האינרציה. הזדמנויות מקריות, אירועים הקורים לאנשים אחרים בהם אני משתלבת, מערבולות קטנות בזרם האינסופי של חיי. לא, זה לא יכול להיות, מתעשתת, אני בשליטה, וגם אם דברים לא מסתדרים לי, זה רק עניין זמני. אני מאמינה בעצמי ועושה הכל כדי להביא את עצמי למטרתי בחיים, אני לא נסחפת אני מכוונת.... מנסה לשכנע את עצמי. אבל לפעמים זה קשה.... לא רוצה להודות בזה, אך אחרי פרידה אפילו כזו, כמו הפעם, שאני יזמתי, שוברת לי משהו בפנים. סדק קטן מופיע על כרטיס הביטחון העצמי שבדיוק שודרג..... כמה חבל. לא מוכנה לקבל את זה שלגברים יש כזו השפעה ולמעשה יודעת שזה רק עניין של זמן עד שזה יעבור אבל עד אז מנסה לראות מבעד למסך הטמטום והכאב שמערפל את מוחי..... זה יעבור (הבא בתור!) מנסה להתרחק ולהסתכל על עצמי מבחוץ, בחלונות הראווה משתקפת מולי אישה, בחורה, הולכת בנחישות, ראשה זקוף, יודעת מה היא רוצה ...... אך, לו רק יכולתי להאמין בעצמי בכל מאת האחוזים בלא להזדקק ,לא לניחומי חברים ולא למחמאות מאהבים. אני יודעת מה אני שווה - זוהי מנטרה עליה אני חוזרת רבות לאחרונה. לפעמים זה עוזר..... פעם פחות פעם יותר |