זה התחיל, כרגיל, איתה. היה לה רעיון, שנעשה את הצעידה היומית לאורך החוף, בכייף כזה. ואח"כ נשב באחד מבתי-הקפה, ונשיב לגופנו את כל הקלוריות ששרפנו בצעידה..

המלצתי, וכך קבענו, שנתחיל בקצה הדרומי של רצועת החוף בראשון-לציון, נצעד עד לגבול בת-ים-יפו, ואם נהיה עדיין בחיים, נחזור על עקבותינו. החלטנו ויצאנו לדרך.

כקילומטר מנקודת ההתחלה, הפכה תמונת "פטה מורגנה", לכאורה, למציאות. עמדנו, משתאים, לפני גדר, מחסום, חומת-מגן, שאילצה אותנו לעמוד מלכת [הפיזיולוג שלי היה אומר: "ולהוריד את הדופק לנורמה]. השלטים שניתלו על הגדר אמרו שלפנינו "חוף נפרד לאוכלוסייה הדתית". מה משמע "חוף נפרד"? משמעו שהגברים והנשים, רחמנא לצלן, מתרחצים בחוף זה במועדים שונים. נכון שבאותה עת היה החוף שומם לחלוטין, נכון. נכון שסוכת המציל לא הייתה מאויישת כלל וכלל, נכון. אבל..זה המצב.

נאלצנו לנדוד מסביב למיתחם, כמעט עד לכביש הטיילת, ובשארית כוחותינו שבנו לרצועת החוף.

בהדרגה, כפי שמנחים המומחים, האצנו את צעדינו, והחזרנו את עצמנו למסלול, כקדם, אלא ש...מה זה? כמה מאות מטרים אחרי "מצודת שומרי המוסר" ההיא, והנה - עוד אחת! כמו שעיריית ראשל"צ משלמת את מיסיה לרב עובדיה, אותו הדבר עושה גם עיריית בת-ים!

ולמה לא בעצם? הם לא בני-אדם?!...

ב ק י צ ו ר, האדם מן הישוב, הרוצה לצעוד\לרוץ\לטייל, להנעתו, בחופי מדינת ישראל, הפתוחים לציבור, כחוק, יקח בחשבון את מעלליהם של האדונים מאיר ניצן ושלמי לחיאני, כנגד רוב הציבור.

אבל זה לא הסוף. עבדכם הנאמן לא התעצל, ושלח דו"אל נזעם למחלקות לפניות הציבור, הן של עיריית בת-ים, והן של עיריית ראשל"צ. לשם כך קיימות המחלקות האלה. והתשובה?..אין תשובה! אין מענה, אין התיחסות. אפילו לא "..קיבלנו את מכתבך והוא סומן במספר..".

התרגזתי, ושלחתי דו"אל נזעם כפול שתיים, לאגף החופים, במשרד להגנת הסביבה. אל תהיו במתח - לא קיבלתי תשובה. אחרי כמה שבועות שלחתי תזכורת. פליז, בכיתי, לפחות תאשרו שקיבלתם את המכתב. והם ענו. יקירנו, כך הם, אנחנו לא הכתובת. פנה למשרד הפנים. שלחתי. ועכשיו, אנו שוב בהמתנה!...