לא אחת עולה שאלת האוטונומיה של המערכת הכלכלית - מדוע בכלל היא נתפשת ככזו ומה מקורות התפישה הזו. במשך השנים ניתנו לכך לא מעט תשובות.
היה זה אדם סמית שאמר כי המערכת הכלכלית צריכה להיות חופשיה מהטיות פוליטיות או חברתיות ומכוונות אך ורק לפי אינטרסים כלכלים של מירוב העושר/אושר, בעזרת מנגנון היד הנעלמה, בכדי שמטרות אלו יושגו ביתר יעילות.
אך שוב עולה השאלה למה? למה בכלל האדם צריך להיות מונחה על ידי אינטרסים אגואיסטים אלו? אחת התשובות הידועות היא של הסוציולג מקס וובר שטען כי האדם הפרוטסטנטי מונחה על ידי שיקולים אלו, לא מכיוון שהוא אגואיסט, אלא מכיוון שהוא אלטרואיסט עיוור. זאת אומרת, האדם הדתי-פרוטסטנטי פועל בעולם בכדי להשביח את עולמו של האל, אך מכיוון שאין הוא יודע מה בדיוק האל רוצה מחד, והאם בכלל הוא שליח שלו, אז הוא משקיע את עצמו בעבודה ורואה בה שליחות דתית. האדם הפרוטסטנט מצווה לחיות חיי ענווה וסגפנות, אך מצד שני - להשקיע את חייו בעבודה. ככל שרבה התמורה בעד העבודה, זוהי הוכחה שהוא אכן נבחר מטעם האל, ומצד שני - שמעשיו ברוכים.
לפי וובר, זוהי תחילתו של הקאפיטליזם - השקעה חוזרת של ההון מרווח בעסק. כי זה מה שנותר לו לאדם הדתי-הסגפן לעשות עם רווחיו - להשקיע שוב, להגדיל את המפעל, להעסיק עוד עובדים, להשביח את העולם.
מי שלא מצליח מבטא בחייו את השתייכותו לארורים - אלה שנידונו לחיי סבל, עוני ורעב. לכן, חובתו של העשיר היא להימנע מתרומה ישירה לעני, אלא רק לשבח את הסביבה החברתית דרך מעשי שיתרמו לו עצמו, ולהיות בטוח שהאל ידאג למי שהוא צריך. או במילים אחרות - עשה את המעשה הנכון (הרציונלי) והנח לאל את התוצאות. צו זה התגלגל אצל אדם סמית הכלכלן לכלל: דאג לעצמך, וכשכל אחד ידאג לעצמו - טובת החברה תצמח.
למצער, ניתן לומר כי החלק השני של דבריו של סמית וגם האופי של האדם הכלכלי של וובר, אינם כבר מצויים בנינו. כיום הכלכלה נתפשת כ"מדע", כ"מערכת", או כתחום אוטונומי כבעל חוקים משלו, אשר בעיקר מנותק מחוקי מוסר. מתוך כל העקרונות שדיברנו עליהם, העיקרון של דאג לעצמך הוא אשר נותר כיחיד. הדבר קיבל חיזוק על ידי תורת האבולוציה של דרווין ששמה את מלחמת הקיום ככלי עיקרי להישרדות הפרטים. הקפיטליזם כיום, מבלי להיכנס לוויכוח הפוסט מודרני, הוא קפיטליזם של ערך אחד - כסף. אגירת העושר והנהנתנות מלווים בלגטימציה להתעלמות מבעיות חברתיות או סביבתיות, מכיוון שאלה יפחיתו את הרווח.
אך ניתן למצוא ייסודות מוקדמים יותר להפרדה בין כלכלה ובין שאר תחומי החיים. וכאן אנו גם נוגעים בהבדלים בין נצרות ויהדות ביחסם לכלכלה. בתחילת ימי הנצרות, דת שצמחה מתוך היהדות אך ניסתה לעצבה באופן שונה. לאחר שניסתה לשכנע את היהודים לאמץ את ישו כמשיח וכשלה בכך, הנצרות פנתה ללא יהודים והציעה להם יהודת חוץ ממסדית, פרטית, שכל אחד יכול לקיים. זאת אומרת, בכך שהיא פנתה החוצה מן הקהילות היהודיות, היא אפשרה התייחסות אל האנשים כפרטים. בכך אין דבר, אילולא צורף לזה גם הפרדה מוחלטת בין הקודש לחול בדמות הצו - תנו לאלוהים מה שלאלוהים, ותנו לקיסר מה שלקיסר. והמשמעות של כך ברורה, יש להפריד בין השוק לבין המקדש, ואין לערב בין הפעילויות המקושרות לזה או לזה. האדם הפרטי מצווה לקיים בשוק מסחר ללא התערבות של האלוהים או של השלטון נציגו עלי אדמות ובמקדש להתקדש לאלוהים מבלי לעסוק במסחר.
אך למול גישה מפרידה זו, יש את הגישה המוכרת של היהדות התלמודית - אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. זאת אומרת, אם אין חיי מסחר אין חיי דת וחברה, ואם אין חיי חברה ודת, אז לא יהיו חיי מסחר. אך יותר מכך - המשפט הזה קושר באופן מוחלט בין השוק למקדש ולבית העם ולשאר היבטי החיים החברתיים הכללים.
המשמעות היא שלא כמו בתפישה הנוצרית (בעיקר הפרוטסטנטית) המצווה על הפרדה מוחלטת בין תחומי החיים ובין השוק, הגישה היהודית המסורתית אינה רואה בהפרדה כטובה לחיים תקינים, ורואה את הכלכלה כמי שאמורה למלא צרכים חברתיים ואת החברה כמי שאמורה למלא צרכים כלכלים. זה תלוי בנו מה נבחר. האם נבחר בהפרדה בין הקיסר והאל, או שנבחר בקשר בין תורה לקמח. |
עולם העסקים BizW
בתגובה על כיצד אתם תופשים את עולם העסקים שלכם?
yaronct
בתגובה על העניים צריכים למות - הגנטיקה של הקפיטליזם
עפה ברוח
בתגובה על דו"ח על דו"ח העוני - בקרוב אצלכם
mouli bentman
בתגובה על פיצה בלייזר ויצחק רבין - או איך הרגו שוב את רבין
levana feldman
בתגובה על על הפספוס של פספוסים והקלקול של כלבוטק
Richard Smith
בתגובה על כלכלה - במנותק מהחברה?
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש כל כך הרבה מה להגיד על הפוסט הזה...
דייוויד קורטן מזכיר לדוגמה שהעקרונות של הכלכלה של אדם סמית מתווה שונים מאוד מהכלכלה שקיימת כיום. למעשה קורטן מנגיד את הכלכלה של השוק החופשי (ביזורי וגמיש) עם זו של הקפיטילזם התאגידי (כלכלה ריכוזית ומגושמת). לדוגמה המשפט המפורסם של סמית על היד הנעלמה (היום אולי היו קוראים לזה "הגחה") היא בהקשר של החשיבות של אי הפרדה בין בעלות וניהול מקומי. - דבר שמנוגד לתאגידים.
קורטן ממשיך (בספר שלו "כתשתאגידים שולטים בעולם") ומתאר כיצד מוסר הוא תנאי הכרחי לקיומו של שוק מתפקד (מה שגם נראה לי שרוב הכלכלנים המוסדיים מימין ומשמאל יסכימו לו (?)). - בלי מוסר משותף אין שום מחויבות לקיים עסקאות, כמובן שאפשר לשים שוטרים ושופטים , אבל ללא מוסר גם הם לא מחוייבים לקיים את עבודתם וכן הלאה.
כשאדם סמית כתב את הספרים שלו היה ברור שהכלכלה היא בתוך החברה. (ואף אחד לא חשב על הסביבה הטבעית) - כלומר אף אחד לא חשב שהכלכלה יכולה לגדול כל כך ולהשפיע באופן כל כך חזק על הערכים של החברה, על הדרך בה היא מתנהלת ועל הדרך בה הסביבה מתנהלת. (ולכן לא היה הרבה הגיון לדבר על זה, אף אחד לא חשב שתאגידים יוכלו להשפיע על הערכים והזהות של האנשים, למרות שסמית התנגד לתאגידים גדולים ולהשפעה הפוליטית שלהם ושל עשירים על הממשל)
חברה וסביבה הם לא סתם דברים פאסיבייים אלא מלאים מערכות מתפקדות. (לדוגמה משפחה, קהילה, מערכות טבעיות לטיהור מים ועוד) הכשל בתאור של וובר הוא שהשוק והייצור נבנים בחלקם על ידי הרס של מערכות מתפקדות (פרוק משפחות, זיהום מים והרס המערכות שמטהרות את המים) והספקה של "תחליפים" מהשוק.
(מערכת מתפקדת, בניגוד לסתם אוסף של מוצרים, יש לה חשיבות לסדר, ולסידור החלקים הפנמייים שלה, והיא צריכה כל הזמן תשומות של אנרגיה ומידע כדי לא להתחיל לאבד סדר לטובת הגדלת אנטרופיה)
אחד הכשלים של הניתוח הכלכלי, הנאו קלאסי הוא התייחסות למערכת הכלכלית כאילו היא פועלת בוואקום ואינה משפיעה ומושפעת על וממערכות חברתיות וסביבתיות אחרות (הדוגמה העכשווית היא השפעות הדדיות של הכלכלה ומערכת פשוטה יחסית - מערכת האקלים).
אין בעיה עם התייחסות לאנשים גם כפרטים. הבעיה היא כאשר מתייחסים אליהם רק כפרטים כאל אטומים בודדים, המנותקים ממערכות שבמציאות עוטפות אותם ומספקות להם אינספור שירותים. "רובינזון קרוזו" הכלכלי, לא היה יכול לשרוד 5 דקות בעולם בלי מערכות שמספקות לו חמצן ומסלקות את הפחמןם הדו חמצני, והוא היה מת תוך כמה חודשים בלי שכבה מגנה של אוזון. .
פוסט נהדר.
הייתי רוצה לדון על כמה נקודות:
"היה זה אדם סמית שאמר כי המערכת הכלכלית צריכה להיות חופשיה מהטיות פוליטיות או חברתיות ומכוונות אך ורק לפי אינטרסים כלכלים של מירוב העושר/אושר, בעזרת מנגנון היד הנעלמה, בכדי שמטרות אלו יושגו ביתר יעילות."
זה לא בדיוק בעזרת. הרעיון של היד הנעלה גורס שכאשר כל אחד יעשה את המעשה הטוב בשבילו, הדברים בחברה יסתדרו. אם יזם בעל הון רוצה להשקיע את הונו ליצירת רווח ומחפש נישה מסויימת, נניח שהוא איתר מסחר מסויים שאין שם מתחרים, למשל להביא משי מסין הרחוקה, הוא מרוויח מעצם היוזמה אבל גם החברה מרוויחה בכך שהיא מקבלת משי. נניח שלאחר כמה שנים החברה כבר לא מעוניינת במשי - רווחי הסוחר ירדו והוא יעזוב את העסק.
שוב החברה תרוויח כי הוא יעבור לעסק אחר שדורש את הונו.
(לעומת שוק לא יזמי כמו במשטר בולשביקי - אם הפקידים לא שמים לב, הסוחר יכול להמשיך להביא משי לשוק גם בלי דרישה... היה מקרה שבו מפעל ליצור נעליים ייצר רק נעליים גדולות מאוד או קטנות מאוד כי ככה היה קל... לא משנה שרוב האנשים בחברה צריכים נעליים בינוניות...)
האומנם?
אומנם קשה לכמת כמה צריך להשקיע בסביבה אבל לא בהכרח ששאיפה לרווח ואי התעלמות מבעיות חברתיות וסביבתיות לא עולות בקנה אחד... למשל במקרה של מפעל המזהם את האויר והעובדים גרים בסמוך למפעל ככה שהם בצורה מסתורית מתים בגיל מוקדם... לבעל המפעל יש אנטרס רווחי לא לזהם את הסביבה וכך לא לרצוח את עובדיו...
הטענה שהכלכלה נתפשת כמדע זה דווקא ציון לשבח עבור הענף... כלכלה הרי יוצאת מ"מדעי החברה", אחת הטענות של כלכלנים היא שהיא התחום הכי מדוייק כי יש בה מודלים... בשאר החלקים של מדעי החברה מדברים באוויר... אבל כמובן אלו לא ממש מודלים מדעיים... הנחות היסוד לא בהכרח נכונות...
כלומר משערים שהן נכונות...
הדרך המדעית היא בערך: השערה > ניסוי > מסקנה > ביטול ההשערה או הצדקתה.
ההליך הזה לא בהכרח קיים בכלכלה...
למשל מיקרו כלכלה לא הצליחה לחזות את המשבר הכלכלי הגדול של 29 וכך נוצר מדע המקרו כלכלה...
"אך ניתן למצוא ייסודות מוקדמים יותר להפרדה בין כלכלה ובין שאר תחומי החיים. וכאן אנו גם נוגעים בהבדלים בין נצרות ויהדות ביחסם לכלכלה. בתחילת ימי הנצרות, דת שצמחה מתוך היהדות אך ניסתה לעצבה באופן שונה. לאחר שניסתה לשכנע את היהודים לאמץ את ישו כמשיח וכשלה בכך, הנצרות פנתה ללא יהודים והציעה להם יהודת חוץ ממסדית, פרטית, שכל אחד יכול לקיים. זאת אומרת, בכך שהיא פנתה החוצה מן הקהילות היהודיות, היא אפשרה התייחסות אל האנשים כפרטים. בכך אין דבר, אילולא צורף לזה גם הפרדה מוחלטת בין הקודש לחול בדמות הצו - תנו לאלוהים מה שלאלוהים, ותנו לקיסר מה שלקיסר. והמשמעות של כך ברורה, יש להפריד בין השוק לבין המקדש, ואין לערב בין הפעילויות המקושרות לזה או לזה. האדם הפרטי מצווה לקיים בשוק מסחר ללא התערבות של האלוהים או של השלטון נציגו עלי אדמות ובמקדש להתקדש לאלוהים מבלי לעסוק במסחר.
אך למול גישה מפרידה זו, יש את הגישה המוכרת של היהדות התלמודית - אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. זאת אומרת, אם אין חיי מסחר אין חיי דת וחברה, ואם אין חיי חברה ודת, אז לא יהיו חיי מסחר. אך יותר מכך - המשפט הזה קושר באופן מוחלט בין השוק למקדש ולבית העם ולשאר היבטי החיים החברתיים הכללים.
המשמעות היא שלא כמו בתפישה הנוצרית (בעיקר הפרוטסטנטית) המצווה על הפרדה מוחלטת בין תחומי החיים ובין השוק, הגישה היהודית המסורתית אינה רואה בהפרדה כטובה לחיים תקינים, ורואה את הכלכלה כמי שאמורה למלא צרכים חברתיים ואת החברה כמי שאמורה למלא צרכים כלכלים.
זה תלוי בנו מה נבחר. האם נבחר בהפרדה בין הקיסר והאל, או שנבחר בקשר בין תורה לקמח."
למה להפריד?
הרי שעה המוקדשת לתפילה זו שעה לא פרודקטיבית מבחינת העבודה. ;-)
תודה לך. בתרבות ההינדואיסטית הכל שרוי בדת אבל גם הגבולות בין אלוהי לגשמי אינם קיימים, אלוהים מדבר מכל פינה, ההגיון הכלכלי ההינדואיסטי נראה ככה- גנשה שולטטתתת
לגבי הבודהיזם, בעיני זו דת (אני מכירה את הדעות המנוגדות.) יש מוסד נזירות אבל יש גם תורה שלמה ל layman (איש המשפחה העובד שאינו מקדיש את חייו לעבודת קודש עבור הקהילה או נירוונתו האישית), היא מבוססת בעיקר על הנחיות מוסריות אתיות וכוללת רעיונות כמו צדקה ופרנסה נכונה, ומאוד רלוונטית לדיון דת\אמונה\כלכלה\חברה
לגבי הצורך ההישרדותי, אם יש אלוהים, אז למה צריך לדאוג להישרדות?
על כך בדיוק האמירה הסופית והתגובה הקודמת שלי. האדם מסוגל להכיר ולחבור למציאות נצחית ומושלמת אבל הוא מחוייב לחוות מציאות מתפתחת.
לטואיאסטים יש סמל שמסביר את מצב העניינים- עיגול (heaven), ריבוע (earth), משולש (האדם- בסיסו מחובר לקרקע, ראשו שואף לשמיים, מחבר)
תודה על הדברים.
אגע גם בדתות המזרח. לדוגמה, הינדואיזם (המצאה מערבית לגמרי), לא רואה הפרדה בין תחומי חיים של כלכלה וחברה. שם הכל מעורבב. בדרך לעבודה נכנסים למקדש אומרים תפילה וממשיכים. הסמל המצחיק לזה שרוב ההודים הולכים עם כפכפים לעבודה שיהיה נוח להכינס למקדש מהר ולצאת מהר.
לגבי בודהיזם (האם זה דת?), שם הצוו הוא לפרוש. פשוט ללכת אל היער או המנזר ולהגות על ביטול העולם. למעשה אי אפשר שחברה שלמה תהיה בודהיסטית אדוקה, כי אז היא לא תתקיים. לכן יש את הקבוצה הנבחרת שהיא עושה את הדת והשאר מצווים רק על חלק.
לגבי הצורך ההישרדותי, אם יש אלוהים, אז למה צריך לדאוג להישרדות? או כמו שמישהו אמר את פעם (אני לפני כמה שנים) - האבולוציה היא הבדיחה הכי טובה של אלוהים....
פוסט מרתק.
יש אימרה סופית חביבה עלי מאוד trust god, but tether your camal
להצעתך- האם בוחרים בהפרדה בין האל לקיסר או בשוק ססגוני של קודש וחול, לדעתי- גם וגם
התייחסת רק לדתות מערביות, בכולן יש התייחסות מוסרית-אנושית (זה השוק המעורבב) אבל גם הכרה שהאל נפרד מהבריאה גם אם כולל אותה, חדור בה ויוצר אותה, זה יוצר תפקיד כפול לאדם: למצוא התקשרות לאל שמתעלה על האנושיות שלו, גם על חוש המוסר שלו.
למצוא התקשרות והשתתפות נכונה בבריאה דרך האנושיות שלו, באמצעות חוש המוסר והצורך ההישרדותי
הפרדה מוחלטת של כלכלה וחברה - אינני יכול להעלות על דעתי במדינה מערבית מודרנית,
וקפיטליזם חזירי, מי רוצה ?
אני אישית מאמין בשביל הזהב ולא בפתרונות הקצה. ראה לדוגמא מודלים סקנדינביים של מדיניות רווחה.