תמונות מהחיים של רוטה
כרגע בעיקר סיפורים קצרים עליי, על החיים ועל היפופוטמים.
פוסטים פופולאריים
-
שניים סינים
15/5/08 | 653 צפיות
-
אני זוכרת את הרגע שבו נפלתי
10/6/07 | 190 צפיות
-
להדליק את המזגן?
30/5/07 | 643 צפיות
-
כשהספרים הולכים לישון או מאחורי הקלעים של חנות ספרים
18/5/07 | 500 צפיות
-
סיפור על בחורה שברחה בלי נעליים
14/5/07 | 685 צפיות
-
אפשר להיות רק ידידים?
7/6/07 | 978 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך עברו שלוש שנים? 15/2/13
- מלחמת הקופסאות 14/12/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג. 13/11/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב. 30/10/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. 28/10/09
- כשאי אפשר לכתוב על הכל 26/8/08
0
למה אני לא מפסיקה לבכות?
זה כל כך כואב שאני יכולה רק לכתוב על זה אפילו לא לדבר. היא ליוותה אותי חצי חיים ועכשיו היא עומדת למות.
שיחת טלפון רגילה לאמא, היי מה נשמע, כן אני באה בשבת, סופה כבר לא אוכלת, היא לא מזהה אף אחד ולא יכולה ללכת. אל תבואי להפרד ממנה כי היא לא תזהה אותך ועדיף שלא תראי אותה ככה. תזכרי אותה כמו שהיא הייתה.
מחר אנחנו לוקחים אותה לווטרינר. הסוף.
היא בת שש עשרה וחצי. מצאנו אותה בארגז ריק בין ההזעקות של מלחמת המפרץ הראשונה. קראנו לה סופה על שם המלחמה (סופה במדבר) למרות שכל חייה היא הייתה ההפך מסופה. היא תמיד העדיפה לישון ולהתפנק ולא לרוץ ולהשתולל. אני כבר כותבת עליה בעבר. היא עדיין חיה. אבל מחר בבוקר היא תמות. ואני לא מצליחה להפסיק לבכות.
|
תגובות אחרונות
-
אורה .ה.
בתגובה על איך עברו שלוש שנים?
-
ליאורום
בתגובה על לרגל סיום השביתה סיפור על מכללה מאיזור הדמדומים
-
james j. rocklein
בתגובה על מלחמת הקופסאות
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג.
-
b_noam
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב.
-
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כ"כ מצטערת!
באמת...
שלא תדעי עוד צער....
בצעדך במשעולי העצב, שאי בתרמילך חבילות אושר מן העבר.
אלה יזינו דמעותיך - וגם יורו לך את הדרך.
התמונה ממש לקראת סוף חייה, אני חייבת לה תמונה יותר טובה שבה היא צעירה ויפה.
לפני שעה התקשרה חברה טובה וסיפרה לי שהם כרגע הרדימו את הכלבה שלהם. כלבה צעירה שבפתאומיות עברה כנראה שבץ או איזשהו אירוע מוחי אחר והפכה למשותקת.
שתינו בכינו יחד בטלפון כאילו חרב העולם.
ההחלטה להרדים כלב, חבר כל כך טוב ואפילו חלק מהמשפחה, היא אחת ההחלטות הקשות ביותר שעשינו אי פעם. ובמידה מסויימת העולם באמת חרב.
אני מקווה שעכשיו שתיהן מקשקשות ביחד בזנב במקום טוב יותר. סנדי רודפת אחרי חתולים, וסופה, כמו בחייה, יושבת כמו מלכה על כרית ורואה טלוויזיה.
התמונה של סופה נורא מרגשת !
אבל אני גם שמח. מאושר בשביל סופה, שהמון מזל היה לה שאימצתם אותה, והענקתם לה כ"כ הרבה אהבה. היא עברה יחד אתכם כל מה שעברתם איתה, חייתה חיים מלאים, ארוכיייים (16 וחצי זה 82.5 לפי חיי כלב- כבוד!) ושלמים. ונפרדה ללא חרטות. היה לה טוב, והיתה מאושרת. וזה המון. וזה בזכותכם.
חייכי. היא לבטח מקשקשת בזנב.
תודה רבה רבה על החיבוק ועל הכוכב.
גם אני הופתעתי ושמחתי לגלות כל כך הרבה אנשים שמבינים, שלא חושבים שזה פתטי להתאבל על כלב. כלבה שכל כך אהבתי, שעדיין רק המחשבה עליה גורמת לי לדמעות.
תודה על כל התמיכה, עזרתם לי מאוד.
קרעת לי את הלב..
אני כ"כ מזדהה איתך
ונותנת לך חיבוק בצורת כוכב..
(כ"כ כייף לפגוש כאן אנשים עם נשמה ענקית
כמו אלו שהגיבו לפוסט..מי ייתן ויירבו כמותכם..)
אוי, זה כל כך עצוב
מוכר לי מקובי החתול הפוזל שלי וגם מבלה, הפרסית היפיפיה והמרשעת
תנצב"ה
הרדמנו אותה לפני שבוע.
חשבתי שנגמרו לי כל הדמעות בשבוע הזה.
אבל כשקראתי את התגובה שלך עכשיו הן התחילו שוב לזרום מעצמן.
לצערי נשארו לי תמונות רק מהתקופה האחרונה שלה, אז התמונה פה היא ממש מהחודש האחרון, למרות שאני תמיד אזכור אותה צעירה ויפה.
תודה על התגובה.
עברנו את זה עם קוקי שלנו
לפני למעלה משנה.
תהיי חזקה אצל הוטרינר.
נשקי וחבקי אותה שם,
כדי שהזכרון האחרון שלה
יהיה מתוק!
ובכי את נשמתך
כשתצאי!
תודה על התמיכה ועל הכוכב.
תודה לכולכם על התמיכה.
עכשיו היא כבר באמת לא איתנו.
לא הספקתי להפרד ממנה, אבל כנראה שפוסט לזכר סופה רוטה (15.2.91- 19.6.07)
עוד ייכתב.
אני יודעת שלכל מי שלא גידל כלב זה נשמע מגוחך, אבל היא הייתה חלק מהמשפחה מאז שהייתי בת 12.
לא ישנתי בלילה, ואני עדיין בוכה, וכלב אחר אולי עוד יהיה בעתיד, אבל הוא לא יהיה תחליף לסופה שליוותה איתי תקופת חיים כל כך משמעותית.
סופה, אם יש גן עדן אני בטוחה שאת שם. אוהבת אותך. איילת.
אל תמחקי. מה שאמיתי וכואב - הכי מרשים בעיני.
גם לנו היה חתול שהתארח בדירתנו כי אחות של אשתי הייתה בחול והחתול חלה מאוד והם לא יכלו לטפל בו בחו"ל . במשך חודשים הוא טופל על ידינו וגם עבר ניתוח.
אבל למרבה הטרגדיה יום לאחר הניתוח הוא מת לנו ושברון הלב היה ענק
התרופה הטובה ביותר שמצאנו לכאב לב הזה- אימצנו 2 חתולים נוספים שנזרקו מביתם לרחוב וגדלים איתנו באושר רב. (וכל הרעיון שאורך החיים שלהם קצר משמעותית משלנו0 בהדחקה מטורפת אבל אין מה לעשות)
היי מתוקה,
אני איתך שם לאורך כל הדרך,
נפרדתי כבר מארבעה כלבים ואני מכיר ויודע מה ההרגשה,
תהיי חזקה, ותבכי, זה טוב,
איתך תמיד
עשית לי עצוב. לא יודע מאיפה להתחיל בכלל.
מקווה שתרגישי טוב ותתגברי במהרה. זה הפוסט השני שאני קורא על מות כלבה תוך שבוע, נשמע לי כל כך רע :(
מה אפשר לומר? תהיי חזקה.
אני מבינה אותך לגמרי.
חיבוק ענק!
תודה ליזה ותמי.
נכנסתי לאתר עכשיו במחשבה למחוק את הפוסט הזה, כי הוא נכתב ברגע קשה מדי ובלי שום צנזורה עצמית, אבל כשראיתי את התגובות התומכות שלכן החלטתי שגם למה שנכתב בפגיעות מוחלטת כנראה יש כאן מקום.
עדיין עצובה נורא אבל מעודדת קצת מהתמיכה. שוב תודה.
כל כך עצוב.
משתתפת בצערך.
אוף... זה נורא להיפרד מכלבים.
עברתי את זה כבר כמה פעמים.
לבי איתך.