כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    המשחקים האולימפיים והמחדל הישראלי

    49 תגובות   יום חמישי, 14/8/08, 10:42

    אין בנו רחמים ואין לנו קנה מידה לבחינה של הדברים. בישראל הכול נמדד ככישלון או הצלחה. אנו אוהבים להשפיל או לרומם, אבל אנחנו לא מסתדרים עם בינוניות. הכול או כלום, שחור ולבן דכדוך ואופוריה. אנחנו כחברה מיטלטלים בין מורדות ועליות בין מניה לדפרסיה.

     

    במדינה בה הכותרות זועקות כול בוקר מחדל כישלון ובזיון גם ספורטאים מחוננים שמשקיעים את כל מרצם ואת כל נעוריהם בספורט, במקרים רבים בעבור תמיכה דלה של מוסדות המדינה, אם הם לא מספקים את הסחורה, הופכים להיות כישלונות וביזיונות.  

     

    הטניסאים הושפלו, הסייפים נדקרו, והציפיות התנקזו לאריק זאבי, אבל כנראה שגם ממנו לא תבוא הישועה מבשרת הכותרת בעיתון הארץ . הפסד מביך לסייף הישראלי בסיבוב הראשון. בושה על מגרשי הטניס. אימצנו לחיקנו בלי פשרות את משפטו המפורסם של וינס לומברדי מאמן הפוטבול האמריקאי האגדי שאמר "הניצחון הוא לא הכול, הוא הדבר היחידי".

     

    ישראל שלחה למשחקים האולימפים את המשלחת הגדולה בתולדותיה, הספורטאים הישראלים והספורט הישראלי עברו כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות ובישראל גדלים כישרונות גדולים וספורטאים איכותיים. אבל לנו לא אכפת העיקר שיביאו לנו מדליה. לא אכפת לנו באמת מי זה יהיה ובאיזה תחום, העיקר שלישראל תהיה מדליה ואת יתר הספורטאים נוכל לשכוח עד הפעם הבאה. זה לא הספורט וזה לא התחרות זה רק המדליה שמנצנצת.

     

    הבעיה היא לא בשאיפה למדליה זו שאיפה טבעית ורצויה, כולם רוצים לנצח ולהיות הטובים ביותר. הבעיה היא שבמחזותינו מי שלא מצליח מוכתר מיד ככישלון. אי ההצלחה הופכת לחידלון, לשקר ורמאות. הרי מי שלא הצליח במשחקים האולימפים, נשלח לשווא, בזבז את כספי המדינה. אי הצלחה של ספורטאי ישראלי משמעותה שעבדו עלינו, שניצלו את כספינו ושאנחנו יצאנו שוב פראיירים.

     

    הספורט כמובן אינו יוצא דופן, זהו יחסנו לכל התחומים. יש בעיית מים, עזבו אתכם מכך שזו בעיה עולמית, עזבו אתכם מן העובדות ומהבצורת המתמשכת, קודם כול צריכים למצוא אשמים ולהכריז מחדל. כך בצבא, כך בכבישים, כך בפוליטיקה, בביטוחן ובחברה. כך נוצרת לה תפיסת עולם, שהפכה לחלק מההוויה שלנו, על פיה, הכול מתנהל בחלמאות, אווילות ושחיתות, תחושות המובילות למיאוס ולבסוף לפגיעה מהותית ביסודות הדמוקרטים של החברה.    

     

    מחר אם יזכה אחד מהספורטאים הישראלים במדליה הכול ישתנה הדכדוך יהפוך לצהלה הכול ישכח, נחזור לחייך והמשחקים יהפכו מכישלון להצלחה וגיבור חדש יוולד לו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/08 12:29:

      צטט: חדר 101 2008-08-17 08:34:19

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-17 08:20:38

       

      אחרי שמכבים את האורות אנחנו בעיקר מאוהבים בדרמה.

      זה לא ההפסד או הניצחון זו הדרמה.

      מתחרים עשרות אנשים שרובנו אף פעם לא התעניין בהם עד לאולימפידה והפוכים פתאום לסיבה לרוממות הרוח או לדיכאון של אומה שלמה.

       

      את זה אפשר להגיד על כל דבר שאי פשם שודר על מרקע הטלוויזיה. משושלת ועד הישרדות.

      הזכרון של הצופה רק הולך ונחלש. בעוד חודש נסה לשאול אנשים אם הם יודעים איך קוראים להוא שזכה בשמונה מדליות זהב ותראה איך הם מסתבכים.

       

      המעניין בתפיסה שלנו את הספורטאים הישראלים ואת "כישלונתיהם" היא שילוב של שני אלמנטים

      מחד האשמה מיידית של המדינה ומוסדותיה

      ומצד שני זלזול בכישוריהם ובחוסן המנטאלי של הספורטאים הישראלים

       

        17/8/08 08:52:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 12:50:55

      צטט: איירבוס-max 2008-08-14 11:11:55

      או מדליה או כשלון = תרבות כוכב נולד, שפשתה לכל תחום בחיינו.

       

      אני חושב שזה לא רק שאלה של הכול או כלום שיטת כוכב נולד

      אלא שיש לכך הסבר עמוק

      כאשר התגובות הן כה קיצוניות זה משפיע על כל תהליך ההחלטות של הממשלה למשל

      זה משפיע על האופן בו מנהלים את המדינה. במקום בו אין מקום למחילה או לטעויות.

       מסכים לגמרי!

       

        17/8/08 08:34:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-17 08:20:38

       

      אחרי שמכבים את האורות אנחנו בעיקר מאוהבים בדרמה.

      זה לא ההפסד או הניצחון זו הדרמה.

      מתחרים עשרות אנשים שרובנו אף פעם לא התעניין בהם עד לאולימפידה והפוכים פתאום לסיבה לרוממות הרוח או לדיכאון של אומה שלמה.

       

      את זה אפשר להגיד על כל דבר שאי פשם שודר על מרקע הטלוויזיה. משושלת ועד הישרדות.

      הזכרון של הצופה רק הולך ונחלש. בעוד חודש נסה לשאול אנשים אם הם יודעים איך קוראים להוא שזכה בשמונה מדליות זהב ותראה איך הם מסתבכים.

       

        17/8/08 08:20:

      צטט: אישון 2008-08-16 22:35:22

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-15 16:01:43

      צטט: אישון 2008-08-15 02:27:41


      אהבתי את ה- ס' של זאבי כשדמע בראיון היום .
       בכלל כשאני רואה ג'ודו מתחשק לי סלווא-מושן ולשים פסקול של וואלס חתונה ברקע.

       

      אולי עמוק בפנים אתה בחור סנטימנטלי

       

      אם קונג פו וושו זה סנטמינטלי אז כן.. (זו אמנות הלחימה שלי ).

      היתי אולי ציני מידי אבל  אנחנו באמת מעמיסים יותר מידי ציפיות ואז כמובן מנפחים את האכזבות.

      סוד הקללה הקסומה הישראלית ?

       

      אחרי שמכבים את האורות אנחנו בעיקר מאוהבים בדרמה.

      זה לא ההפסד או הניצחון זו הדרמה.

      מתחרים עשרות אנשים שרובנו אף פעם לא התעניין בהם עד לאולימפידה והפוכים פתאום לסיבה לרוממות הרוח או לדיכאון של אומה שלמה.

       

        16/8/08 22:35:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-15 16:01:43

      צטט: אישון 2008-08-15 02:27:41


      אהבתי את ה- ס' של זאבי כשדמע בראיון היום .
       בכלל כשאני רואה ג'ודו מתחשק לי סלווא-מושן ולשים פסקול של וואלס חתונה ברקע.

       

      אולי עמוק בפנים אתה בחור סנטימנטלי

       

      אם קונג פו וושו זה סנטמינטלי אז כן.. (זו אמנות הלחימה שלי ).

      היתי אולי ציני מידי אבל  אנחנו באמת מעמיסים יותר מידי ציפיות ואז כמובן מנפחים את האכזבות.

      סוד הקללה הקסומה הישראלית ?

        16/8/08 18:39:

      צטט: רמי-אל 2008-08-15 18:07:39


      כל מילה

       

       

      ומה לגבי הפסיקים והנקודות?

      (:

        16/8/08 09:12:

      צטט: חדר 101 2008-08-15 16:40:53


      מדליות או לא, הקוביה הכחולה הזאת זה משהו מהמם לגמרי.

       

      את מתכוונת לקוביות של פלפס אני מבין

        15/8/08 18:07:

      כל מילה
        15/8/08 16:40:

      מדליות או לא, הקוביה הכחולה הזאת זה משהו מהמם לגמרי.
        15/8/08 16:01:

      צטט: אישון 2008-08-15 02:27:41


      אהבתי את ה- ס' של זאבי כשדמע בראיון היום .
       בכלל כשאני רואה ג'ודו מתחשק לי סלווא-מושן ולשים פסקול של וואלס חתונה ברקע.

       

      אולי עמוק בפנים אתה בחור סנטימנטלי

        15/8/08 08:10:
      עיתונות הספורט בישראל בפרט ובעולם כולו נהייתה צהובה. פדרר מפסיד? הוא במשבר. רק ששכחו שהוא היה מדורג ראשון 4 שנים ברציפות, שזה בערך כמו שקבוצת כדורגל תזכה באליפות 10 שנים ברציפות. לא היה מעולם טניסאי שהחזיק רצף מדהים כזה בדירוג. אז כן, מותר גם לקרחון השוויצרי להפסיד, זה לא הופך אותו לטינסאי פחות טוב או מוחק אותו ברגע מדפי ההיסטוריה.
        15/8/08 02:27:

      אהבתי את ה- ס' של זאבי כשדמע בראיון היום .
       בכלל כשאני רואה ג'ודו מתחשק לי סלווא-מושן ולשים פסקול של וואלס חתונה ברקע.
        15/8/08 01:58:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 19:40:46

      צטט: אורי כרמל 2008-08-14 19:33:46

      אם זה לא היה אנחנו היה אפשר להפוך את זה למערכון טוב של מונטי פייתון...

      אולי אפשר גם ככה- מה עדיף, לצחוק או לבכות?

      *

      אורי

       

      אולי זו שאלה של גיל, פעם זה היה הרבה יותר מצחיק אותי מהיום

        אולי זו לא שאלה של גיל- אולי זו שאלה של דאגה לדור הבא. אני מניח שלך כבר יש ולי עדיין אין. הלך המחשבה כולו משתנה אז, כך אומרים לי חבריי עם הילדודס

       

        15/8/08 00:09:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-08-14 23:02:46

       

      מילת ה"קסם" היא 

      תשתיות

       

      תשתיות של תרבות, ספורט, אומנות, דמוקרטיה וסובלנות, מדע, חופש... כל אלו הם לא רק "מילים", אי אפשר ליצור השגים מדעיים ללא השקעה לאורך זמן, לא ניתן לזכות באוליפיאדה ללא יצירת מערך תמיכה בכשרונות. 

       

      אבל מה אפשר לעשות, מדינת ישראל סובלת ממחסור מזעזע בהשקעה בתשתיות.

       

      תשתית, במהותה, היא לטוח ארוך. מדינת ישראל היא מדינת ה"אחרי הפרסומות".

       

      "אחרי הפרסומות" יערך דיון באולפן מדוע ישראל לא זוכה בזהב באולימפיאדה, ו"אחרי הפרסומות" שוב ישדרו את המבטים המאוכזבים של הספורטאים. שזה מעצבן. מדוע? כי רק מי שיודע עד כמה קשה להיות ספורטאי ברמה גבוהה, עד כמה החיים של אותם אנשים נסובים סביב השאיפה להצטיין, עד כמה הם מקריבים באורך החיים שלהם שכולל אימונים יום יומיים האורכים שעות, בניית חוסן גופני, תזונה מיוחדת, הצורך לסדר יום קבוע שלא מאפשר כמעט בילויים. רק מי שמבין שבשביל להיות ספורטאי צמרת אתה חייב לעבוד עם ילדים ולתמוך בהם עד שהם יהיו נערים - רק אנשים שהיו שם מבינים את זה.


      אבל הרוב יקראו את העיתון, ינגסו בשווארמה שלהם ויגידו "אוי, ממש לא מבינים איך שלחו משלחת כזו גדולה שלא מביאה כלום"

       

       

       

       

      התשתית הראשונה שחסרה היא תרבות ומסורת
        15/8/08 00:08:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-08-14 20:14:32


      אי -אפשר להתעלם מהמשאבים העלובים המושקעים בספורט הארץ ישראלי. גם בעלי הנתונים שספגו בבארץ מוצאם תרבות וחינוך לספורט, הלכו לאיבוד בתנאים הספרטניים שאגודות הספורט והרשויות מעניקות להם במשורה. מענין מי עומד מאחורי דבר המפרסם: הידעתם? מרבית הספורטאים הישראלים באולימפידה, הם עולים חדשים...

      כן מוליק. אנחנו עם שאוהב מיתוסים ואם אין כאלה בנמצא אנחנו בועטים. תרבות ישראלית במיטבה. במקום להפיק לקחים - יוצאים בהאשמות והשמצות.

       

      לצערי, אני מסכימה עם כל מה שכתבת. אולי זו סיבה מספיק טובה לחייך? (:-

      אני חושב שזו הפעם הראשונה שאנחנו ממש מסכימים על משהו, אולי זה אומר שאני צריך לשקול מחדש את עמדתי

      (:

       

        15/8/08 00:07:

      צטט: עמיר 2008-08-14 19:51:44


      אני חושב שיש כאן שתי בעיות, כשהראשונה היא כמו שציינת - הטראגיות בה מתקבלים הישגים בינוניים מינוס (אי-ניצחון). הבעיה השניה היא בעצם הקניית החשיבות לכל הסיפור מלכתחילה.  כידוע, הישראלי הממוצע לא ממש מגלה עניין בענפי ספורט כמו שייט, סייף, שחיה, וקליעה למטרה (היה כזה, נכון?) . ולפתע, פעם בארבע שנים, זה בנפשו של כל אחד כאן. אז נניח לצורך הדיון שההישגים מחפירים, שבאמת השחיינים קפצו לבריכה ריקה וכו' .... אז מה?! זה בסה"כ ענפי ספורט שנעים בין הלא-פופולריים לאזוטריים. לא רק שמחר אם יהיה הישג כולם ישכחו את ה"כשלונות" ויהיו באופוריה, אלא שמחרתיים כולם יישכחו שהיתה תחרות בכלל.

      בינתיים אני נאלץ לשמוע בראש החדשות את הקריינית מדברת בקול עגמומי על "בית הניחומים" . ראבאק .

       

      זה בדיוק העניין

      גבריותה של אומה שלמה מונחת על הכף

      כאשר אתה שם בשם הדגל והלאום

      הספורט  הופך להיות נחלת הכלל

      חלק מהזיקפה הלאומית ומי שנכשל במשימה הוא כתם על האון  

        14/8/08 23:02:

       

      מילת ה"קסם" היא 

      תשתיות

       

      תשתיות של תרבות, ספורט, אומנות, דמוקרטיה וסובלנות, מדע, חופש... כל אלו הם לא רק "מילים", אי אפשר ליצור השגים מדעיים ללא השקעה לאורך זמן, לא ניתן לזכות באוליפיאדה ללא יצירת מערך תמיכה בכשרונות. 

       

      אבל מה אפשר לעשות, מדינת ישראל סובלת ממחסור מזעזע בהשקעה בתשתיות.

       

      תשתית, במהותה, היא לטוח ארוך. מדינת ישראל היא מדינת ה"אחרי הפרסומות".

       

      "אחרי הפרסומות" יערך דיון באולפן מדוע ישראל לא זוכה בזהב באולימפיאדה, ו"אחרי הפרסומות" שוב ישדרו את המבטים המאוכזבים של הספורטאים. שזה מעצבן. מדוע? כי רק מי שיודע עד כמה קשה להיות ספורטאי ברמה גבוהה, עד כמה החיים של אותם אנשים נסובים סביב השאיפה להצטיין, עד כמה הם מקריבים באורך החיים שלהם שכולל אימונים יום יומיים האורכים שעות, בניית חוסן גופני, תזונה מיוחדת, הצורך לסדר יום קבוע שלא מאפשר כמעט בילויים. רק מי שמבין שבשביל להיות ספורטאי צמרת אתה חייב לעבוד עם ילדים ולתמוך בהם עד שהם יהיו נערים - רק אנשים שהיו שם מבינים את זה.


      אבל הרוב יקראו את העיתון, ינגסו בשווארמה שלהם ויגידו "אוי, ממש לא מבינים איך שלחו משלחת כזו גדולה שלא מביאה כלום"

       

       


      אי -אפשר להתעלם מהמשאבים העלובים המושקעים בספורט הארץ ישראלי. גם בעלי הנתונים שספגו בבארץ מוצאם תרבות וחינוך לספורט, הלכו לאיבוד בתנאים הספרטניים שאגודות הספורט והרשויות מעניקות להם במשורה. מענין מי עומד מאחורי דבר המפרסם: הידעתם? מרבית הספורטאים הישראלים באולימפידה, הם עולים חדשים...

      כן מוליק. אנחנו עם שאוהב מיתוסים ואם אין כאלה בנמצא אנחנו בועטים. תרבות ישראלית במיטבה. במקום להפיק לקחים - יוצאים בהאשמות והשמצות.

       

      לצערי, אני מסכימה עם כל מה שכתבת. אולי זו סיבה מספיק טובה לחייך? (:-

        14/8/08 19:51:


      אני חושב שיש כאן שתי בעיות, כשהראשונה היא כמו שציינת - הטראגיות בה מתקבלים הישגים בינוניים מינוס (אי-ניצחון). הבעיה השניה היא בעצם הקניית החשיבות לכל הסיפור מלכתחילה.  כידוע, הישראלי הממוצע לא ממש מגלה עניין בענפי ספורט כמו שייט, סייף, שחיה, וקליעה למטרה (היה כזה, נכון?) . ולפתע, פעם בארבע שנים, זה בנפשו של כל אחד כאן. אז נניח לצורך הדיון שההישגים מחפירים, שבאמת השחיינים קפצו לבריכה ריקה וכו' .... אז מה?! זה בסה"כ ענפי ספורט שנעים בין הלא-פופולריים לאזוטריים. לא רק שמחר אם יהיה הישג כולם ישכחו את ה"כשלונות" ויהיו באופוריה, אלא שמחרתיים כולם יישכחו שהיתה תחרות בכלל.

      בינתיים אני נאלץ לשמוע בראש החדשות את הקריינית מדברת בקול עגמומי על "בית הניחומים" . ראבאק .

        14/8/08 19:40:

      צטט: אורי כרמל 2008-08-14 19:33:46

      אם זה לא היה אנחנו היה אפשר להפוך את זה למערכון טוב של מונטי פייתון...

      אולי אפשר גם ככה- מה עדיף, לצחוק או לבכות?

      *

      אורי 

       

      אולי זו שאלה של גיל, פעם זה היה הרבה יותר מצחיק אותי מהיום

        14/8/08 19:38:

      צטט: yairgil 2008-08-14 18:21:00


      מולי, אני חושב שלא דייקת 

      בעיית התקשורת הבונה ציפיות ואז נוקמת במי שלא עמדו בהן, אכן אמיתית (בפוליטיקה, בספורט ובכלל)

      אבל אני לא חושב שהדרישה היא לנצחון בכל מחיר, הדרישה היא להופעה מכובדת ולעשיית המירב האפשרי בהתאם לרמה הריאלית של הספורטאי.

      לשחיינים שהגיעו לסביבות מקום 20+ אבל נתנו את המירב והצליחו להגיע לשיא אישי, אף אחד לא בא בטענות.

      אבל אם אנדיוני שהם בחמישיה הבכירה בעולם, עפים בסיבוב ראשון, ואם ספורטאים רבים אחרים "נחנקים" ולא מתפקדים ברגע האמת (כולל מנוסים כמו אריק זאבי למשל), הרמת הגבה והאכזבה הם לגיטימיות.

      הספורט היום בכל העולם הוא הישגי ומבוסס על תוצאות. במשלחת האולימפית הישראלית מושקע הון עתק מכספי ציבור ולגיטימי לשאול שאלות ולהבין אילו תוצאות כל ההשקעה הזו מביאה לנו. אגב "האשמה" לאו דווקא בספורטאים עצמם - יתכן שבתהליך ההכנה, או אולי בניהול הארגוני. אבל השאלות ראוי שישאלו.

       

      אני מסכים שיש קשר לציפיות ואני מסכים שיש כאלו שיצאו מהתופת יותר בזול

      גם אין לי בעיה עם האכזבה והציפיות אלא עם האגרסוויות של השפה, עם חוסר המידה.

      המרחק רב, אני חושב, בין אכזבה לבזיון

        14/8/08 19:35:

      צטט: ורד א. 2008-08-14 17:48:08


      אתה כ"כ צודק.

      התקשורת אוהבת לרומם ובאותה מידה גם להפיל לקרשים.

      אצלנו זה "הכל או כלום".

      אין הערכה למאמצים שמשקיעים הספורטאים ולהקרבה שלהם. מצפים למדליה ואם אין, אז זה כשלון.

      בעיניי כל הספורטאים שהגיעו לאולימפיאדה צריכים להיות גאים בעצמם. זה לא פשוט להגיע לשם.

       

       

      על מה את מדברת הם כולם נצלנים ורמאים שרוכבים על גבנו

        14/8/08 19:34:

      צטט: lumiere 2008-08-14 17:45:28


      מצחיק, בדיוק אמרתי לאימא שלי היום שזה מרגיז אותי שהכותרת של 5 בערב בטלויזיה הייתה "ביזיון באולימפיאדה", מה לעזאזל הם חושבים לעצמם?

      אין לי מילים להוסיף על הדברים שכתבת הרבה יותר טוב ממני.

      ואני דווקא ממש גאה ושמחה על הספורטאים, במיוחד השחיינים שממשיכים לשבור שיאים של עצמם!

       

      מילים מרגשות וזולות כותרות מצלצלות

       

        14/8/08 19:33:

      אם זה לא היה אנחנו היה אפשר להפוך את זה למערכון טוב של מונטי פייתון...

      אולי אפשר גם ככה- מה עדיף, לצחוק או לבכות?

      *

      אורי 

        14/8/08 19:32:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 19:31:28

      צטט: ליאי 2008-08-14 15:18:34

      ומצד שני, כל מנהיג נבחר יודע שיתלו אותו בכיכר העיר, כך או אחרת, ובהדרגה הופך את עצמו לnumb בכל מה שקשור להתייחסות רצינית לרצון הציבור. הרי הכל אפשר לסובב בספינים, וגם כשהם לא עובדים אין את מי להאשים מלבד "הישראליות".

       

       

       

      זהו חלק מהתהליך בו כול שיח ציבורי הופך לעקר כי התהליך גורם לאובדן קנה המידה מהו מחדל ועל מה ניתן להתייחס רק כסתם בעיה שדורשת התייחסות

       

       

      מולי, תרשה לי להפנות אותך לכאן, בסדר?
        14/8/08 19:32:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2008-08-14 16:00:19


      צודק, צודק, צודק.

      אוסיף ואומר שהקיצוניות הזאת מתבטאת גם בציפיות הקיצוניות - בספורט כמו בפוליטיקה. מה הפלא שבכל מערכת בחירות יש לנו משיח חדש, או מפלגת הלהיט התורן החדשה. וכגודל הציפייה וכו' וכו'.

      כאשר כל מנהיג הוא בן דמות החידלון

      יש צורך בכול פעם למצוא מנהיג חדש

      דמות טהורה ונקיית כפיים

       

        14/8/08 19:31:

      צטט: ליאי 2008-08-14 15:18:34

      ומצד שני, כל מנהיג נבחר יודע שיתלו אותו בכיכר העיר, כך או אחרת, ובהדרגה הופך את עצמו לnumb בכל מה שקשור להתייחסות רצינית לרצון הציבור. הרי הכל אפשר לסובב בספינים, וגם כשהם לא עובדים אין את מי להאשים מלבד "הישראליות".

       

       

       

      זהו חלק מהתהליך בו כול שיח ציבורי הופך לעקר כי התהליך גורם לאובדן קנה המידה מהו מחדל ועל מה ניתן להתייחס רק כסתם בעיה שדורשת התייחסות

        14/8/08 18:32:


      והכתוביות המודיעות זה וזה נכשלו וחזרו הביתה

      והתקוות התקוות שתולים כאילו הלכו לסגור הסכם עם אסד

        14/8/08 18:21:


      מולי, אני חושב שלא דייקת 

      בעיית התקשורת הבונה ציפיות ואז נוקמת במי שלא עמדו בהן, אכן אמיתית (בפוליטיקה, בספורט ובכלל)

      אבל אני לא חושב שהדרישה היא לנצחון בכל מחיר, הדרישה היא להופעה מכובדת ולעשיית המירב האפשרי בהתאם לרמה הריאלית של הספורטאי.

      לשחיינים שהגיעו לסביבות מקום 20+ אבל נתנו את המירב והצליחו להגיע לשיא אישי, אף אחד לא בא בטענות.

      אבל אם אנדיוני שהם בחמישיה הבכירה בעולם, עפים בסיבוב ראשון, ואם ספורטאים רבים אחרים "נחנקים" ולא מתפקדים ברגע האמת (כולל מנוסים כמו אריק זאבי למשל), הרמת הגבה והאכזבה הם לגיטימיות.

      הספורט היום בכל העולם הוא הישגי ומבוסס על תוצאות. במשלחת האולימפית הישראלית מושקע הון עתק מכספי ציבור ולגיטימי לשאול שאלות ולהבין אילו תוצאות כל ההשקעה הזו מביאה לנו. אגב "האשמה" לאו דווקא בספורטאים עצמם - יתכן שבתהליך ההכנה, או אולי בניהול הארגוני. אבל השאלות ראוי שישאלו.

        14/8/08 18:13:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 16:54:56

      צטט: adi.1 2008-08-14 13:28:47


      מולי, תודה רבה על הפוסט. כל מילה זהב (או אולי מדליית זהב?!)

      מה שמכאיב זה שהתנהלות ציבורית שכזו אינה עוזרת לבניית המסורת הספורטיבית.

      אחד הדברים היפים שאפשר ללמוד מן המעצמות הספורטיביות זה ההמשכיות - האולמפיאדה הזו היא עוד שלב בדרך לאולימפיאדה הבאה, והמסר הוא שלא מדובר רק במופע אחד אלא ברצף.

       

      השחיינים הישראלים הנפלאים שנשלחו השנה לאולימפיאדה באו כדי להשתפר (ואכן עשו זאת בצורה מופלאה), ובאו כדי ללמוד והכל בכדי שבעוד 4 שנים הם יוכלו להתברג בקלות לא רק בחצאי הגמר אלא גם בגמר. רק ככה בונים מסורת.

      עבור אריק זאבי, בניגוד להרבה ספורטים ישראלים, זו האולימפיאדה השלישית, בדיוק כמו שלמייקל פלפס זו האולימפיאדה השלישית ולעוד הרבה מאוד ספורטאים שממשיכים להתאמן ולהשתפר מאולימפיאדה לאולימפיאדה, והמאמצים הפיזיים והנפשיים שעוברים ספורטאים אלו, גדולים כקטנים, שווים הרבה יותר מכותרת פופוליסטית כזו או אחרת. אני מצדיעה לכל אחד ואחד מהם ומקווה שהספורטאים שלנו לא קוראים את אותן הכותרת אלא עסוקים בעצמם ובמטרות שהציבו לעצמם.

       

      בבריכה בניגוד לתחומים אחרים, העובדה שאפשר לשפר את שיאי ישראל

      שמרה על השחיינים, בעזרת הורדת ציפיות מראש, כול תוצאה טובה בבריכה התקבלה בברכה. 

       אני שמח שאת מצליחה לעקוב אחר התחרויות ולא רק לחייג שיחות בינלאומיות

       

       

      זה לא מצחיק! כבר שבוע שאני מתרגלת קימה בחמש בבוקר....
        14/8/08 17:48:


      אתה כ"כ צודק.

      התקשורת אוהבת לרומם ובאותה מידה גם להפיל לקרשים.

      אצלנו זה "הכל או כלום".

      אין הערכה למאמצים שמשקיעים הספורטאים ולהקרבה שלהם. מצפים למדליה ואם אין, אז זה כשלון.

      בעיניי כל הספורטאים שהגיעו לאולימפיאדה צריכים להיות גאים בעצמם. זה לא פשוט להגיע לשם.

       

        14/8/08 17:45:


      מצחיק, בדיוק אמרתי לאימא שלי היום שזה מרגיז אותי שהכותרת של 5 בערב בטלויזיה הייתה "ביזיון באולימפיאדה", מה לעזאזל הם חושבים לעצמם?

      אין לי מילים להוסיף על הדברים שכתבת הרבה יותר טוב ממני.

      ואני דווקא ממש גאה ושמחה על הספורטאים, במיוחד השחיינים שממשיכים לשבור שיאים של עצמם!

        14/8/08 16:56:

      צטט: spring_g 2008-08-14 15:16:38


      וכדברי המשורר... או סקנדל או פסטיבל.

      אין אמצע.

       

      יש פה שתי נקודות, 

       

      אחת, חוסר בפרפורציות ואמות מידה.


      שתיים, הצורך הסובייקטיבי האנושי בהאנשה של כל מחדל.


      מה שלפעמים אנחנו עושים בחיים הפרטיים, להאשים את מי שניתן (כלומר, מי שלא פוחדים ממנו) גם על מחדלים שלא נובעים מטעות אנוש בכלל.

       

       


      והשאלה, שלדעתי יש לה תשובה, ממה נובעת הבעייה הראשונה, הקבלה של, וההפרזה בתיאור הצלחה או אי הצלחה.

       

      יש יותר מושובה אחת לדעתי לסיבה שבגללה אנו מתנהלים בתחושת גאווה ועליונות מצד אחד

      ומצד שני בתחושת נחיתות ועלבון

       

        14/8/08 16:54:

      צטט: adi.1 2008-08-14 13:28:47


      מולי, תודה רבה על הפוסט. כל מילה זהב (או אולי מדליית זהב?!)

      מה שמכאיב זה שהתנהלות ציבורית שכזו אינה עוזרת לבניית המסורת הספורטיבית.

      אחד הדברים היפים שאפשר ללמוד מן המעצמות הספורטיביות זה ההמשכיות - האולמפיאדה הזו היא עוד שלב בדרך לאולימפיאדה הבאה, והמסר הוא שלא מדובר רק במופע אחד אלא ברצף.

       

      השחיינים הישראלים הנפלאים שנשלחו השנה לאולימפיאדה באו כדי להשתפר (ואכן עשו זאת בצורה מופלאה), ובאו כדי ללמוד והכל בכדי שבעוד 4 שנים הם יוכלו להתברג בקלות לא רק בחצאי הגמר אלא גם בגמר. רק ככה בונים מסורת.

      עבור אריק זאבי, בניגוד להרבה ספורטים ישראלים, זו האולימפיאדה השלישית, בדיוק כמו שלמייקל פלפס זו האולימפיאדה השלישית ולעוד הרבה מאוד ספורטאים שממשיכים להתאמן ולהשתפר מאולימפיאדה לאולימפיאדה, והמאמצים הפיזיים והנפשיים שעוברים ספורטאים אלו, גדולים כקטנים, שווים הרבה יותר מכותרת פופוליסטית כזו או אחרת. אני מצדיעה לכל אחד ואחד מהם ומקווה שהספורטאים שלנו לא קוראים את אותן הכותרת אלא עסוקים בעצמם ובמטרות שהציבו לעצמם.

       

      בבריכה בניגוד לתחומים אחרים, העובדה שאפשר לשפר את שיאי ישראל

      שמרה על השחיינים, בעזרת הורדת ציפיות מראש, כול תוצאה טובה בבריכה התקבלה בברכה. 

       אני שמח שאת מצליחה לעקוב אחר התחרויות ולא רק לחייג שיחות בינלאומיות

        14/8/08 16:51:

      צטט: yaronct 2008-08-14 12:12:32


      אני מחכה לכתבה שתדבר על חוסר התועלת הכלכלית בהשקעה בספורטאים שנשלחו. משהו בסגנון "זה לא תורם לתל"ג, צריך מנהל עם רקעי כלכלי למשלחת, לקבוע סדרי עדיפויות שיתרמו לצמיחה......"

       

      כל מה שאינו טופח על חזה הגאווה הלאומית

      איננו ראוי להוצאת כספי הציבור

       

        14/8/08 16:00:


      צודק, צודק, צודק.

      אוסיף ואומר שהקיצוניות הזאת מתבטאת גם בציפיות הקיצוניות - בספורט כמו בפוליטיקה. מה הפלא שבכל מערכת בחירות יש לנו משיח חדש, או מפלגת הלהיט התורן החדשה. וכגודל הציפייה וכו' וכו'.

        14/8/08 15:18:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 12:50:55

      צטט: איירבוס-max 2008-08-14 11:11:55

      או מדליה או כשלון = תרבות כוכב נולד, שפשתה לכל תחום בחיינו.

       

      אני חושב שזה לא רק שאלה של הכול או כלום שיטת כוכב נולד

      אלא שיש לכך הסבר עמוק

      כאשר התגובות הן כה קיצוניות זה משפיע על כל תהליך ההחלטות של הממשלה למשל

      זה משפיע על האופן בו מנהלים את המדינה. במקום בו אין מקום למחילה או לטעויות.

      ומצד שני, כל מנהיג נבחר יודע שיתלו אותו בכיכר העיר, כך או אחרת, ובהדרגה הופך את עצמו לnumb בכל מה שקשור להתייחסות רצינית לרצון הציבור. הרי הכל אפשר לסובב בספינים, וגם כשהם לא עובדים אין את מי להאשים מלבד "הישראליות".

       

       

        14/8/08 15:16:


      וכדברי המשורר... או סקנדל או פסטיבל.

      אין אמצע.

       

      יש פה שתי נקודות, 

       

      אחת, חוסר בפרפורציות ואמות מידה.


      שתיים, הצורך הסובייקטיבי האנושי בהאנשה של כל מחדל.


      מה שלפעמים אנחנו עושים בחיים הפרטיים, להאשים את מי שניתן (כלומר, מי שלא פוחדים ממנו) גם על מחדלים שלא נובעים מטעות אנוש בכלל.

       

       


      והשאלה, שלדעתי יש לה תשובה, ממה נובעת הבעייה הראשונה, הקבלה של, וההפרזה בתיאור הצלחה או אי הצלחה.

        14/8/08 14:24:

      אין מה להוסיף, אתה כל כך צודק שזה פשוט כואב.
        14/8/08 13:28:


      מולי, תודה רבה על הפוסט. כל מילה זהב (או אולי מדליית זהב?!)

      מה שמכאיב זה שהתנהלות ציבורית שכזו אינה עוזרת לבניית המסורת הספורטיבית.

      אחד הדברים היפים שאפשר ללמוד מן המעצמות הספורטיביות זה ההמשכיות - האולמפיאדה הזו היא עוד שלב בדרך לאולימפיאדה הבאה, והמסר הוא שלא מדובר רק במופע אחד אלא ברצף.

       

      השחיינים הישראלים הנפלאים שנשלחו השנה לאולימפיאדה באו כדי להשתפר (ואכן עשו זאת בצורה מופלאה), ובאו כדי ללמוד והכל בכדי שבעוד 4 שנים הם יוכלו להתברג בקלות לא רק בחצאי הגמר אלא גם בגמר. רק ככה בונים מסורת.

      עבור אריק זאבי, בניגוד להרבה ספורטים ישראלים, זו האולימפיאדה השלישית, בדיוק כמו שלמייקל פלפס זו האולימפיאדה השלישית ולעוד הרבה מאוד ספורטאים שממשיכים להתאמן ולהשתפר מאולימפיאדה לאולימפיאדה, והמאמצים הפיזיים והנפשיים שעוברים ספורטאים אלו, גדולים כקטנים, שווים הרבה יותר מכותרת פופוליסטית כזו או אחרת. אני מצדיעה לכל אחד ואחד מהם ומקווה שהספורטאים שלנו לא קוראים את אותן הכותרת אלא עסוקים בעצמם ובמטרות שהציבו לעצמם.

        14/8/08 12:50:

      צטט: איירבוס-max 2008-08-14 11:11:55

      או מדליה או כשלון = תרבות כוכב נולד, שפשתה לכל תחום בחיינו.

       

      אני חושב שזה לא רק שאלה של הכול או כלום שיטת כוכב נולד

      אלא שיש לכך הסבר עמוק

      כאשר התגובות הן כה קיצוניות זה משפיע על כל תהליך ההחלטות של הממשלה למשל

      זה משפיע על האופן בו מנהלים את המדינה. במקום בו אין מקום למחילה או לטעויות.

        14/8/08 12:48:

      צטט: danielia_st 2008-08-14 10:54:20

       

      אתה כל- כך צודק.

       

      צורם לי בכל פעם מחדש, לשמוע פרשנים למיניהם מכפישים.

       

      אין דרך אמצע או להלל או לקלל. כל מחשבה אחרת דורשת הרי שיקול דעת ותכנון ומחשבה

       

        14/8/08 12:12:

      אני מחכה לכתבה שתדבר על חוסר התועלת הכלכלית בהשקעה בספורטאים שנשלחו. משהו בסגנון "זה לא תורם לתל"ג, צריך מנהל עם רקעי כלכלי למשלחת, לקבוע סדרי עדיפויות שיתרמו לצמיחה......"
        14/8/08 11:50:

      כי כולם חיים פה על הצלחות מיידיות. הסינדרום ע"ש הסלב הארצישראלי.

      אף אחד לא יודע מה זה אומר להיות שחיין, או אתלט, או מתעמלת אומנותית.

      אנשים לא מבינים את ההשקעה המטורפת שהחבר'ה האלה עושים.

      נכון, זה היה נחמד אם היינו זוכים באחד המקומות הראשונים.

      אבל זה שיש משלחת גדולה, וזה שאנשים השקיעו את מיטב זמנם מרצם ושנותיהם הטובות והם נמצאים באותו מקצה מול אלופי עולם - את זה מעטים רואים.

      כמה עצוב שזה הפרצוף שלנו.

      כתבת נכון, כל מילה. לצערי.

        14/8/08 11:11:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-14 11:09:15

      צטט: flicker 2008-08-14 11:01:41

      ואפרופו המגיבה שמעליי:

       

      אין אי אילו דרישות סף מינימליות לאינטלקט כלשהו משדרים?

       

       

      (כמובן שאתה צודק)

      ביורו ספורט נראה שהם יודעים לבחור את שדריהם

      אבל אולי זה בעיקר בגלל שבאנגלית בריטית הכול נשמע רהוט ונפלא

       

       

       

      אה, לא לא לא לא. זה ספקטרום צר מידי לבחינת הבעייה.

      ביננו, כשהשדרים התחילו להתלהב במישחים המוקדמים ועשו טעויות מ-ז-ע-ז-ע-ו-ת בשידור חי, הרגשתי שעוד לא נבנה גן הילדים שאליו הם ייתקבלו..

        14/8/08 11:11:
      או מדליה או כשלון = תרבות כוכב נולד, שפשתה לכל תחום בחיינו.
        14/8/08 11:09:

      צטט: flicker 2008-08-14 11:01:41

      ואפרופו המגיבה שמעליי:

       

      אין אי אילו דרישות סף מינימליות לאינטלקט כלשהו משדרים?

       

       

      (כמובן שאתה צודק)

      ביורו ספורט נראה שהם יודעים לבחור את שדריהם

      אבל אולי זה בעיקר בגלל שבאנגלית בריטית הכול נשמע רהוט ונפלא

       

       

        14/8/08 11:01:

      ואפרופו המגיבה שמעליי:

       

      אין אי אילו דרישות סף מינימליות לאינטלקט כלשהו משדרים?

       

       

      (כמובן שאתה צודק)

        14/8/08 10:54:

       

      אתה כל- כך צודק.

       

      צורם לי בכל פעם מחדש, לשמוע פרשנים למיניהם מכפישים.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין