0
הוא לאה עד כי נדמה לו שהצעדים אינם צעדיו. החיוניות אזלה מגופו גורמת לו לחיות כמי שאיננו חי עוד, להתנהל כפועל על סוללות והוא נם בכל מקום בו מפתיע אותו הלילה. ספון בתוך מעיל ארוך הוא הולך כשראשו מורכן נמנע ממבטי האנשים. כמעט כבר הגיע כשנתקל בה לפתע המום, נעצר על עומדו. הזיק הנושן ניצת בעיניו לרגע מבליח אור בפניו הכבויים אולם היא אינה מבחינה בו והוא, נכלם, ממשיך בדרכו בכיסופים שאבדו. הנוסטלגיה מייפה את הזכרונות. |