להלן פרק רביעי - קצת ארוך , מצטער

בהמשך לפרקים הקודמים

תמונה ראשונה - בית החרושת למילוי סודה מול הבית של סבתא

תמונה שניה - פה היה הבית של סבתא ,נישאר עץ הפיקוס

תמונה שלישית - המכולת של חיים

כל התמונות צולמו בתקופה זו לעומת 40 שנה אחורה

                                     סבא וסבתא וסבתא 

סבתי עליה השלום מבית אבא הייתה אישה אצילית,יפה , שקטה ומדברת אידיש .

אסתר היה שמה. אבא סיפר לי שברומניה , בעיר שלה קראו לה אסתר דה שיינע - היפה

סבתי בדרך כלל גרה עם אחת הדודות אבל הייתה מתארחת מידי פעם אצל משפחה אחרת.

מאוד אהבתי אותה למרות שכל השיחה בינינו התנהלה על חיוך ואופן מעבר הסוכרייה  ממנה אלי.

 סבתא הייתה חולת סכרת אבל סוכריות מתוקות עבורי תמיד היה לה.

לימים כשהתבגרתי וטיילתי לבדי כשהייתי מבקר אצלה תמיד שלפה שטר של 10 לירות ונתנה לי . שיהיה בשביל הבחורות אמרה .

זכורני באחת הפעמים הראשונות כשהציעה לי את השטר סירבתי מטעמי נימוס.

חיכיתי להצעה חוזרת מצידה והיא שתקה.

לאחר מספר שעות שאלה אותי דודה חנה "למה לא לקחת את הכסף , העלבת את סבתא ".

"אני מנומס , וזו כאילו הצגה של חינוך" השבתי."מה את חושבת שאיני רוצה את הכסף או בכלל רוצה להעליב את סבתא ? חיכיתי להצעה חוזרת "

אחרי מספר דקות ניגשה אלי סבתא ונתנה לי 20 לירות וסוכרייה ונשיקה.....זו השקעה !

האמת ...הכי טובה ומהירה בחיי.

שנים לאחר מכן כשהבאתי את זוגתי לחיים "מלכה "  שהייתה אז חברתי סבתא כבר לא ראתה.

הכירה אותי ע"פ קולי ולמדה להכיר את מלכה באותה דרך.

תמיד שבאנו לביקור הייתה אוחזת בידה ומפטפטת איתה .

ביום האזכרה לשנה למותה חילקתי את ההזמנות לחתונה שלי.

אבא שלי דיבר איתה ליד הקבר ....הזמין גם אותה לחתונה .....באידיש..... שתקתי. 

 סבא וסבתא מצד אמא גרו בבית ערבי מזמן התורכים.

היה חדר אחד גדול ,מטבח בחוץ ושירותים ומקלחת משותפים לכ 5 משפחות.

בתור ילד אני זוכר רק את הג'וקים . לא מקקים , ג'וקים .

מקק זה קטן כזה והג'וק זה  הדינוזאור של המקקים.

כל השכונה הייתה בנויה באותה צורה ,היכן שהיום קריית הממשלה בחיפה ליד הכנסיה הנוצרית שקיימת עד היום.

כל יום ברדת החמה היו כולם מוציאים כסאות ומניחים ליד הכביש .עדיין לא הייתה מידרכה.

שורת הכיסאות לאורך הכביש הייתה מצטיידת בגרעינים בתוך שקיות נייר ,לפעמים באיזה חתיכת תפוז , תפוח ,מה שבזול , ומתבוננים באנשים המטיילים .

מידי פעם עברה מכונית , המבטים עקבו אחריה עד שנעלמה  ומיד חוזרים כולם ומרכלים ומפטפטים עד שהיה מגיע "ערב חדש "............... .ניראה לכם ?

 אפילו במזלות ובכוכבים עוד לא חשבו על זה .

סבתא הייתה עסוקה עם הבנות שעדיין לא התחתנו , עם סידור הבית , אוכל ומי שהיה מתייחס אלינו לפעמים היה סבא.

סבא היה אדם מאוד חזק למרות שניראה לי שתמיד הפסיד בויכוח עם סבתא.

סבא היה לוקח אותי , הנכד הגדול בחיפה , לגן הציבורי מעבר לכביש.

 היו שם נדנדות ,קרוסלה עם דמויות של ברווזים ושנים רבות לא ידעתי שאין חיה בשם "בוללו" בעברית .

 לאחר שנים נודע לי ש"בוללו" ברומנית משמעותו בעברית ברווז .

סבא היה הולך לבית כנסת בשבתות .

בחגים היה הולך ברגל לקולנוע "מאי " בהדר , חיפה שם נהפך בחגים לבית כנסת ענק עם חזן .

זכורני פעם אחת בראש השנה נגררתי אחריו מבלי שיידע והגעתי עד לבית הכנסת.

כל השכונה חיפשה אותי ,הייתי כבן 4 לערך והדרך לא הייתה קצרה.

מצאו אותי לפי הבכי.

תמיד חשבתי שתפילתו של החזן היא בכי והייתי מצטרף אליו בדמעות תנין.

בגיל חמש עברו סבא וסבתא לרחוב העצמאות בחיפה.

 רחוב מלא חנויות , תאורה, תחנת אוטובוס  וחוץ מזה שהיינו מטפסים כ 4 קומות היה נחמד.

ממרפסת ביתם ראינו את הרחוב כולו מקצה לקצה ואכן בימי העצמאות כשהיה מצעד בחיפה עשרות אנשים באו לצפות בו מהמרפסת של סבא וסבתה שלי.

סבתא הייתה אוחזת אותי בידיה ומגביהה אותי מעל מעקה המרפסת .

אני חושב שמאז קיבלתי פחד גבהים. 

כשהורי היו יוצאים לבלות בקולנוע אני זוכר שהיו מביאים אותי ואת אחי לסבתא.

בגמר הסרט האוטובוס מס' 40 היה מחכה שאבי יעלה להביא אותנו ואז ממשיכים עד תחנת הכרמל  לתחנה הכי קרובה לבית בשכונת המגינים .

ניראה אתכם היום מבקשים מנהג אוטובוס להמתין רגע..........

אני אפילו זוכר שנסענו במונית ולאבא לא היה מספיק כסף ,היה משלם בסיגריות חלק מהתשלום .

הכתובת השלישית שלהם הייתה לידנו ברח' א.ל.זיסו מול המפעל  של מילוי בקבוקי הסודה.

היינו באים לביקור עם ציפייה לראות את תהליך המילוי .

היה שם אדם שמן עם גופייה לבנה ספוגת זעה וסודה וסינר פלסטיק מכסה את הכרס.

את הבקבוקים פגשנו שוב מידי יום שישי ברחוב חביבה רייך ברמות רמז כשהמשאית סודה חילקה את הבקבוקים המלאים ולקחה את הריקים.

שנים לאחר מכן הגיע בקבוק הסיפולוקס עם בקבוקוני הגז למילוי עצמי .

הטכנולוגיה החדשנית הזאת צמצמה את פעילות המפעל למילוי סודה למסעדות בלבד.

סבתא מאוד אהבה לטפל בצמחים.

כל המעקה של המרפסת הענקית היה מלא עציצים , הגינה שופעת ירוק ופרחים ובחצר עץ פיקוס .

מאוד אהבתי להצטרף לסבתי בטיפול בגינה ובהשקיה.

בגלל שובבותי האשימו אותי תמיד בהתעללות בצמחים .

עד היום צוחקים ומספרים איך הייתי שובר שתילים ותוקע אותם חזרה בעציץ.

"רק היית הולך הביתה וחצי שעה לאחר מכן הצמח היה הולך לישון " מספרות הדודות.

את צמח פלפל החריף גיליתי די מהר ובהיותי בכור הפרחחים הכרחתי את כולם למולל עלה

ולמרוח על המצח ומסביב לפה.

תארו לכם כנופיה של ילדים צורחים ובוכים בבית של סבתא .......חוץ ממני כמובן.

זה קרה בדרך כלל כשכל המשפחה הייתה מתאספת אצל סבתא בשבתות.

סבתא למדה להכין מיץ פטל ממותק , חומוס שהייתה קוראת לו חומוץ , חמוצים רומנים תוצרת ביית , ומאפיית הפיתות ברח' יפו השלימה לנו את החסר.

כשראתה שאנחנו אוהבים אמבר – תפוח עם ציפוי מסוכר אדום , למדה להכין גם את זה.

 בכלל סבתא הייתה חרוצה מאוד ואת סיפורי רומניה, המעברה בחדרה ועל מעלליה שמענו הרבה.

בטיול שורשים שעשיתי עם הורי בגיל 48 השלימו הורי את המשך מעלליה הרבים.

סבא קנה יום אחד פטיפון כדי שלא יהיה משעמם בשבת לאורחים .

אבא שלי קנה תקליטים ברומנית , תקליט של אריס סאן – מנדובלה , ואני הבאתי את התקליט מתנה שקיבלתי "למד צרפתית בעצמך".

יום אחד סבא שאל אותנו ,הילדים, איזה תקליט אנחנו רוצים.

כתבנו לו על פתק "התרנגולים " עם שיר השכונה.

מאז כל שבת  וחג כיכב התקליט ובייחוד "שיר השכונה" .

 רק אחרי שנים הבנתי כל מיני דברים מהשיר שבתור ילד קטן לא הבנתי .

זכור לי במיוחד מכל מפגשי שבת וחג את היום האחרון של חג פסח .

משעות הצהריים היה שולחן ארוך מתהדר במפה , צנצנות מלאות חמוצים רומנים מתוצרת בית , חומוס , פטל , שפריץ רומני עם בקבוקי סודה , ריח של אוכל ושום ובצל באוויר..... ואנחנו כל הילדים של המשפחה בהנהגתי היינו עומדים בתור במאפיה הערבית ברחוב יפו עם חצי מתושבי חיפה  כשעה כדי להביא  פיתות חמות לכולם.

התיאבון והריח שבר את כולם , משפחה , חברים ,דודים ודודות , בני דודים ובנות דודות וכל מיני מתפלחים . היינו מקדימים את הארוחה כי אמא אמרה שמותר משעה אחת לאכול חמץ.

זו הייתה ארוחה ראשונה של חמץ הכי כייפית בחיים . 

הדירה הרביעית שלהם הייתה ברחוב התיכון בנווה שאנן .

קטנה יותר אבל במיקום טוב , גינה צמחים בעציצים , הרבה הרבה גרניום .

בחדר המרכזי ששימש גם כסלון , גם כחדר שינה וגם כחדר אוכל הייתה המשפחה ממשיכה להיפגש

כרגיל בשבתות ובחגים.

המריבות על החמוצים הרומנים שהכין סבא ,הגנבות אחד מהצלחת של השני ,הריב על נתחי הקישקע שהכין סבא לבד ועל מאכלי סבתא הידועים התרכזו בחדר המסכן הזה אבל הצחוק היה צחוק אמיתי

של שעות שמילא את כל הבית.

סבא היה אדם חזק מאוד . התרופה היחידה בחייו הייתה תה בבונג .

פעם סבא עבר ניתוח שבר בבית חולים בהרצלייה . בביקורינו שם בשבת שינינו אחי ואני את

חזית המקום , סידורי ההשקיה , ביטול שמשת חלון הכניסה ואפילו אני זוכר עציץ ענק שחיי עד אחרי שהלכנו .

האמת ? היינו שובבים .

 מהנהלת המקום לא הרשו להורי להגיע לביקור נוסף איתנו ביחד.

סבא עישן שתי חפיסות סיגריות ללא פילטר , אסקוט כחול .

היה אוכל מידי פעם חתיכת שומן חזיר,שותה איזו כוסית צוייקה ( וודקה רומנית ) ויין שפריץ מכל סוג.

לא היה לו כולסטרול ולא לחץ דם ולא סוכר.

זכורני כשעבדתי כנער בבתי זיקוק בזמן החופש הגדול הייתי רואה אותו גורר עגלה עם חלקים כבדים ומאחריו שני הפועלים  הולכים אחר העגלה במקום שהם יסחבו .

כשסבתא ביקשה ירקות היה סבא הולך ברגל מנווה שאנן עד השוק בחיפה .

לפעמים יותר מפעם ביום .

הפעם האחרונה כשפגשתי אותו בשוק תלפיות הייתי כבר אבא לשני ילדים כשהגדול כבן 10.

סבא חיבק אותי בחוזקה וכמעט מחץ אותי בחיבוק הדובי שלו.

אהבנו אחד את השני.

בגיל 81 החליק סבא על המדרגות בביתו. סבא נעמד בכוחות עצמו , ניכנס הביתה ושלח את סבתא

לנקות את המדרגות מהדם שנזל מראשו.

למחרת אושפז במצב קשה ועבר ניתוח בראש ובמוח.

הרופאים סיפרו שחיילים אינם עומדים בניתוח כזה  קשה.

כשהיה סבא בשיקום לקחתי את ילדי בחג פורים לבקרו. סבא לא הכיר אותי .

התביישתי לפני ילדי ובלעתי את הדמעות.

כשנולדה ביתי הדס עליתי לבית החולים ברמות רמז לבקר אותו ולספר לו על שמחתי.

סבא שוב לא הכיר אותי .זכרונו תעתע בו ולא תמיד עבד.

חיבקתי אותו וסיפרתי לו על התינוקת וכל מה שהיה לו להגיד היה  "תגיד ליהודה שיבוא לבקר אותי ". גם היום כשאני ניזכר ברגעים ההם דמעות מציפות את עיני.

שעה אחרי שהלכתי ממנו הגיע אחי לבקרו, ומה אמר לו סבא ?

 "אתה שומע" מנחם , "ליהודה נולדה בת , מזל טוב " .

שבוע לאחר חגיגת הבריתה של הדס סבא ניפטר.    

מיטה לידי שכב חיים. חיים שבר את מפרק הירך.

חיים היה בן 82  בדיוק בגיל של סבא כשניפטר.

 דיברתי איתו קצת בעברית , קצת באידיש כאילו היה זה סבא שלי .

היה לי ממש טוב בלב.

האוכל בבית החולים היה .......אוכל של בית חולים .....אבל הרבה וטעים , צלחות חרסינה ,סכום ממתכת . ארוחת צהריים הייתה מתחלקת בין בני אורן וביתי הדס .

התיאבון שלי לא היה משהו.

חלמתי על פיתה חמה ועל החומוס של סבתא שלי.