נוסעת באוטו בשעת בין ערביים,

החלון פתוח ונותן לרוח הנעימה לבדר את שערי

מוזיקה  באוזניי וחיוך על שפתיי.

נוסעת בדרך מוכרת-לא מוכרת

הייתי כאן פעם, כך מרגישה

בזמנים אחרים,

בדמות דומה אבל אחרת.

הרכב שלי, לא חדש, אבל נאמן לי כמו כלב זקן,

עובר כל מהמורה,

עולה כל עלייה

לפעמים מתגנב לי חשש

כי במרחק אני רואה עלייה גדולה,

אבל ככל שמתקרבת מתגלה לי התובנה

שכל עלייה שנראית גדולה מרחוק

הופכת לישורת נעימה,

והסוף טוב.