פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
וואווואווו
שזוף. חמישים ומשהו. בגד ים כחול ישן, הפרמים שלו תפורים ביד. שוחה בים. מלא חוכמת חיים שמכסה על תחושה של אי נחת. אופטימי עצוב כזה. ילדים לתפארת. "אני מכירה את הבן שלך הוא מכין אוכל הכי טוב בעולם". אישתו עזבה כשהיו קטנים, נעלמה. בדידותו טובה לו. לא מסתדר בעבודה. "אני עצלן, לא מסוגל להחזיק יותר משעתיים בעבודה". "בואי אני אספר לך משהו מצחיק על אבא שלך". "פעם כשעבדתי במפעל הוא כל הזמן חיפש איך לפטר אותי, בסוף מצא ואני שמחתי, כי שנאתי את העבודה הזאת". "כשאתה מדבר אתה נורא דומה לבן שלך, אבל אתם כל-כך שונים". "את יודעת כשהילדים היו קטנים רק רציתי חופש, לצאת לשתות ולחפש זיונים, עד שהבנתי שאין". "עכשיו כשהוא בחו"ל, אני רוצה שיהיה לידי, מתגעגע, אבל לא כמו לאהובה. שרק יהיה לו טוב" . אני שואלת משהו. "לא יודע, אני מעדיף לא לדבר. כל פעם שאני מנסה להסביר את העבר, זה נשמע אחרת. תלוי איפה אני היום" |
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
או קיי
להרפות.להרפות
נכון.נכון .
אני בשליטה כל עוד אני מצליחה לשכנע את עצמי שלא הלכתי לאיבוד
התשובה של חובבי השליטה תהיה ... לעולם לא לרדת ירידה מהר .
אני מניח שהם צודקים , אבל איפוא הכיף ?
תרגישי חופשי
הוא דוגמא מצוינת, אין לו שליטה אפילו על הגוף שלו, אבל הוא לא מרגיש אבוד כי אי אפשר לאבד את מה שלא היה לך מעולם. אני מאמינה שפגשת ואני אפסיק עם החפירות שלי כאן.
ליטל, אני לא מסמנת קו ישר בין חוסר שליטה לתחושת אבדון (או איבוד). יש קשר, אבל כמו בדוגמאות שנתת הוא לא אחד לאחד. דוגמא נוספת היא של תינוק בן יומו, שכמובן כל כלו תלו באחרים. לא הייתי מגדירה אותו כ"גבר אבוד". כמו גם איש מבוגר, שכביכל שולט ביד רמה בחייו, עשוי למצוא את עצמו אבוד בתוך מבצרו.
השיחה על זה היא פחות אינטלקטואלית-פילוסופית ויותר אישית-ספרותית.
אני פגשתי גברים אבודים, נשבעת לך! ועל זה אני מספרת כאן. (לא מתחייבת על זה).
הוא מפחד שהדיון יוצא משליטה.
כדי לתרץ את מה? נראה לי שזה היגיון בסיסי, אדם שסובל למשל מהתמכרות או התקפים פסיכוטיים או הפרעה כפייתית או ריבוי אישיות ירגיש אבוד, הוא יפגוש את העדר השליטה מקרוב קרוב ויהיה לו הרבה יותר קשה לתרץ את זה לעצמו אידיאולוגית לאורך זמן. גם אדם חולה או נכה אבל באופן קצת שונה, הוא יוכל למתוח את הגבול בין השליטה להעדרה.
לא בדיוק. לפחות לא באופן גורף. אתה יכול למשל להיות חסר שליטה ולא להרגיש אבוד כי אתה משלים עם העדרה (כמו בכל מיני פילוסופיות מזרחיות), או להיות חסר שליטה אבל לא לדעת את זה (כמו בעלי חיים) או להדחיק את העדר השליטה או להסתיר אותה באמצעות פעולת השתלטות (כמו גבר שיורד על אשתו בנוכחות חברים שהוא לא בטוח במעמדו בחברתם כדי לסמן שליטה) או ארגון שיטתי (כמו דיסלקטיים שמפתחים הפרעות כפייתיות) או התעסקות בפרטים (כמו בנוירוכירורגיה אם קראת) .אלו סתם כמה דוגמאות שקפצו לי. אני מפרידה כי 'אבוד' מתחבר לי לתחושה אישית של אדם בעוד הסדקים הרבים בשליטה שלו הם עובדה שלא ניתן להתווכח איתה. העניין שלך מעניין אותי. אני גם אוהבת את שמו של הבלוג.
הקשר בין ערעור נפשי ובין אשלית שליטה נשמע לי כמו תירוץ.
מנסיוני, בסוף אתה מוצא את עצמך מרוסק ואס זה הזדמנות לאחרים לקחת שליטה. (להזמין אמבולנס למשל)מה תירוץ? לא הבנתי
תירוץ למה? לא הבנתי.
לי זה נשמע כמו סתם עוד תירוץ.
מה בוער?
רני, מדובר פה בגבר ספציפי, אבל הוא חלק מדיבור שהוא גם כללי.
להגיד שהחיים שלנו נעדרי שליטה זה כמו להגיד שכלנו אבודים. זה נכון, אבל..
אני מתייחסת לעניין הגברים אבודים כמושג באופן רחב ודרך הפרשנות שלי. בעיקר במפגש שלי איתם. זה יכול להיות אבא שלי (שהוא פריק של שליטה), אחים שלי, אהוב או אהובים לשעבר וכאלה כמו האיש הנחמד הזה, שפגשתי בים. אני מוצאת הרבה עניין במנעד שבין תחושת השליטה לאובדנה. (גם בציור, אגב..)
מנסיוני הדל , כשיורדים ירידה מהר , תמיד עדיף לשחרר ולהיות בפיקוח רופף , ולא לנסות להיות בשליטה מלאה , פשוט כי חוקי הפיסיקה ממילא לא מאפשרים שליטה מלאה ,והנסיון רק יביא לתוצאות הרות אסון בדרך כלל .
כל המשליך על חייו הפרטיים עושה זאת על אחריותו
זה בוער לה באופן ספציפי. אולי.
אני מבין שלליטל מאוד בוערת שאלת השליטה או אבדון אבל דובר פה בכלל בגבר אבוד. זה מאוד ספציפי
החיים שלך בכל מקרה כאלה: נעדרי שליטה. המטרה היא לקנות לעצמך תחושת שליטה באמצעות כיבוש של יעדים ספציפיים, זה גם בריא כנראה, מנגנון הישרדותי, ברם ככל שהאדם מעורער בנפשו כך הוא יתקשה לייצר לעצמו מראית עין של שליטה וירגיש אבוד.
שיט.
עד שחשבתי שעשיתי קצת סדר
לילי, התבלבלת מרוב גברים אבודיםזה לא החבר ההוא של אבא שלך שעשה לך וואו בעבר?
צדדים מסויימים בו מזכירים לי מישהו שמנסה מאוד להמנע מגלישה עתידית למצבו .
הכותרת היא ברקוד
תראי, אדם לא באמת יכול ללכת לאיבוד מעצמו. זה סבבה לגמרי להיות במצבים של איבוד שליטה, (בתנאים מתאימים). כשהחיים שלך הופכים כאלה.. אני חושבת שזה מצמצם את מרחב הפעולה יותר.
שמי שלא הולך לאיבוד הוא מי שצמצם את מרחב הפעולה שלו
ליטל, מה בעצם אמרת?ברור שאין פה הגדרה מדוייקת
דבר ראשון, מפני שהוא תלוי בחברה לקיומו ובה בעת הוא רואה בה אשמה במצבו.
דבר שני, יש בו משהו מחפש תמידי
למה הוא אבוד בעינייך?
רק רציתי להוסיף שכל הקטע שלי עם הגברים האבודים, מתחיל במשיכה והתפעמות מול הרגישות והתבונה שלהם. אין פה ביקורת. רק תמיהה..
(אפשר כמובן, להגיד שכלנו אבודים. אבל כשפוגשים אחד כזה טיפוסי, יודעים)
מאוד התחברתי למשפט הזה:
"לא יודע, אני מעדיף לא לדבר. כל פעם שאני מנסה להסביר את העבר, זה נשמע אחרת. תלוי איפה אני היום"
מבינה אותו.
כן. גם
יש שיר כזה (של גידי גוב אני חושבת), "וואוואוו הנה עוד ערב אבוד..".
בקיצור, אסוציאציות חופשיות..
נראה לי שבגלל ההתאמה.
זה בול זה. הפוסט שהכי מתאים לשם הבלוג. למה וואווואו?יש הקשר מרוקאי שאני לא קולט?
איזה? "פגשתי גברים אבודים"?
מה הקשר לכותרת?