שזוף. חמישים ומשהו. בגד ים כחול ישן, הפרמים שלו תפורים ביד. שוחה בים. מלא חוכמת חיים שמכסה על תחושה של אי נחת. אופטימי עצוב כזה. ילדים לתפארת. "אני מכירה את הבן שלך הוא מכין אוכל הכי טוב בעולם". אישתו עזבה כשהיו קטנים, נעלמה. בדידותו טובה לו. לא מסתדר בעבודה. "אני עצלן, לא מסוגל להחזיק יותר משעתיים בעבודה". "בואי אני אספר לך משהו מצחיק על אבא שלך". "פעם כשעבדתי במפעל הוא כל הזמן חיפש איך לפטר אותי, בסוף מצא ואני שמחתי, כי שנאתי את העבודה הזאת". "כשאתה מדבר אתה נורא דומה לבן שלך, אבל אתם כל-כך שונים". "את יודעת כשהילדים היו קטנים רק רציתי חופש, לצאת לשתות ולחפש זיונים, עד שהבנתי שאין". "עכשיו כשהוא בחו"ל, אני רוצה שיהיה לידי, מתגעגע, אבל לא כמו לאהובה. שרק יהיה לו טוב" . אני שואלת משהו. "לא יודע, אני מעדיף לא לדבר. כל פעם שאני מנסה להסביר את העבר, זה נשמע אחרת. תלוי איפה אני היום" |