מי שרואה את ההשקעות האדירות של הסינים והרוסים ושאר העולם בתעשיות ההייטק מצד אחד, ואת התרדמה שנופלת על תעשיית ההייטק הישראלית לא יכול שלא לשאול את עצמו האם אנו לאט-לאט אך בביטחון מאבדים את היתרון היחסי שלנו.

איש אינו מטיל ספק בכך שהמשבר הגלובלי אשר אנו בתחילת דרכו משפיע לרעה על היקף הפעילות הקיימת ועל הפעילות הצפויה של תעשיית ההייטק הישראלית, אשר ממשיכה להצטמצם. הירידה בהיקף פעילות המדען הראשי והיקף התקציבים העומדים לרשותו הינה פגיעה אמיתית בתעשייה אך לצערנו, במצב הפוליטי הנוכחי לא נראה לנו כי יש סיכוי כלשהו לשנותה.

תקציב המדען המשמש כאחד מאבני היסוד לעידודן של השקעות בחברות סטארט-אפ ברמה הראשונית, או יותר נכון שימש למימון הפרויקטים ההתחלתיים אשר חלק גדול מהם היוו את הבסיס הראשוני להקמתן של חברות הסטראט-אפ אשר הלכו והתפתחו ואשר חלקן הפכו לחברות מוצלחות ביותר, צומצם באופן משמעותי במשך השנים. כל ההבטחות אשר ניתנו בנושא למדען הראשי ולראשי התעשייה לא התממשו ואין פלא כי אנו חוזרים וקוראים על צמצום אשר יימשך גם בשנה-שנתיים הקרובות.

לאחרונה גם קראנו על חלומות הקשורים להקמת קרנות אשר תתמקדנה בענף הביוטכנולוגיה בישראל בהשתתפות ובעידוד הממשלה והאוצר. נראה לנו כי מוטב היה כי תקציב המדען הראשי יוחזר לממדיו מראשית העשור, וכל סדרי העדיפויות ייקבעו במסגרתו. רצוי שנעזוב את הקמת הקרנות החדשות בענף זה או אחר לכוחות השוק. התקציב העומד כיום על 1.2 מיליארד שקל חייב לגדול ל-2.5 מיליארד שקל כדי שלא נאבד את המומנטום.

וכידוע איננו פועלים בחלל ריק. שימו לב איפה מה קורה ברוסיה. הרוסים מתוך מטרה לעודד את תעשיית הון הסיכון וההייטק הרוסית אימצו לעצמם את מודל יוזמה שהוקם בישראל בתחילת שנות התשעים ובמי הם נעזרים – כמובן ביועצים הישראליים שלהם אשר פעלו בזמנו למימוש מודל יוזמה בישראל, לרבות מי שהיה בזמנו המדען הראשי, יגאל ארליך. כמובן שארוכה הדרך מהיוזמה ועד להקמת תעשייה. יש צורך בתשתיות חינוכיות (ומערכת חינוך טכנולוגית טובה דווקא יש לרוסיה והיא זו שכידוע היווה גם את המקור לרבים מהיזמים הישראלים), בנוכחות חברות גלובליות בינלאומיות (דבר שנמצא בתחילתו), אך הזרעים נטמנים והניצנים הראשונים מתחלים לצוץ והפוטנציאל הרוסי הקיים הינו גדול ביותר.

אכן אנו עדים כאן לפעולת מספריים אשר פועלת כנגד תעשיית ההייטק הישראלית. מצד אחד הצמצום בתקציבי המדען הראשי – המכשיר המרכזי לתמיכה ממשלתית במגזר ההייטק ומצד שני התפתחות בהקצאות משאבים לתעשיות ההייטק והון הסיכון ברוסיה, שלא לדבר על סין והודו. אמנם נכון כי הטענה העיקרית היא שהיתרון המרכזי הישראלי נובע מהחדשנות הטכנולוגית והרוח היזמית אך האם לעולם חוסן?

בנוסף לצרות הללו קיים משבר כלכלי גלובלי ונשאלת השאלה האם באיזשהו שלב החברות הטכנולוגיות הגלובליות המובילות להן יש מרכזי פיתוח וייצור גדולים בישראל יאלצו לצמצם בתקציביהם והאם הפעילות בישראל לא תהיה חלק מתוכנית הקיצוצים אותה יפעילו. לדעתנו המשבר יגיע לשיאו ויבוא לידי ביטוי מלא ב-2009 ורק אז נוכל להיווכח האם אנו חיים בעולם של אשליות. המציאות עשויה לטפוח על פנינו. אנו עשויים לראות פיטורין בחברות הגדולות – גורם העשוי לתת מכה חזקה ביותר לכל תעשיית ההייטק בארץ.

התחזית לאור הניתוח לעיל הינה פסימית למדי והמסקנות המתבקשות גם הן ברורות: בסופו של דבר כדי להתגבר על המשבר וניתן להתגבר עליו,  חייבים להפעיל תוכנית משולבת. מצד אחד הידוק חגורה, קיצוצים התייעלות, הגברת הפעילות הבינלאומית. ומצד שני נסיון להגדיל את התקציבים הממשלתיים (בפעולה נוגדת מיתון). תקציבים אלה יאפשרו הגדלת היקף פעילות המו"פ התעשייתי המבוצע בישראל.

היה רצוי כי כל הגורמים המעורבים יתנו כתף לשמירה על הקיים כדי שניתן יהיה לעבור את המשבר הבא עלינו בצורה סבירה ולצאת מחוזקים ממנו עם יכולת תחרות גדולה יותר בהשוואה לקיים היום ולא – נמצא את הסינים, הרוסים וההודים עם השווקים העצומים המקומיים העומדים לרשותם עוברים אותנו בסדרי גודל.

אחת הסיבות לחשוש שהדבר לא יקרה היא אי היציבות הפוליטית הבאה עלינו כתוצאה מהתפטרותו של אהוד אולמרט שלמעשה מחזקת את כוחם של הפקידות הממשלתית, בעיקר של נערי האוצר למיניהם וראינו השבוע את הצעת התקציב ההדוקה שלהם. כידוע לנו, בסופו של דבר טובה למשק הישראלי לא תצמח מהתחזקות הפקידות, אך אין מנהיג ושר בישראל אשר יכול להוביל מדיניות כלכלית המבוססת על שמירה על הקיים וצמיחה של אותם סקטורים בהם יש לנו יתרון יחסי.